ביקורת ספרותית על הפרוטה והירח מאת סומרסט מוהם
ספר מעולה

---

אני מודע לקיומו של הספר הזה שנים רבות. תמיד ידעתי שיבוא יום ואקרא אותו. אך הוא נשכח מתישהו, עד שפגשתי בו במקרה במדף של ספריית רחוב.

המספר הוא סופר צעיר, המנסה להתערבב לחוגי האצולה האמנותית של לונדון. את צ'ארלס סטריקלנד הוא פוגש באחת המסיבות, שאשתו, איימי סטריקלנד, מעריצת סופרים מושבעת מארגנת לכבוד השמנה והסלתה הספרותית הלונדונית.
סטריקלנד מתואר כאישיות אפורה, סוכן בבורסה העירונית, טיפוס משעמם עד מוות, בורגני כבד לשון, איש משפחה וחברה מכובד אך חסר כל ייחוד.

יום בהיר אחד, בהיותו בן ארבעים, תוך ניצול העובדה שאשתו נמצאת בחופשה בכפר, מבשר לה סטריקלנד במכתב קצר כי הוא עוזב את המשפחה ועובר לפריז כדי להיות צייר.
הארוע מעורר סקנדל כצפוי לצד תהיות ושמועות אינסוף. את הרצון להפוך לצייר, כולם רואים כתירוץ לא מוצלח בלבד – סטריקלנד כמעט אף פעם לפני כן לא צייר וכשעשה זאת, הרי שהתוצר היה מגוחך. הכל היו בטוחים שפשוט ברח עם מאהבת צעירה . אשתו הייתה מוכנה לסלוח לו גם על כך, העיקר שיחזור.


המספר, שהפך בינתיים לידיד קרוב של איימי, נשלח כמתווך לפריז על מנת לברר מי זו שסחררה את ראשו של סטריקלנד ועל הדרך לשכנעו לשוב למשפחתו.
אולם סטריקלנד התגלה כאדם שלא ניתן לערערו. היה לו רעיון אחד – לצייר ושום כוח לא יוכל להניאו מכך. לא רק שאיבד כל בדל מצפון או אכפתיות בכל הקשור לאשתו או ילדיו, הוא גם היה מוכן לחיות עוני מחפיר, בתנאים לא אנושיים, לסבול חרפת רעב, חולי וקור – העיקר שיהיו לו צבעים וקנבס לצייר עליו.

יצירותיו לא מוערכות – הרוב רואים בהן משהו מוזר, ילדותי, לא אפוי, גס מדי. אולם גם סטריקלנד עצמו לא ממש מחפש למכור אותם או אף להראות אותם לאנשים. כאילו לא אכפת לו כלל מדעתם של אחרים, הוא מציייר לשם יצירה בלבד. באדם היחיד שמעריך את אומנותו, הוא נוהג בכפיות טובה משוועת- לוקח לו את אשתו ואף משתלט על ביתו – רק עד אשר הוא גורם לסוף טראגי גם לאותה בחורה אומללה.
הרפתקאותיו ותלאותיו של סטריקלנד ממשיכים למקומות מאוד מפתיעים ומרתקים עד שהוא מוצא את עצמו בטהיטי, שם אומנותו באמת מגיעה לשיא תפארתה. וכאן המקום לציין כי דמותו של סטריקלנד התבססה על חייו של הצייר פול גוגן - ובהחלט יש לא מעט דמיון בין גורלותיהם,כולל הקטע של טהיטי. הסגנון של סטריקלנד מתואר כדומה לזה של גוגן וכמו גוגן סטריקלנד לא זכה כלל להכרה על יצירותיו בחייו, אלא רק לאחר מותו ובגדול. רק לשם אנקדוטה: הציור של גוגן 'מתי תנשאי' נמכר ב-210 מילון דולר לפני כמה שנים.


למרות נטייתו ללהג- אהבתי מאוד את סגנונו של מוהם וכנראה שאקרא עוד ממנו בקרוב. בספר הזה הוא מציף קונפליקט לא פשוט, המתחולל בנפשם של רבים כל כך: הבחירה בין חיי נוחות בורגניים ומכובדים לכאורה לבין מה שהיינו באמת רואים כיעודינו, ככמיהה שמגיעה מתוך מעמקי הלב בחיים היחידים האלה שניתנו לנו והמחירים שהיינו מוכנים לשלם על כך. כמובן שמוהם מקצין מאוד את הדמות של סטריקלנד ואת המטמורפוזה שהיא עוברת, אך ברור שזה נועד כדי להדגיש את המסר. סטריקלנד אמנם הוא דמות טראגית, אך לא כזו שהקורא נוטה להזדהות עמה או לרחם עליה ואף להיפך – לרוב הוא עשוי לחוש גועל או דחייה כלפיה, מה שהופך את הכתיבה למעניינת יותר.
הספר פורסם ב-1919 ונחשב לקלאסיקה של ממש.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על הפרוטה והירח