ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 13 במרץ, 2012
ע"י Solipsism
ע"י Solipsism
זה מסוג הספרים האלה שכולם יודעים מה נמצא בין הכריכות ולכן אף אחד לא קורא. או לפחות זה היה נכון לגבי עד אתמול, עד שהחלטתי לעשות מעשה ולקרוא אותו.
זה מעניין שיש חוויות בחיים שגורמות לאדם לבכות למרות שאינו עצוב. או לפחות לא עצוב באופן מודע. להביט במחזה יפה של הטבע הוא אחד מהם. גם להבין משהו מסויים. בכוונה תחילה הזכרתי את הסייג שקשור למודעות כי כנראה מתחת לפני השטח יש הבנה כלשהי שהתגובה הראציונלית אליה היא אכן של עצב מזן מסויים. עצב של פרידה. עצב על החלוף.
עצב שאפשר להרגיש הרבה פעמים ברגעים האלה שבהם אתה מבין שאינך ילד יותר. עצב מהסוג האקזיסטנציאלי, שויקטור פרנקל מאלץ אותך בהומניות רבה ובעדינות להתעמת עימו.
העצב לגבי העובדה שאדם הוא האחראי הבלעדי לסבלו שלו. ההבנה הזו מבקעת איזה צלקת-לידה באגו השברירי שלך והופכת את כל כוח המשיכה הפסיכולוגי בו אתה נתון. וכך, במקום שהסלע הקשור לצוואר יגרור אותך למטה כפי שציפית, מגלה אתה כי הוא מתרומם למעלה. הבחירה היא בידך האם להשאר במקום ולמות או להתרומם יחד איתו.
כפי שכתבו קודמיי - זה ספר חובה. לא בגלל שהוא "חשוב" (והוא אכן כזה, לפחות מבחינת ההיסטוריה של הפסיכולוגיה והתרפיה) אלא כי הוא נותן (לפחות לי) כלים שאף פעם לא קיבלתי במקומות כמו בית ספר.
כמעט מיותר להזכיר כמה הספר הזה תורם לספרות השואה שלא במתכוון, לפחות על פי הסופר.
29 קוראים אהבו את הביקורת
29 הקוראים שאהבו את הביקורת
