הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 בדצמבר, 2024
ע"י המורה יעלה
ע"י המורה יעלה
רכשתי את הספר בגרסה הקולית, הספר הקולי היחיד שרכשתי, כי אני אוהבת לדמיין את הדמויות ו"ללהק" בעצמי, אך כשמדובר בשפה מיושנת יחסית זה יותר נוח. אפשר לעשות דברים אחרים במקום להשקיע את הזמן בחיפוש המילים הקשות במילון. בספר עם סאונד אפשר להבין את המשמעות לפי האינטונציה ולפי ההקשר אחרי שמכירים את השחקן המדבב ואת מנעד התגובות שלו.
מעבר לחוויית הספר המוקרא אני חושבת שבתקופה זו הרעיונות המובאים בספר "כמעיין המתגבר" כבר לא חדשניים, ולדעתי הוא ממש לא ספר חובה ולא אמורים ללמוד אותו לבגרות. יש מספיק ייצוגים של גישת האינדיווידואליזם שהם פחות אגרסיביים ובוטים, זה שאדם רוצה לקבל הכרה על שונותו לא מחייב אותו להתייחס בנבזות לאחרים כולל למרצים מבוגרים שהביאו אותו עד הלום.
גיבור הספר האדריכל לעתיד יוצא מתוך נקודת הנחה שאם יש לו כישרון בתחום מסוים אז זהו התחום החשוב בעולם, כל מי שעוסק בתחום אחר הוא מטומטם, חוץ מנשים שהן... אפילו לא בדרגת מטומטמות.
גם המרצים שלו, שהם כן בתחום שלו וכן מבינים יותר ממנו - חובתם להתרפס אליו, כי כך הוא מגדיר את מושג הכבוד.
לא התרפסת אלי וביטלת את היתרון שלך עלי כדי שאני לא אבכה = אתה פוגע בליבי השברירי. איכסה עלייך!
בקיצור - האינדיווידואליזם המובא בספר כפי שהתרשמתי הוא לא דבר שלא מוצאים כיום בכל כיתת יסודי...
שווה לקרוא או להאזין בשל הערך ההיסטורי והמשחק המצוין של המדבב - אבל לא הייתי מציעה לנוער להתרגש מתפיסת העולם המובאת בספר. יש פה התנהגויות ושיטות שהן ההיפך הגמור מיזמות וחדשנות, לא תמיד החדשנות היא לבעוט. אם כל קודמייך בעטו ואתה שוב בועט, אתה סתם במעגל האלימות.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
המורה יעלה
(לפני 7 חודשים)
תודה ראובן
על התגובה המכבדת, מקווה שכמה מחברי סימניה ילמדו ממך על תרבות דיון
|
|
|
ראובן
(לפני 7 חודשים)
בדומה לדן, קראתי אבל אינני זוכר דבר.
משום מה השורה הראשונה- 'הווארד רוארק צחק"
אינני זוכר אם נלמד אצלנו. כנראה שלא. |
|
|
ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
(לפני 7 חודשים)
המורה יעלה
אני מרגיש כמו ילד בכיתה שמצביע-"המורה יעלה".....
אני מבין למה כתבת על הספר את מה שכתבת אבל איין ראנד לא כתבה "איכסה עלייך".... היא עשתה את זה בצורה קצת אחרת... |
|
|
המורה יעלה
(לפני 8 חודשים)
דן סתיו -
יוצרים כמו איין ראנד, ג'יי די סאלינג'ר, סטיבן צ'בוסקי... שכתבו ספרים המהללים את האנטי סוציאליות ואת החיים על הקצה נלמדו, לפחות אצלנו - כמושא להערצה ולחיקוי. זה לא נעשה לצערי בפרופורציה המתאימה לנערים צעירים התוססים ממילא, וגם לא נלמד לעומק בהקשר לתקופה, כמו שהוספת בחוכמה roeilamar את הקשר לקומיניזם לדוג'. הכול בשיעורי ספרות למעט כיתה י"ב נקשר למין אתוס אידיאלי נפרד מחיינו הפשוטים, והושטח לרמתם של ילדי חטיבה ותיכון. לדעתי זה היה ממש מוגזם ועיצב תפיסות לא מציאותיות דווקא אצל אותם ילדים מופנמים ומתבודדים, שכן רוצים בקשר הסוציאלי ולא מעוניינים למרוד בלי סוף, נוצרה תחושה שאין לך באמת מקום בחברה כמופנם בלי הרבה חברים - אלא אם כן אתה מסתיר מאחורי מעטה החנוניות איזה אישיות נוספת נוטפת כריזמה וקיצונית.
|
|
|
roeilamar
(לפני 8 חודשים)
לא קראתי את הספר, אבל כן קראתי מספר קטעים ממנו ושמעתי דיון עליו בפודקאסט שאני מעריך, וכמו כן קראתי כתבים אחרים של ראנד, ואני מצטרף לסלידה שלך מהפילוסופיה הראנדיסטית.
יש בגישה של ראנד פוסט טראומה קיצונית מהקומוניזם שהובילה אותה ליצור דיסטופיה מוחלטת שבאופן מוזר אך צפוי יש לה גם נקודות השקה עם הקומוניזם.. קיצונים נפגשים וכו'. |
|
|
דן סתיו
(לפני 8 חודשים)
המורה יעלה
אני זוכר שבזמני הספרים של ראנד נחשבו לספרי קאלט. אני זוכר שקראתי אחד או שניים, אבל לא זכור לי מהם דבר. לא ידעתי שהם ספרים המופיעים ברשימת הספרים לבגרות. אין לי אלא להצטרף לדעתך בעניין זה.
|
|
|
המורה יעלה
(לפני 8 חודשים)
אין חובה להתרשם אושר
כל עוד שומרים על שיח מכבד.
|
|
|
אושר
(לפני 8 חודשים)
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
