ביקורת ספרותית על אילו נולד איטלקי - ספריה לעם #825 מאת שי אספריל
ספר מעולה

---

לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה – המשפט הזה הוא מעין המוטו של הרומן היפה הזה.

הספר כאילו רדף אחריי. בביקוריי החודשיים בספרייה הייתי נתקל בו במדור המומלצים והוא תפס את עיני. לאחר שקראתי את הכריכה האחורית וכמה מקטעיו, דחיתי אותו תחילה מתוך מחשבה שמדובר בעוד סופר ישראלי "טיפוסי" מכאלה שרוויתי מהם מזמן. אך אינטואיטיבית משהו בו תפס אותי ולבסוף הבאתי אותו הביתה ואני מודה על שלא ויתרתי עליו.

העלילה מועברת לקורא דרך שלוש דמויות – ויקטור, מנחם והגר, כשדמותו של ויקטור מספרת את חלקה בגוף ראשון, מה שהופך אותו למין דמות ראשית בסיפור, אך לא מובהקת. השניים האחרים מסופרים בגוף שלישי. מהלך לא שגרתי של אספריל שהוסיף לי הרבה עניין .


מהלך האירועים מתפרס על כמה עשורים בחיי הדמויות ותקופות בחיי המדינה. מצד אחד יש בו בליל של חיים ישראלים שניתן לפגוש אצל סופרים מקומיים אחרים. אך איכשהו הרגשתי שאספריל עושה את זה טוב יותר מכמה סופרים מוכרים, בעלי יחסי ציבור מופלגים ואף הילה של אבות רוחניים.


בחיי הדמויות יש אוסף עשיר של חוויות אנושיות. ילדות בשיכון עולים, שכול, הסתבכות עם טיפוסים מפוקפקים, חטיפת ילדים בראשית ימי המדינה, ילדות במשפחה של ניצולים, הורות לוחצת, התמודדות נפשית ועוד כהנה וכהנה... וחלומות כמובן.


לא זיהיתי אצל אספריל מאמץ או מניירות מיותרות. הכל זורם יפה, הכתיבה פשוטה יחסית אך מרגשת ומרגישה נכונה. הסיפור נתווה במלאכת מחשבת וככל שמתקדם פורט יותר ויותר על מיתרי הרגש, מפעיל משהו בלב. אספריל מצליח לגעת במניעים הכי כמוסים שלנו לבחירת מהלכינו בחיים וככל שיש בספר אהבה גדולה, הדבר לא מגיע למחוזות של רומנטיקה בנאלית, הכל נשאר ריאליסטי . יש קשר בין הדמויות שהן לא מודעות לו אך הוא נותר לא גלוי עד סוף הספר. מצד אחד יש בכך משהו לכאורה מנוכר, אך עוצמת הרגשות, החיוּת של הסיפור, הופכות אותו למאוד נוכח ונוגע.


סוגיית הבדידות בחיינו מהווה בעיניי את המוטיב העיקרי בספר. בין אם זו בדידות כלשונה ובין אם אנחנו במערכת יחסים, עם ילדים, חיי שגרה מלאים ואפילו מעמד וכסף. אספריל מצליח לזקק את תחושת הבדידות האישית בחיינו, לקשר אותה לאירועים, להביא את כל המורכבות של מניעים של אנשים.

שם הספר נובע מציטוט מתוך 'סוף דבר' של יעקב שבתאי, המובא באחד הפרקים, כך שאין בו שום דבר איטלקי ממש, למי שתהה.
לצד זאת, מובא גם קטע יפה מהספר 'והיום איננו כלה' של אייטמטוב בהקשר של תפקיד הילדים בחייו של אדם בפרק אחר.


אז יש לנו כאן מצד אחד עוד ספר על חוויה אנושית עם נוכחות של אווירה ישראלית על המאפיינים הייחודיים שלה. עם זאת, הרגשתי שהוא שונה במובן הטוב של המילה. צללתי עמוק לאווירה הדטרמיניסטית, המרירה – מתוקה והמלנכולית משהו שיצר אספריל ואני יכול לומר שנהניתי מכל רגע.
אולי זו התקופה בחיי שלי, אך זה ספר שגרם לי להרגיש.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על אילו נולד איטלקי - ספריה לעם #825