ביקורת ספרותית על כמעיין המתגבר (מהדורה חדשה 2012) - תרגום חדש מאת איין ראנד
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 ביוני, 2019
ע"י tHeDUDE


וואלה נהיה כנים פה. אני די חלוק בחיים שלי על איין ראנד. מצד אחד, מאוד מבין את העידוד שלה לאינדיבידואליזם ולקפיטליזם על צדו הטוב של "אתה יכול לעבוד בשביל להרוויח לעצמך וזו לא בושה" הוא אחד מהרגעים החשובים ביותר במאה ה-20 שסופסוף מישהו פתח את הפה לגבי המשטרים הפשיסטיים שדיכאו כל דבר הקשור ל"עצמי" (שמעו, המשפחה שלה איבדה את כל רכושה בגלל הקומוניסטים אפשר להבין). מצד שני, מעצבנת אותי הקיצוניות שהיא מציגה בנוגע לעניין. האינדיבידואליזם בכל מחיר וחרא על עזרה לזולת. עד כדי כך שהתיאורים בספר של האינדיבידואל הם הירואים בקטע מוגזם, כמעט כמו שטרוצקי היה נואם על שיתופיות.

ובכל מקרה, מדובר באחת הפילוסופיות המעניינות ביותר שהיו במאה ה-20. כאמור, לא כל הדברים לטעמי. אבל חלק מהרעיונות שלה לא יכולים שלא לדבר אליי וכן את העובדה, שהאישה הזו העבירה את זה בכל כך הרבה passion. וזה מתבטא היטב בספר הזה שכל בן/ת נוער התוודעו ובין אם לקחו ללבם או לא, הושפעו בהחלט ממה שנכתב פה.

בסיפור, הווארד רורק. אדריכל מודרניסט אינדיבידואל, שלא מתפשר על ערכיו ועל אמנותו ועל זה, הוא מקבל הרבה מאוד מכות מן ההמון שאוהב את המיינסטרים של בניינים מיושנים משנת תרפ"פו שחלקם נבנו בין היתר ע"י פיטר קיטינג, חברו של רורק לספסל הלימודים. רורק. קר רוח, מאוד לא אנושי ממה שמתואר מעד כמה שהוא הירואי, גורם לך להתחבר לרעיון שלו ו-וואלה בא לך להיות אדריכל אחרי זה. קיטינג, לא מקורי, מאוד משעמם גם כבן אדם וגם כאדריכל. מעתיק מכל הבא לידו וזוכה לתהילה בימיו. בין היתר, יש גם עוד דמויות חשובות - דומיניק פרנקון, בתו של אדריכל ידוע, אינטלקטואלית, שמאוהבת אנושות ברורק, אבל השניים מגיעים למצב שהם לא מסוגלים לממש את אהבתם.

גייל ויינאנד - מולטי מיליונר המייצג את הרדוד שברדוד, שבאמצעות העיתון שלו המפורסם בכל אמריקה, מוריד את ההמון לרמה נמוכה של רכילות זולה. והגורם השלילי ביותר - אלזוורת' טוהי. פסאודו אינטלקטואל. מרכז אמנים יחדיו ובעיקרון מייצג את הקומוניזם שאותו ראנד תיעבה כל כך. הוא מעודד להתחשבות בזולת, טוען שכל תענוג אישי ואגו הוא פשוט חטא ובכללי, קוץ בתחת.

בתכל'ס, הפילוסופיה של האובייקטיביזם מסתתרת בתוך העלילה וזה נדמה שראנד בנתה את הסיפור כתירוץ כדי להביע את דעותיה. אבל כאחד, שלא היה שם את הגברת בטופ שלו, אני הייתי מרותק לספר כשקראתי אותו. אחרי הרבה מאוד ספרים שעסקו בעניין רוחני ונכתבו בסגנונות אוונגרדיים ומשונים, פתאום לקרוא ספר עלילתי, נרטיבי, נורמלי לא הרגיש רע דווקא. להפך, נמשכתי לסיפור. ולא יכולתי שלא להתחבר לרורק ולחידושיו שרק גרמו לך להיות שמח בחלקו (אם הוא היה שמח בכלל) כשבנייניו נבנו ולשמוע את תגובת הקהל הנזעמת היא גם תענוג. ספר חשוב מאוד לכל מי ששומר על פתיחות ורוצה לספוג כמה שיותר דעות. אבל אם אתם/ן פשוט ליברטניאנים או אינדיבידואלים או אתאיסטים או ווטאבר, זה ספר חשוב שאתם הולכים לראות בו אולי את התנ"ך שלכם.

בין אם אתם זה או זה, בכללי תקראו את הספר. זו אחלה של קריאה.
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 6 ימים)
אומרים שזה ספר שצריך לקרוא כמתבגר/בתחילת שנות ה20 שלך,

תוהה איך יהיה לקרוא אותו היום (עוד לא קראתי)
כרמליטה (לפני 6 ימים)
יופי של סקירה.
איין ראנד הביאה את הדברים לקיצוניות, והטיפה לאגואיזם ואנוכיות מושלמים.
הרומנים שלה מרתקים, המסרים הולכים רחוק מדי.
בת-יה (לפני שבוע)
תודה. מצטרפת לדעתך.
yaelhar (לפני שבוע)
אהבתי את הביקורת.
ההברקה של ראנד היתה בבניית דמויות שכולם רוצים להזדהות איתן, למרות שהן בפירוש לא-אנושיות והיא בפרוש מתכוונת למילירדיון (אינטלקטואלי) עליון. צעירים שקראו לאורך הדורות את הספר נשבו בקסמו וחלקם אף הצטרפו לתזה (הלא ללגמרי אפוייה) של ראנד. אנשים יבוגרים שקראו אותו כבר היו פחות שבויים ויותר ספקנים.
אושר (לפני שבוע)
כתבתה יפה על ספר שאני לא יקרא
Paper Jam (לפני שבוע)
אכן ספר שצריך לקרוא. הקריאה בו לא פשוטה ואפילו מתסכלת לפעמים, אבל זה שווה את זה. מסכימה שיש בו חתיכת הקצנה (במיוחד של הדמויות של רורק ושל דומיניק הבלתי נסבלת, בעיניי לפחות), אבל זו דוגמא טובה למקרה שבו הקצנה משרתת את המטרה כי היא מסמנת את הדמויות כסמנים ימניים של תופעה או של רעיון. אחלה.
מחשבות (לפני שבוע)
גם אני קראתי מזמן ואהבתי. לא זוכר הרבה. צריך לקרוא שוב.
חני (לפני שבוע)
כן זה היה התנך במובן של הערצה כשקראתי בתיכון. הספר סחרר אותי.
הוא נתן מוטיבציה.
לא בטוחה איך הייתי קוראת את
הספר היום.אבל אז זה היה אבן פינה
בשבילי.כתבת יפה.
tHeDUDE (לפני שבוע)
תודה! מישהו מבין אותי בעולם הזה! למרות שאני אהיה כנה. תמיד הייתה לי תחושה שהדברים של לגבי קפיטליזם היו די הגיוניים, ומשם אנשים לקחו את זה לצד החזירי וקיצוני שאמרת. אבל היי, לא קראתי את הדברים שלה אז אתה יודע יותר! תודה על הדברים
Pulp_Fiction (לפני שבוע)
כתבת יפה ומשכנע. שמע, קראתי את הספר שלה על קפיטליזם כאידיאל. היא עושה רושם של אישה אינטליגנטית מאוד, אבל הקפיטליזם שהיא קידמה הוא החזירי והנוראי ביותר שניתן לדמיין. אני מבין את הטראומה שלה מהבולשביזם, אבל היא פשוט הזויה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ