ביקורת ספרותית על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש מאת איין ראנד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 בספטמבר, 2012
ע"י קוראת הכל


בעולמה של איין ראנד אין אנשים בינוניים. יש מעטי מעט גאונים וירטואוזים שלא מסוגלים להוציא שום דבר שהוא פחות ממופתי תחת ידיהם המסוקסות, ויש אינספור אפסים מיעוטי כישרון ויכולת שמעבירים את ימיהם בניסיונות העתקה פאתטיים מגדולים מהם, וכדי להסוות את חולשותיהם הבלתי נסלחות לעיתים אף הופכים עצמם למבקרי תרבות ומקפידים לשבח זבל מזוקק, ולקטול גאונות צרופה, וכל זאת במטרה להסתיר בשכבות רבות של זיוף את ריקנותם שלהם. האנשים הקטנים ועלובים האלה המציאו תפיסת עולם שתשרת אותם: תפיסת עולם שמבטלת את היחיד לטובת הקולקטיב ומאדירה את האלטרואיזם. בין אם תפיסת העולם שלהם באה לידי ביטוי בדת כלשהי, ובין אם בפאשיזם, סוציאליזם או קומוניזם – הכל אותו דבר ונובע מהרצון שלהם לטשטש את עובדת היותם כלומניקים. אלו הם אויבי המין האנושי. לעומתם, אוהבי אדם אמיתיים ותקוות האנושות הם אגואיסטים שמרוכזים בעצמם בלבד. הם מוכשרים ואינם זקוקים לאישורו של אף אחד כדי להכיר בערך עצמם. בזכות האינדיבידואליזם הבלתי מתפשר שלהם הם גילו את האש, המציאו את הגלגל ואת האדריכלות המודרנית, והם עוזרים לאנושות פי כמה וכמה יותר מאשר כל אותם 'עובדים סוציאלים' עלובים ששואבים את הערכתם העצמית מאיך שנדמה להם שהם נתפסים בעיני אלו הנעזרים בהם.

לאורך השנים צברתי אי אילו חורים בהשכלה הספרותית שלי. פספסתי כמה וכמה ספרים שמוגדרים כספרי מופת וחובה, ו'כמעיין המתגבר' ללא ספק בלט כאחד הראשונים ברשימה המצערת הזו. הייתי צריכה לקרוא אותו בנעוריי, כי זה הגיל המתאים לו. יש בהחלט משהו מעורר השראה בלהט שלו. משהו שמעורר רצון למצוא את ה'הווארד רורק' שבתוכך. למקם את עצמך קרוב אליו על הציר שקצהו האחד נאמנות מוחלטת לעצמך, אומץ לב, יושר אישי וכמובן גאונות צרופה, וקצהו השני – זיוף והעמדת פנים נטולת כל יכולת. אני מתארת לעצמי שבגיל הנעורים העניין הזה תופס אותך יותר חזק. בגילי המתקדם, קצת התקשיתי להתמסר להשקפת העולם הדיכוטומית, הדו- קטבית, של ראנד.

האמת שהתאכזבתי קצת מהספר, מכיוון שאת ספרה הראשון 'אנו החיים' דווקא כן אהבתי. הפעם ראנד לא הצליחה לעטוף את הפילוסופיה שלה ברומאן סוחף שאתה צולל לתוכו ושוכח את עצמך. 'כמעיין המתגבר' יותר מאשר הוא רומאן, הוא אוסף של הגיגים ופילוסופיות. העלילה, שאמורה היתה להדביק הכל יחד, חלשה. הדמויות מאוד חד-מימדיות וקיצוניות, ההתנהגות שלהן אובר-דרמטית, פומפוזית, לא הגיונית ולא ריאליסטית. כל כולו של הספר מוקצן על מנת להעביר מסר, ולא ניכר ולו גם ניסיון קטן להביא לידי ביטוי הוגן את השקפת עולמו של הצד שמנגד. הכל שחור-ולבן בספר הזה.

ראנד בחרה באדריכלות כסטאדי-קייס שעליו היא שוטחת את משנתה החברתית והספר גדוש בתיאורים של בתים ובניינים תוך יציאה מנקודת הנחה שיש אדריכלות גאונית שרק מעטים מסוגלים להכיר בגדולתה, ויש אדריכלות עלובה וחקיינית שהעדר נוהה אחריה בטמטומו הגדול. בתור אחת שלא מבינה כלום באדריכלות, לעתים קרובות מצאתי את ההשתפכות הרומנטית הזו על משמעותם של קירות וחללים מייגעת ומוגזמת. איכשהו נראה לי שבכמעט שמונים שנה שחלפו מאז שהספר נכתב, קהל הקוראים הממוצע התפתח והפך מתוחכם יותר, ואני חוששת שהיום קצת קשה לבלוע מסרים כל כך חד-צדדיים ומנופחים, ולא לצחקק במבוכה.

יחד עם זאת, במהדורה החדשה של הספר מצורפת "אחרית דבר" מאת ליינורד פייקוף, מנהל עזבונה הספרותי של ראנד, ויש בה הצצה ליומניה של ראנד ולרשימות שערכה לפני הכתיבה ובהן היא מגדירה באופן סכמטי את הדמויות שהיא מתכננת בספר, כיצד הן ייראו ואיך יתנהגו, באופן שישרת את המסר שהיא רוצה להעביר. דווקא הקריאה של החומרים הראשוניים, הבתוליים של ראנד שמהם היא יצאה במטרה לכתוב את הספר הזה, גרמה לי לצביטת קנאה בלב. אי אפשר שלא להתפעל מכך שבסופו של דבר היא הצליחה במטרה שרוב היוצרים לא מעיזים אפילו לחלום עליה. היא הצליחה להעביר השקפת עולם מקיפה בתוך רומאן פופולרי ולחדור ללבבם של המונים ולהשפיע עליהם, לגרום להם לחשוב. על הכריכה האחורית של המהדורה המחודשת נכתב שבסקר שנערך על ידי ספריית הקונגרס האמריקני יצירתה של איין ראנד נבחרה למשפיעה ביותר על האדם אחרי התנ"ך.

אז בשורה התחתונה, כנראה שצריך לקרוא את זה. הספר בסך הכל קריא, אמנם קצת מייגע, אבל לא בלתי נסבל. התרגום החדש של אינגה מיכאלי קולח וטוב. לא קראתי את הישן, אז אני לא יכולה להשוות. בסך הכל בסדר. סימנתי V.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אורית (לפני 3 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מקסימה. כל מילה נכונה.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
נכון. ואיין ראנד היא בהחלט סמל ומורת דרך רוחנית לאמריקאים רבים וזה די מדהים בעיני שזה ככה, בהתחשב בקיצוניות ובחד-מימדיות של הדמויות שלה והרעיונות שלה, כפי שהם באים לידי ביטוי בספר הזה.
דבש (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
רעיון האינדבידואליזם יתכן ואת צודקת, באמת קראתי את הספר בגיל צעיר ומאד התרשמתי ממנו, רעיון האינדבידואליזם שהוא מטיף לו, נראה אז משכנע. היום אני פחות מאמינה בכך, כמו שאמרת מורכבות החיים מלמדת אותך משהו תוך כדי ההתבגרות. עדיין, האידיאל הזה (מה שמכונה אצלינו היום: הקפיטליזם החזירי) הוא בבסיס הכלכלה האמריקאית (בעיקר במפלגה השמרנית) והויכוח, מה חשוב יותר, הכלל או הפרט, הוא חלק מהותי ממערכת הבחירות
שלהם.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה דולמוש. נכון. והעובדה היא שרוב מי שקרא את הספר לפני גיל 20 מאוד התרשם ממנו, ואילו מי שקורא אותו בגיל מאוחר יותר, מסתכל עליו קצת בציניות. תודה רבה גם לכל לוחצי ה'לייק'!
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה, יפעת. קודם כל, אין לי ספק שלו קראתי את הספר בנעוריי, הייתי מתחברת אליו יותר. אם מסתכלים על הספר רק כעל סיפורו של גאון, אפשר בהחלט להיזכר בגאונים במהלך ההיסטוריה שהסיפור מתאים להם. אבל הבעיה עם הספר שהוא מנסה לפתח תפיסת עולם שלמה ולא מתפשרת סביב סיפור כל כך קיצוני וחד-צדדי, וחסרה בו המורכבות שמאפיינת את החיים האמיתיים.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
עמיר, תודה. זה נכון מה שאתה אומר וזה מוזר ומפתיע, בייחוד כשחושבים על כמה העולם שראנד מתארת שונה בעצם מהעולם האמיתי כפי שרובנו חווים אותו, ומשקף אולי רק אחוז קטן ממנו. יש גאונים שבאמת מקדימים את זמנם ובני דורם יורדים לחייהם ולא יודעים לזהות את גדולתם, אבל איך אפשר לבסס השקפת עולם כל כך נוקשה על בסיס אמפירי כל כך צר? ועוד להפוך לפופולארי כל כך.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, בלו בלו 'מרד הנפילים' ממתין גם הוא לתורו אצלי על המדף. הוא מפחיד אותי בעובי הבלתי נתפס שלו. אני אצטרך לקחת הרבה אוויר כדי להתחיל אותו...
חני (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
מקסים ביקורת רגישה,בקשר לחורים בהשכלה הספרותית,יש ספרים שהם ללא גיל כמו זה, רק שההשפעה שלהם עלייך תהייה שונה לפי הנסיון שצברת בחיים.
יפעת (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
כנראה שהחיבה שלי מגיל הנעורים לספר הזה מטה את דעתי. הביקורת שלך רהוטה ומנומקת, ועדיין אני חשה הזדהות עם הספר. ההרגשה שלי, כשקראתי אותו, היתה שהרוב הדומם הוא לא חכם גדול. שהוא מנסה לחנוק גאונות, פשוט כי הוא לא מבין אותה. אתמול הייתי בהרצאה שהוזכר בה אלן טיורינג. הסיפור שלו מזכיר לי את ספריה של ראנד. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9F_%D7%98%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92
עמיר (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
הספר הזה הוא פחות או יותר התנך של חסידי השוק החופשי, נותן להם צידוק מוסרי להוביל כלכלה נטולת כל חמלה, שכל מטרתה היא להעשיר את העשירים, תוך רמיסת האחרים. בצ׳ילה של פינושה הוצאו להורג אנשים שהואשמו באלטרואיזם, בהשפעת ספרה של ראנד. סקירה יפה שממצה את הרשעות שעומדת בבסיס השקפת עולמה של ראנד.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
ביקורת מצויינת! מצחיק - בדיוק נזכרתי במרד הנפילים.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה רבה, עולם-נפלא. זה באמת חסר. מסכימה מאוד.
עולם (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
אחלה ביקורת. חסר דבר חשוב מאד בפילוסופיה הפשטנית של ראנד: אמפטיה.
קוראת הכל (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
תודה, יעל. את צודקת.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
יופי של ביקורת על ספר(ים) שצריך לקרוא עד גיל 20 מ-כ-ס-י-מ-ו-ם.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ