ביקורת ספרותית על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש מאת איין ראנד
ספר מעולה

---

לא רק שזה בסדר להיות שונה ולהיות אינדיבידואל, אלא זה צורך אנושי הכרחי כמו נשימה- כך צריך להיות.

העלילה היא אריג בידיה של איין ראנד, בו היא טווה את השקפותיה והפילוסופיה הייחודית שלה- האובייקטיביזם. הפילוסופיה שלה באה מתוך הערצה עמוקה למין האנושי.
ייעודו של האדם הוא להיות מאושר. הוא משיג אושר על ידי הגשמה עצמית, תוך כדי יצירה והשימוש בשכלו. כל אדם הוא אינדיבידואל, כל אדם הוא חופשי, כל אדם הוא כשרוני, כל אדם הוא בעל ערך וכל אדם בוחר לנתב את אורח חייו להגשמה עצמית או לאובדן עצמי.
האושר נמצא באדם עצמו וביצרנותו. אין לו צורך לשלוט באנשים אחרים או לשרת אנשים אחרים כדי להיות מאושר. ניתוח המציאות באופן הגיוני הוא המאפשר את אושרו של האדם, שחי למען עצמו ולא למען אחרים. אם האדם פועל לפי ייעודו ושומר על מוסריותו הוא יצור נשגב הראוי להערצה. אם הוא בוגד בעצמו, מְרָצֶה אחרים ואיננו מייצר דבר, הוא מתדרדר להיות יצור נתעב וביזיון למין האנושי.

באופן בלתי מודע כמעט מתרחשת ההשוואה בין הבינוניות לבין הווארד רורק, הנציג הנשגב של המין שלנו, כי לכל אורך דרכו הוא נשאר נאמן לעצמו. הוא מונע אך ורק על ידי רצונו להגשמה עצמית, אינו מתכופף, אינו מושפע מאף אחד, איננו מְרָצֶה אף אחד, איננו מרפה ואיננו מתפשר על שום דבר פחות ממה שהוא רוצה. הוארד רורק הינו אדם כפי שהאדם נברא להיות- יצור נעלה. הוא נבון, עצמאי, כשרוני, חסון בגופו ובעיקר ברוחו, הוא בעל דיעה משלו ועומד מאחוריה, הוא האדון לעצמו ואינו מקבל הוראות מאיש. גם כאשר מצבו נראה אבוד וחסר סיכוי, הוא אינו מוותר לרגע על דיעותיו ועל רצונותיו. גם כשהכי קשה הוא אינו בוגד בעצמו. באיזשהו מקום הוא פשוט מושלם מדיי.

במהלך הספר ראנד מגוללת את סיפורם של טיפוסי המין האנושי השונים, משחר ילדותם, הקשורים זה בזה בעלילה. ההיסטוריה של הדמויות מעניקה רובד מעמיק ונכבד להבנת הנסיבות בהן יצור אנושי נעלה יכול לאבד את עצמו כך שהוא נהייה לרפש.
פיטר קיטינג הוא דוגמא לטיפוס הבינוני שמהווה חומר בידי החברה שמפסלת אותו לפי הנורמות שלה. הוא חלש אופי, חסר עמוד שדרה, מתרפס, מושפע משאר האנשים וחסר דיעה עצמאית. הוא מוכר את עצמו, את היקרים לו, את הסובבים אותו. הוא מקנא ברורק ושונא אותו שנאה עזה ברמה אינסטנקטיבית. כי רורק מעולם לא עשה לקיטינג שום דבר רע, להיפך. הוא כלכך עלוב שאינו מודע כלל לעליונות של רורק כאדם.
אלזוורת' טוהי הוא דוגמא לאדם שקופח על ידי החברה מילדותו, בעקבות חיצוניותו החולנית ובריאותו הלקויה. החברה לא נתנה לו שום צ'אנס והפכה אותו ליצור רע עד היסוד. המתכון לדיקטטור חסר מוסר וחסר רחמים. הוא ערמומי, הוא כשרוני ברטוריקה וניתוח נפש האדם, יש לו מספיק שכל להבין את עליונותו של רורק ואת זה שלעולם לא יוכל להיות כמוהו.
גייל וויינאנד, הדמות המורכבת והטרגית באמת כי איננו מושלם כמו רורק. הוא מודע לעליונותו של רורק ומהלל אותה. הוא גם מודע לזה שיכול היה להגשים את עצמו כמו רורק אילו היה בו מספיק חוסן נפשי. הוא דוגמא לאדם עליון, אך כזה שבגד בעצמו ונהייה לכלי שרת בידי החברה.

האדם הוא יצור חברתי. הוא חי בחברה וזקוק לחברה אנושית. גם הזאב הכי בודד זקוק לאנשים אחרים. אך החברה באופן טבעי שואפת לאחידות, לזהות אחת כוללת, להומוגניות של הפרטים המרכיבים אותה. כאשר מופיע מישהו שאינו תואם למאפייני החברה הוא נחשב לחריג, מוזר, אינו שייך, מפחיד והופך למנודה. כך קרה להווארד רורק, היחיד שעמד בגבורה מול רבים וחזקים ממנו בהרבה. החתירה הזו לשיוויון היא המאטה ומגבילה את ההתקדמות המין כולו. בכל פעם בהיסטוריה כאשר הופיע אדם מבריק וגאוני הוא היה סובל, הוא היה מנודה, הוא היה קורבן של החברה על מזבח השיוויון הקדוש, הצדקני והמתחסד. הרי אף פעם לא ייתכן שיוויון אמיתי, כי כל אדם הוא אינדיבידואל ולא רובוט על סרט נע. במקום לטפח את הייחודיות שבכל אדם, את שכלו ואת כשרונו של כל אדם, כופים עליו שטנץ של נורמה כדי להתאימו לחברה, מה שמוריד אותו לבינוניות השוויונית ואף למקומות נמוכים ומסוכנים הרבה יותר.

» ביקורות נוספות של עקרבית
» ביקורות נוספות על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש