ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 11 במרץ, 2017
ע"י גאיה ורד
ע"י גאיה ורד
לא היה זה אסימון אחד שנפל, זו הייתה הזכייה בכל הקופה. עשרות מיליוני אסימונים נפלו בבת אחת ברעש עצום. לפתע הבנתי את כל מה שתמיד ידעתי. סוף סוף נאמר כל מה שמעולם לא הצלחתי לנסח במילים. הבנה טהורה ורציפה שלא ניתן לדבר עליה. באמצעות דמויות המייצגות באופן מושלם וגאוני, כל אחת את הרעיון הטמון בה, סוף סוף מצליח להיאמר ולהיות מועבר המסר הכל כך חשוב שבספר זה.
אסור בשום אופן לקחת את הסיפור פשוטו כמשמעו שכן בכך מפספסים את תכליתו. זהו לא ספר על אדריכלות. זהו לא רומן רומנטי. זהו לא תיאור של המציאות. הדמויות הן מטאפורות. הן כלים כדי לשרת מטרה. כדי להעביר מסר. זהו מסר על אמת פנימית. על שחיה נגד הזרם. "שיר הלל לאינדיבידואל" ואני לא יכולה להסכים יותר. קראתי את הספר בשבוע, בתקופת מבחנים. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. את 100 העמודים האחרונים קראתי ביום. כשקראתי את עמ' 521-523 הרגשתי שאני קוראת את אחד הנאומים החשובים שקראתי בחיי. כל כך מהפכני ומעניין ומעורר חשיבה.זהו אופן מחשבה כל כך שונה, כל כך הפוך, שלא יכולתי שלא לחשוב כל הזמן, מה אם גם הספר הזה הוא "הפוך על הפוך" ועצם ההסכמה שלי (ולעיתים אי ההסכמה שלי) עם הרעיונות מייצגת את מה שמנסה איין ראנד להעביר בכזאת גאונות? הקריאה גרמה לי לפקפק במציאות, בחברה בה אני חיה, ברעיונות "מקודשים" (לא באמת) כאלה ואחרים, ובעיקר גרמה לי לחשוב הרבה. הרבה. אדם שמחפש את האמת, לעולם לא יפסול רעיון רק כי הוא לא מתיישב עם מה שהוא האמין בו עד כה.
זה אחד הספרים הכי חשובים שנכתבו ומומלץ לקרוא אותו בראש פתוח.
תודה לך איין ראנד, על האומץ, על שהעזת לכתוב את כל מה שאף אחד לא מעז לדבר עליו, שהראת לנו מה היה קורה אם אנשים היו אומרים את מה שהם חושבים באמת, ומה היה גזר דינם. ותודה על התקווה שעוררת כשהראת שאותם אינדיבידואלים חייבים לנצח. וניצחון אינו אומר "אישורם של האחרים"!
19 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
לגבי המסרים - אני מסכימה עם הלל (הזקן!) הסופרת חיה זמן קצר תחת שלטון הבולשביקים (זמן ארוך יותר חיה בארה"ב בקפיטליזם שנראה לה גן עדן) באותה תקופה בה הוא נכתב אמריקה פחדה וסלדה מקומוניזם. למעשה המסרים מתחלקים לשנים: 1) שיתוף - כמו קומוניזם - הוא פגיעה אנושה ביצירתיות וב"רוח האדם" 2) יוצר הוא אינדבידואליסט ויצירתו קודמת לכל דבר אחר. מה שמוכיח את יכולתה כסופרת ואת הכריזמה העצומה שלה הוא שמליוני קוראים הזדהו עם הגיבור (רוארק בספר הזה, דאגני ושכחתי את שמו במרד הנפילים) למרות שיש מעט מאד אינדבידואליסטים באוכלוסייה, כולם השתכנעו שהם כאלה, עם קריאת ספריה. לטעמי הספר הטוב ביותר שלה הוא ספר הביכורים "אנו החיים" - אני לא יודעת אם יש תרגום חדש. הוא מתאר את החיים ברוסיה של אחרי המהפכה, חזק מאד אבל האינדבידואליזם עדיין לא פותח בו למשנה סדורה. |
|
|
הלל הזקן
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ורד-חן,
ראשית, את מוזמנת לקרוא את הסקירה שכתבתי אני על הספר אך לפני מספר חודשים...;)
ושנית, יש לי הרגשה שאילו איין ראנד הייתה חיה בימינו, היא הייתה פחות אופטימית לגבי יכולתה של רוח האדם 'הטבעית/משוחררת' לגבור על שיטפון ה'ראיית הכל בפריזמה של רווח כלכלי', שלא לדבר על עלייתם לתודעה של חסרי הכישרון רק בזכות היותם פוטוגניים או בשל שליטתם במדיות חברתיות. היא הייתה במיעוט בזמנה והיא בטח במיעוט כיום, גם אם זה מבאס אותנו. |
|
|
בוב
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מקסימה. תודה.
|
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ורד-חן=
תודה. לא נותר לי אלא לקנא בלהט ובהתלהבות שלך, והלוואי וכך יהיו תמיד. זו אש התמיד שלנו ואסור שתדעך. |
|
|
גאיה ורד
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
הלל הזקן-
לא הבנתי איך אתה יכול להגיד מצד אחד שהספר קאנוני ומצד שני שהמסרים פחות... אשמח לפירוט, אם מתחשק לך
ותודה |
|
|
גאיה ורד
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
דני בר
מצחיק שאתה אומר את זה על התבגרות! אני פשוט חייבת לצטט לך מתוך המבוא:
" אין זה מטבעו של האדם, ולא של אף יצור חי, להתחיל את חייו מתוך ויתור. אין זה מטבעו של האדם לירוק לעצמו בפרצוף ולגנות את עצם קיומו; זה דורש תהליך של השחתה שהקצב שלו משתנה מאדם לאדם. יש המרימים ידיים מיד עם הסימן הראשון ללחץ; אחרים מוכרים את נשמתם; יש הנמחצים תחת העומס במידה זו או אחרת ומאבדים את האש שבערה בתוכם, אף שלעולם לא ידעו איך ומתי הלכה לאיבוד. הכל נמוג ונעלם לתוך הביצה הענקית של המבוגרים, שאומרים להם בעקשנות שבגרות פירושה ויתור על הנפש; שביטחון פירושו הפקרת הערכים, ולמעשה איבוד תחושת הערך העצמי. רק מעטים מחזיקים מעמד וממשיכים בדרכם, וזאת בידיעה ברורה שאסור להם לבגוד באש שבוערת בתוכם, שעליהם ללמוד להעניק לה צורה, תכלית, ממשות. אך יהא אשר יהא עתידם, בשחר חייהם מבקשים בני האדם את החזון האצילי של טבע האדם ושל הפוטנציאל לחיים." לא יכולתי לענות לך יותר טוב מזה! |
|
|
הלל הזקן
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
הספר - קאנוני.
המסרים החבויים בו - ככה ככה.
הביקורת שלך - נהדרת. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ורד חן-
מה הלאה? עשה לך חשק להמשיך ל"מרד הנפילים"? המלצה שלי- קחי את הזמן ביניהם. |
|
|
דני בר
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
ורד-חן=
את מדביקה בהתלהבות שלך..ואכן הספר הוא אחד מנכסי צאן הברזל של הספרות, לטעמי כמובן. גם אני גדלתי על ברכיו, וככל שקוראים אותו בגיל צעיר יותר, הרושם שהוא מותיר- חזק יותר. דה עקא, שככל שמתבגרים, המסר שמציג הספר הנהדר הזה מתעמעם משהו. עם השנים מבינים שלא הכל שחור ולבן ויש חמישים גוונים של אפור ביניהם.. ושפינות זה דבר פוצע וחותך, ולפעמים עדיף לעגל. אבל זה ספר שאף פעם לא ינוס לחו. |
|
|
מורי
(לפני 8 שנים ו-7 חודשים)
כשספר מלהיב אז הוא מלהיב.
|
19 הקוראים שאהבו את הביקורת
