ביקורות ספרים על הספר כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש
|
יותר מארבעים שנה עברו בין קריאה ראשונה ומרשימה בספר הזה לקריאה שניה. הפעם זו גם קריאה וגם סקירה, אבל ראנד אינה רק סופרת, כי אם גם פילוסופית. לסכם את כל פילוסופיית האובייקטיביזם על רגל אחת, עדיף בפסקה אחת, ייראה כך: "אובייקטיביזם היא תורה פילוסופית אותה הגתה הסופרת האמריקנית-יהודייה, איין ראנד. האובייקטיביזם היא פילוסופיה הדוגלת בקיום מציאות אובייקטיבית שאותה על האדם לגלות על ידי שימוש בשכל, ב"אגואיזם רציונלי" כנגזרת של ערך החיים, שאותו כל אדם רציונלי צריך לקבל כאמת מידה לבחירותיו, בקפיטליזם ובעקרון אי-התוקפנות, לצד תמיכה ברעיון מדינת שומר הלילה. בר... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
רכשתי את הספר בגרסה הקולית, הספר הקולי היחיד שרכשתי, כי אני אוהבת לדמיין את הדמויות ו"ללהק" בעצמי, אך כשמדובר בשפה מיושנת יחסית זה יותר נוח. אפשר לעשות דברים אחרים במקום להשקיע את הזמן בחיפוש המילים הקשות במילון. בספר עם סאונד אפשר להבין את המשמעות לפי האינטונציה ולפי ההקשר אחרי שמכירים את השחקן המדבב ואת מנעד התגובות שלו.
מעבר לחוויית הספר המוקרא אני חושבת שבתקופה זו הרעיונות המובאים בספר "כמעיין המתגבר" כבר לא חדשניים, ולדעתי הוא ממש לא ספר חובה ולא אמורים ללמוד אותו לבגרות. יש מספיק ייצוגים של גישת האינדיווידואליזם שהם פחות אגרסיביים ובוטים, זה... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רוראק, אדריכל מבריק, גאון יחיד בדורו, הופך במהרה לאויבם של בעלי שררה. גבר כעור אך מרשים, הוא מייצג את האידיאל של איין ראנד בכל הנוגע לאנושות - עצמאות, אי תלותיות, כישרון ונחישות.
זה ספר ארוך מאוד, וחלקו הוא מאוד דוגמטי ומיועד להעביר את המשנה של ראנד בכל הנוגע לקפיטליזם. ועדיין, מאוד מאוד נהניתי ממנו. ממערכות היחסים המופלאות (שאיני רוצה לקלקל) ועד למסע שרוראק עובר.
בעיה קבועה בכתיבה של ראנד - מערכות היחסים של הדמויות מתפתחות, אבל הן עצמן נוטות להישאר קצת רדודות.
אני חושב שצריך להיכנס לספר הזה בעיניים פקוחות. הוא השפיע עליי מאוד בנעוריי, כשלא הייתי מ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איין ראנד , הציגה כאן את משנתה הפילוסופית בעזרת האדריכל, הווארד רורק, שהוא למעשה איין ראנד.
בראשית, רצוני לאמר שאינני מסכים עם מסקנותיה, אני חושב שהם קיצוניות ואף מסוכנות, קשה לי עם חלוקת האדם לכאלה שיוצרים ותורמים לעומת כאלה שהיא רואה בהם טפילים, חלוקה כזאת שייכת למשטרים אפלים, ואנו יודעים מה קרה לאותם אנשים שהחליטו שאינם תורמים או טפילים, הם היו מאמצים את משנתה, אך לא היו מאמצים את איין ראנד עצמה.
בכלל כשהיא מעלה את הדילמה, למי היית תורם, לזונה הרה או לגאון רעב, הייתי מעלה את השאלה ומה אם הזונה ההרה נושאת ברחמה את האוורד רורק, הרי רורק עצמו הגיע מסב... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ה ספר של המאה. מלמד אותנו להיות אנחנו, לעסוק במה שאנחנו טובים בו ולא במה שמצופה מאיתנו. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
סיפור מרתק, איין ראנד מעבירה באופן סוחף את הפילוסופיה וראיית העולם שלה, שרלוונטית גם לימים אלו.
הביקורת שלה על החברה מורגשת לאורך כל הספר ומייצגת דעה אחרת שראוי שתאמר.
מומלץ מאוד.
... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמיד תמכתי בקפיטליזם אך איין ראנד היא זו שגיבשה את רוב תפיסת העולם שלי שהיא הרבה יותר רחבה בזכותה ומקיפה הרבה נושאים. אני מסכים עם ראנד ב- 80% אבל מה שהרבה יותר חושב מהמסרים שהיא מעבירה הוא דרך המחשבה הנכונה שבזכותה אנחנו יודעים איך לגבש תפיסת עולם נכונה שמבוססת על זכויות האדם ובראשן הזכות לחירות והזכות לקניין. בזכות אותה דרך מחשבה אנשים אידאולוגיים מסוגלים לגבש עמדה ברורה ונכונה לגבי כל תחום בחיים. הקפיטליזם מוצג תמיד "כחזירי" "ואנוכי" (מילה שראנד מרבה להשתמש בה) כשלמעשה הוא זה ששומר על העצמאות, הדמוקרטיה, היצירה, הנאורות והקדמה. הערך שעומד מנגד לשי... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אני נשבעת בחיי, ואהבתי עליהם שאני לא אחייה למען משהו אחר, ולא הבקש איש אחר לחיות במקומי". איין ראנד הגתה את פילוסופיית "האובייקטיביזם" "ואגואיזם רציונלי", לאחר שנפלטה מברית המועצות (1927) ועלתה לאמריקה. באוניברסיטה בסנט פטרבורג בו למדה היו טיהורים של אנשי בוהמה שהשלטונות רדפו.
היא החלה ב1937 לחבר את כתב היד, הספר פורסם ב-1943.
בהקדמה לרומן כותבת ראנד:
"ולטובת מי מכם שמייחסים חשיבות מיוחדת לרלוונטיות של הסיפור לתקופתנו אנו, אוסיף ואומר כי מעולם לא היתה בהיסטוריה תקופה שבה נדרש האדם להרהר , יותר מאשר היום, במה שהיה ראוי שיהיה. (...) מאחר שהאדם חי ופועל בקרב אנ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
וואלה נהיה כנים פה. אני די חלוק בחיים שלי על איין ראנד. מצד אחד, מאוד מבין את העידוד שלה לאינדיבידואליזם ולקפיטליזם על צדו הטוב של "אתה יכול לעבוד בשביל להרוויח לעצמך וזו לא בושה" הוא אחד מהרגעים החשובים ביותר במאה ה-20 שסופסוף מישהו פתח את הפה לגבי המשטרים הפשיסטיים שדיכאו כל דבר הקשור ל"עצמי" (שמעו, המשפחה שלה איבדה את כל רכושה בגלל הקומוניסטים אפשר להבין). מצד שני, מעצבנת אותי הקיצוניות שהיא מציגה בנוגע לעניין. האינדיבידואליזם בכל מחיר וחרא על עזרה לזולת. עד כדי כך שהתיאורים בספר של האינדיבידואל הם הירואים בקטע מוגזם, כמעט כמו שטרוצקי היה נואם על שי... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשלב מסויים בעלילה, מלורי אומר לרורק על הפופולריות העולה שלו:
״ובמה שנוגע למיעוט הלוחם, ארבע עשיריות מהם שונאים אותך, שלוש עשיריות אוהבים להביע דעה בכל מחלוקת, שתי עשיריות הם אלה שהולכים על בטוח ומכריזים על כל 'תגלית' חדשה, ועשירית אחת הם מביני עניין. ״
לדעתי זה התיאור של האנשים שאוהבים את הספר הזה.
סיימתי את הספר וידעתי שארצה להמליץ עליו, שאהבתי אותו ושהוא השפיע עליי מאוד, אבל פתאום לא הייתי בטוחה לאילו מהעשיריות אני מתאימה.
יותר מהכל, הספר גורם לקורא לתהות האם הוא אדם מתווך. לא קיימים אנשים מושלמים כמו הדמויות של ראנד, אבל ברגע שאתה מסיים את הספ... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשראיתי את הספר הזה לראשונה, ידעתי שיקח לי הרבה זמן לקרוא אותו.
אני יכולה לקרוא ספר עם אלף עמודים מהר יותר מספר קצר עם אותיות קטנות. רק פתחתי את הספר וראיתי חושך בעיניים. כמעט ויתרתי עליו רק בגלל זה.
אני שמחה שלא ויתרתי.
באמת לקח לי המון זמן לסיים אותו, אבל לא מהסיבה שחשבתי.
קורה לכולם שיש איזו פסקה בספר, כזאת שמרגישים כאילו היא נכתבה בשבילך.
בספר הזה נתקלתי בכמות כזאת שיכולתי לקרוא את הספר פעמיים.
היו פסקאות שחזרתי עליהן יותר משלוש פעמים כשנתקלתי בהן לראשונה. ואחרי כל כמה עמודים חזרתי אליהן וקראתי אותן עוד פעם.
אני חושבת שלפחות רבע מזמן הקריאה ה... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אדישות היה הדבר האחרון שקיבלתי, כשאמרתי לשומעים שונים שאני קוראת את כמעיין המתגבר (the Fountainhead.- האם זה התרגום לעברית הכי טוב לספר הזה?) של איין ראנד: כל (ממש כל) אדם ששמע את השם הזה הגיב. לפעמים אנשים רק הגיבו ב"אווו" או, "כמובן"... וחלקים זרקו הערה קצת יותר מפורטית על מה הם חשבו על הספר ועליה. ומה אני אגיד לכם, שבוע אחרי סיום הספר, ו- איין ראנד גרמה לי לחשוב.
איין ראנד פירסמה את ספרה זה, המצליח ביותר שלה ובין הנמכרים בעולם, בשנת 1943. קריאה קצרה אודותיה וקונטקסט היסטורי לא דורשים חכם גדול כדי להבין את הרעיון מאחורי הספר, רעיון שיישמה גם בתורה פילוסופית בשם "אוב... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה.
אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו כנראה הספר הכי מעורר מחשבה שיצא לי לפגוש. מהמם. מעניין ופותח את הראש.
למרות שהסכמתי עם 0 מהטיעונים שלה, ולפעמים הרגשתי כופרת בהנאה מהספר, איין ראנד ללא ספק אישה שיש מה ללמוד ממנה.
דמויות מעניינות ומתוחכמות
ממליצה בחום, רק לא להתייאש מההתחלה שלפעמים מייגעת... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר שאי-קריאתו משולה בעיני רבים לחור בהשכלה של כל אדריכל, ואני כאדריכלית רוצה לצאת כנגד דעה רווחת זו. זה ספר צפוף וארוך (750 עמודים נדחקו בגרסה זו לתוך 575 עמודים דחוסים מאוד) שקריאתו היא מהלך מחייב, אז שיקלו טוב-טוב לפני שתתחילו.
תחילת הספר מצאה חן בעיני מאוד. הדמויות התפתחו לאיטן, הסופרת הציגה מעט את ההיסטוריה שלהן, מאין באו והגורמים שהשפיעו ובנו את אישיותן. העלילה התקדמה יפה בציר הזמן. אהבתי את סיפורי התככים שבמשרדי האדריכלים, כי זה ככה במציאות, ואהבתי שהקומבינות של ענף הבניה הועלו סופסוף על הכתב (לדוגמה, האדריכל המפורסם שהוא בעל מחצבה בקונטיקט, ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי כמה ספרים בחיי שהסיטואציה של המפגשים שלי עמם -בתנאי, כמובן, שהתקיימו כמה כאלה וזה לא שהצלחתי לסיימם ברצף קריאה אחד- הייתה, הו כמה מביך, כמעט אירוע עם מוטיבים של חיזור; חד צדדי אמנם, אבל חיזור. הייתי, למשל, מגיע לעבודה, מעביר בקוצר רוח את כל היום, ורק חושב על הרגע שבו אצליח להתפנות סופסוף מכל תלאות חיי, שעה 22:00 ככה פלוס-מינוס, תלוי כמה כביסות היו לי רשומות בסקדואל של אותו תאריך ספציפי - ונשכב לי מקולח, מגולח ומצוחצח במיטתי הרחבה, מזגן דולק וכוס מים צוננים מונחת בבטחה בנקודה אסטרטגית על שידה יציבה לצידי, ערוך ומוכן למפגש היומי המיוחל. טיפה פסיכי, אני י... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על הספר הזה יש לי רבות מה להגיד,בעיקר כי לקח לי שנה שלמה עד שקראתי אותו מתחילתו ועד סופו .
זה היה תהליך ארוך,כיוון שכשקראתי הספר היה בהחלט מעניין אבל ברגע שעזבתי אותו מידי ,ענייני היומיום הקיפו וניצחו אותו וגרמו לי לזנוח אותו לצד.
אני מאמין כי את הספר הזה אני עוד אקרא רבות ,כי כנראה שיקח לי זמן עד שאהיה בגיל המתאים לקרוא ולהבין אותו עד סופו.
כרגע אחרי שקראתי אותו פעם אחת מתחילתו ועד סופו אני יכול להגיד בוודאות שהוא מדהים.
באופן מוזר למדי,התאהבתי בדמות של רורק (או רוראק כפי שמופיע בתרגום המקורי) , היא דמות נהדרת בעלת כל כך הרבה רבדים ומסתוריות.
בנוסף ב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שהתקשיתי מאוד להיות עקבי בקריאתו. הספר אמנם מציג מגוון דמויות ואידיאלים מסוגים שונים כך שהוא מזמן (במידה והעלילה הובנה) חשיבה מעמיקה על מקומו של האדם בין שלל המניפסטים שמתפזרים סביבו. אבל בסופו של דבר הוא מאוד שבלוני: החלוקה העלילתית ושימת דגש לכל דמות בסופו של דבר מבהירה אחרי קריאה לא ארוכה את חלוקת התפקידים (האינדיבידואל פורץ הדרך, השמרן,האניטרסנט וכו'), כך שמריחת סיטואציות שסופן ידוע יתר על המידה מייגעת עוד יותר. לא סיפק כפי שצופה שיספק, והרגיש כאילו אפשר לסכם אותו בפסקה אחת בסגנון סיכום לבגרות מהאינטרנט במקום להיסחב עם הספר עצמו.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי הספר לפני שנים ,,,פספסתי בנערותי
גם ראיתי הסרט
עשוי טוב אבל חסרה בו האנושיות החמלה טוב הלב הכל מאוד הגיוני מכאני וקצת מפלצתי... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קיבלתי אותו מתנה מחבר,אחרי שהחליט שלא יכול להיפרד משני העותקים הישנים שיש לו עוד מימי הצבא.
ולצערי לא הצלחתי להתקדם בספר מעל 100 עמודים.
כנראה שאני פשוט עדין לא בגיל המתאים.
אבל מהעמודים המעטים שיצא לי לקרוא התאהבתי בחשיבה של הווארד רורק... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אילו רגעים יפים מאוד,
רגעים שבהם המילה "נפלא" אינה ממצה,
אינה מתחילה למצות.
ומילה אחרת מקורית יותר תהיה מקורית יותר,
אבל גם כן לא מדויקת. לא קרובה דיה.
רגעים שבשבילם צריך מילים חדשות.
יש דברים שמספיקים בעולמנו. יש קריטריונים שאם תענה עליהם זה יהיה מספיק.
מספיק לאישור, מספיק להערכה. מספיק.
כל עוד יש לך עקרונות שמנתבים אותך למקומות שנחשבים להיות "נכונים" מאיזשהי בחינה.
לב רך שהוא מספיק בשימוש.
שכל לפתח אותו באיזושהי מסגרת נחשבת,
או כזה שיגרום להמצאת מסגרת חדשה.
אבל איין ראנד, רואה את המוצלחים כפי שהם.
מלאים בפשרות, אפילו לא "כמעטים".
מצטייר... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשקראתי אותו לראשונה הייתי בגיל המתאים והוא עשה עלי רושם עז. דומה שזה ספר שצריך לקרוא בגיל נעורים, כמו שאמרו על קומוניזם - מי שאינו קומוניסט עד גיל 18 אין לו לב, ומי שהוא קומוניסט מעל גיל 18 אין לו שכל... איין ראנד כנראה מתהפכת בקברה על ההשוואה לקמוניזם שנוא נפשה, אבל מתבונן חד עין יבחין בדמיון בין האובייקטיביזם של ראנד לבין הקומוניזם. לא בתוכן כמובן, אלא בחוסר הספקנות, בחוסר הסובלנות, בשיפוטיות ובטוטליות. בעיקר בטוטליות. הרומאן רחב היריעה הזה נכתב מ 1938 ויצא לאור לראשונה ב 1943.
גיבור הסיפור הוא אדריכל המנסה להישאר נאמן לעצמו ולרעיונותיו. הוא כופר במוסכ... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה כיף לקרוא ספר שמשאיר מחשבות הרבה אחרי סוף הקריאה! הספר הזה הוא אחד מאלה שיכול לגרום להרהר בו עוד הרבה אחרי. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים. אין לי מילים. כתיבה יפה, דמויות עם עוצמות בלתי רגילים. ומלבד החוויה המיוחדת של הקריאה, הוא נותן המון חומר אישי למחשבה.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מה עוד אפשר להגיד על הספר הזה שכבר לא אמרו? מוזר שכה רבות ההמלצות ששמעתי עליו אך מעולם לא ידעתי מהו למעשה גרעין העלילה – הנוסב סביב הקשר שבין עולם האדריכלות לעולם העיתונאות בעיר ניו-יורק – ואולי זאת מפני שהעלילה מתגמדת נוכח עוצמתן של הדמויות – כי אין אדם שקרא את הספר אשר יוכל לשכוח את שמו של הווארד רורק.
סיימתי את הספר בשעת דמדומים מאוחרת אך לא יכולתי לעצום עין בתום הקריאה. הייתי זקוקה לזמן לחשוב. לחשוב על הרומן שסיימתי לקרוא זה עתה.
גדולתו של הספר היא בשינויים מרחיקי הלכת המתחוללים בדמויות כמו גלגולי נשמות פנימיים. קשה להאמין שכל זה קורה בכמה ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחד הספרים הטובים שקראתי (ובטוחה שישאר בראש הרשימה של הספרים שעוד אקרא בעתיד).
צלחתי את קריאת הספר רק בניסיוני השני, אחרי שבפעם הראשונה נעצרתי בתחילתו.
כשהעמקתי בקריאה נלכדתי בתוכו. איין ראנד כותבת כמו שמיכאלנג'לו מפסל.
הגיבור הוא בעצם אנטי-גיבור, אבל אנחנו כל כך אוהבים אותו והוא אינו צריך את אהבתנו.
זוהי הגות פילוסופית במסווה של רומן. הספר גורם לנו לחשוב על עצמנו מול העולם, על אופיו של העולם בו אנו חיים..
הדמויות עוצבו בידי אמנית, הסיפור נטווה בזהירות וביסודיות.
מומלץ לקריאה. מאד. לפני כל ספר אחר.
ועכשיו עשיתי לעצמי חשק לקרוא אותו שוב.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו רומן כתוב היטב, לרוב מרתק אך גם זהו ספר הטפה של איין ראנד לתורה הפילוסופית שלה. יש בתורה הזאת טענות רבות נכונות אך האופן שבו היא מוצגת בספר הוא בעיני בעייתי- דרך דמויות קיצוניות. הגיבורים הם או אלטרואיסטים או אינדיבידואליסטים. אני חושבת שלתקופה של ימינו הפילוסופיה שלה נחלשת. הספר נכתב יצא בשלהי מלחמת העולם ה-2 ולכן בהחלט אפשר להבין את טענותיה נכון לתקופה אז.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי את התרגום הישן לפני שנים ואהבתי. החדש מוצלח גם כן רק חבל שהמתרגמת בחרה לשנות את שם הגיבור - "רורק" לא נשמע כל כך טוב בעברית. כמו כן אחד מהדברים הזכורים לי עד היום מהספר הוא שם היאכטה "דווקא כן", תרגום ל"i do". ה"אני מסכים" בתרגום החדש מילולי מדיי וגורם למסר החבוי לאבד מעוקצו.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין ספק שמדובר באחד הספרים היותר מרשימים של המאה, אם לא הכי מרשים. אך ישנו משהו מעט מצער במבטה של הסופרת על המציאות. כלומר : משנתה המרכזית של הסופרת - אשר מוצגת דרך דמותו של רורק - טוענת שהאדם האידאלי הוא האדם אשר הדבר היחידי שצריך להניע אותו בחייו הוא הגשמה עצמית ומיצוי כישרונותיו. בנוסף, טוענת ראנד שעל האדם האידאלי להתנקות מכל תחושה, ולו הכי קטנה, של אכפתיות ומסירות לכלל. לעניות דעתי נראה שהסיבה שבעקבותה בנתה ראנד גישה כה חסרת רחמים ואגואיסטית כלפי המציאות הינה החברה שיא עצמה - ראנד - הייתה חלק ממנה. החברה האמריקא... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
לא רק שזה בסדר להיות שונה ולהיות אינדיבידואל, אלא זה צורך אנושי הכרחי כמו נשימה- כך צריך להיות.
העלילה היא אריג בידיה של איין ראנד, בו היא טווה את השקפותיה והפילוסופיה הייחודית שלה- האובייקטיביזם. הפילוסופיה שלה באה מתוך הערצה עמוקה למין האנושי.
ייעודו של האדם הוא להיות מאושר. הוא משיג אושר על ידי הגשמה עצמית, תוך כדי יצירה והשימוש בשכלו. כל אדם הוא אינדיבידואל, כל אדם הוא חופשי, כל אדם הוא כשרוני, כל אדם הוא בעל ערך וכל אדם בוחר לנתב את אורח חייו להגשמה עצמית או לאובדן עצמי.
האושר נמצא באדם עצמו וביצרנותו. אין לו צורך לשלוט באנשים אחרים או לשרת אנש... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בלי ספק אחד מספרי הפרוזה היותר טובים שקראתי בחיי,
רומן פילוסופי שבעמצעות התמקדות במספר דמויות מאפיין את שלל הטיפוסים שקיימים במין האנושי. ראנד מבצעת ניתוח לב פתוח לנפשות הפועלות וחושפת את את האני מאמין של כל אחד ואחד מהם ברזולוציות הכי חדות שאפשר.
באופן כללי העלילה הבסיסית היא על בחור שמבין שיעודו בחיים הוא לבנות בתים ובניינים לשם שמים. את הייעוד הזה הוא לוקח למקומות שלאנשים אחרים נראה בלי מציאותי ומשוגע. הדבר היפה בעניי הוא שהספר לא מתמקד רק בו וחושף נפשות פועלות נוספות וכל אחת מהן מקבלת לגיטימציה ע"י ראנד. בין אם מעשיהן של הדמויות נראים "טובים... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
בעולמה של איין ראנד אין אנשים בינוניים. יש מעטי מעט גאונים וירטואוזים שלא מסוגלים להוציא שום דבר שהוא פחות ממופתי תחת ידיהם המסוקסות, ויש אינספור אפסים מיעוטי כישרון ויכולת שמעבירים את ימיהם בניסיונות העתקה פאתטיים מגדולים מהם, וכדי להסוות את חולשותיהם הבלתי נסלחות לעיתים אף הופכים עצמם למבקרי תרבות ומקפידים לשבח זבל מזוקק, ולקטול גאונות צרופה, וכל זאת במטרה להסתיר בשכבות רבות של זיוף את ריקנותם שלהם. האנשים הקטנים ועלובים האלה המציאו תפיסת עולם שתשרת אותם: תפיסת עולם שמבטלת את היחיד לטובת הקולקטיב ומאדירה את האלטרואיזם. בין אם תפיסת העולם שלה... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הרווח הראשון שהיה לי מקריאת הספר הוא שהתעורר בי עניין באדריכלות של המאה ה- 19 בארצות הברית ו"צמיחת" גורדי השחקים. נושא שעד עכשיו היה רחוק רחוק ממני ואחרי קריאת הספר חיפשתי באיטרנט ומצאתי דברים מאוד מעניינים שהעשירו אותי.
פרט לכך, הספר מביא גישה של טוב ורע, צודק ולא צודק בדו מימדיות שמאוד לא מתקבלת על הדעת בימינו. אז נכון שיש גאונים בודדים, יחידים בדורם, שמותר לסלוח להם על אנוכיותם בשל תרומתם היחודית לאנושות, אבל זה לא מפחית מכבודם של כל האחרים שנאלצים להתפשר, שתורמים לחברה, שעושים מה שמצפים מהם. מדוע המחברת בזה להם כל כך?... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כאחת שקראה באנגלית את ספריה של ראנד כולל הספר המקסים הזה, לא נותר לי אלא להמליץ בחום לקרוא את ספריה ובמיוחד סיפור זה ולהתמכר לסגנון הכתיבה של סופרת דגולה זו - אגב יש לה קהל מעריצים גדול מאד עד היום... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|