ביקורת ספרותית על מרי אנטואנט - מהדורה מחודשת מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

ספר עוצמתי כזה כבר מזמן לא יצא לי לקרוא. על אף שהסוף כאן ידוע מראש, הוא גרם לי להתרגש, לקוות, לחשוב, לבכות...

מארי אנטואנט הובאה מאוסטריה לארמון ורסאי בהיותה בת 15. ילדות חסרת דאגות הוחלפה בהכפפה לכללי אֵטיקֵט נוקשים ולמחנכים חמורי סבר. חופש הומר לנישואין משמימים לאישיות אפורה, אדם חסר ייחוד, שתקן, עילג ואדיש, הגם שאוהב באמת. כן היה זה יורש העצר, מלך לואי ה-16 בהתהוות.
אם לא די בכך, אז הזוג הצעיר לא הצליח לממש את נישואיו במשך 7(!) שנים תמימות. ללואי הייתה בעיה של עורלה צרה מדי, שבעת זקפה גרמה לו כאבים עזים(קטע - אם היה נימול כל זה היה נמנע).
וכך לעלמה הצעירה שערגה לאהבה ומגע התווסף עוד תסכול – בחדר המיטות.

אך לאנטואנט שהקסימה אנשים באישיותה, קסמה וחֵנה הטבעי היו דם חם ותאוות חיים גדולה. היא מצאה מפלט בארמון טריאנון הקטן, סמוך לורסאי, אותו הפכה לגן העדן הפרטי שלה. היא עיצבה אותו בטעם משובח בעלות אסטרונומית ובנתה סביבו עולם שלם – כפרים, אגמים ומערות אוהבים.
כל החסכים של המלכה הצעירה פוצו ברדיפה אחר תענוגות. נשפי מסכות נועזים, נסיעות למסיבות בפריז בעילום שם עד אור הבוקר, משחקי קלפים בחברה מפוקפקת, שמלות ותכשיטים יקרי ערך – היה לה הכול. בזבזנות משולחת רסן בשילוב נדיבות לב וקלות דעת משכו כמובן נצלנים רבים – עובדה שתעלה למארי ביוקר בהמשך.

בחיים האלה שדמו להר געש, היה בעלה החלש לואי בעיקר צופה מן הצד, נעדר היכולת לשנות מאומה. לשווא שלחה לה אמה מריה תרזה, קיסרית אוסטריה, מכתבי תחינה ושליחים כדי שתשנה את דרכיה. מארי הייתה כמטאור, השורף את עצמו במעופו.


קשה לחשוב על שני אנשים פחות מתאימים להיקלע לאירועי תקופתם, מאשר מארי ולואי.
לאחר שהביאו את ממלכתם לפשיטת רגל, טעות רדפה טעות. לואי יכל היה להציל את שלטונו או לפחות את חיי משפחתו אלפי פעמים אילו רק היה מגלה טיפה של החלטיות, של גבריות, של נחישות. לזכותו ייאמר כי רצה בכל מאודו להימנע משפיכות דמים אך ככל שוויתר יותר, כך גדלה המפלצת המבקשת לכלותו ותאבונה רק גבר.
לאחר כינון אותה אסיפת מעמדות במאי 1789, ספגה המשפחה המלכותית השפלה אחר השפלה, מפח נפש אחד התחלף במשנהו.

המלך והמלכה הפכו בהדרגה לאסירים בממלכתם. מאהבה (ככל הנראה היחיד) של מארי – האציל השבדי הנס אקסל פון פרסן, שהיה אהבת חייה, ניסה לסייע פעם אחר פעם תוך סיכון עצמי גדול. אך הססנותו של המלך לואי לא עזרה לכוכב המזל להיות לצידם וכל הניסיונות הסתיימו באכזבה.

המהפכה הצרפתית, שנולדה מתוך רעיונות אידיאליסטיים, המבוססים על כתביהם של רוסו, מונטסקייה ודידרו הפכה למפלצת צמאת דם. כשניתנה לה תקשורת חופשית, היא ניצלה אותה להסתה, שנאה והכפשות על "לחם ועוגות" או הסטיות המיניות של המלכה כביכול. אנשים שפלים ואכזריים הופיעו בקדמת הבמה – מארי ומשפחתה הרגישו בכך היטב. במסכת ההתעללויות במשפחה הזאת, המהפכנים הפרידו תחילה את לואי מבני משפחתו עד ההוצאה להורג. לאחר מכן לקחו ממארי את בנה בן ה -8, שהיה כל עולמה, בכוח לנצח. סדיזם טהור שלט אז במוסדות המהפכה, שחיתות איומה פשטה בה ושברון לב שנגרם למארי היה כבד מנשוא.
לחלון בית מאסרה של מארי גרר ההמון המוסת ותאב הדם בהתרסה, את גופתה המושחתת של חברת נפש שלה - הנסיכה למבָל שנאנסה לפני מותה וראשה נערף. על כלום.

דווקא ברגעים המכריעים והקשים ביותר, הייתה מארי מופת לעוז רוח, חכמה, אצילות ונחישות.

אין פירוט על כך בספר, אך ממליץ לקרוא על גורלו המר של הדופין לואי - שרל בן ה-8, שהיה כל עולמה של מארי וניטל ממנה. לאחר שרצחה את הוריו, התעללה המהפכה "המהוללת" בילד הקטן עד שמת לבד בכלא מהזנחה, תת תזונה, כל מיני התעללויות גופניות וצער...

זו פסגת יצירתו של צוויג בעיניי. הכתיבה נהדרת, זורמת, מותחת, מסקרנת.
מבחינת אמינות היסטורית , מדובר באחד הפרויקטים המושקעים ביותר - מחקר מקיף, עבודה סיזיפית שעשה צוויג ללקט מידע אמין ואמתי. משימה קשה
בהתחשב בדמותה השנויה במחלוקת של מארי.
ספר שייקח לי עוד זמן להתאושש ממנו... מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על מרי אנטואנט - מהדורה מחודשת