הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בספטמבר, 2012
ע"י טואית
ע"י טואית
הרווח הראשון שהיה לי מקריאת הספר הוא שהתעורר בי עניין באדריכלות של המאה ה- 19 בארצות הברית ו"צמיחת" גורדי השחקים. נושא שעד עכשיו היה רחוק רחוק ממני ואחרי קריאת הספר חיפשתי באיטרנט ומצאתי דברים מאוד מעניינים שהעשירו אותי.
פרט לכך, הספר מביא גישה של טוב ורע, צודק ולא צודק בדו מימדיות שמאוד לא מתקבלת על הדעת בימינו. אז נכון שיש גאונים בודדים, יחידים בדורם, שמותר לסלוח להם על אנוכיותם בשל תרומתם היחודית לאנושות, אבל זה לא מפחית מכבודם של כל האחרים שנאלצים להתפשר, שתורמים לחברה, שעושים מה שמצפים מהם. מדוע המחברת בזה להם כל כך?
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה
(לפני 13 שנים ו-1 חודשים)
צריך להבין את איין ראנד
את המקום שהיא באה ממנו, ובעיקר כנגד מה היא מרגישה צורך אובססיבי כל כך להילחם. התקופה שבה היא כתבה היתה תקופה של התלהבות מסוציאליזם ובולשביזם בארה"ב, והיא הרגישה צורך להדגיש את האינדיבדואליזם. היום זה נראה מיותר, כי ארה"ב היא באמת מעצמת האינדיבידואליזם הטהור, אבל זה לא היה כך בעבר.
מעבר לכך התיאור שלה הוא לא "סולחים לו על אנוכיותו" אלא שהתרומה לחברה נובעת מהאנוכיות, ואנשים שאינם אנוכיים, אינם מצליחים לתרום לחברה. זו על כל פנים התזה של הגברת ראנד, ומכאן אפשר לפתוח דיון אם לחלוק או להסכים. ובעניין אדריכלות - חפשי מידע על פרנק לויד רייט. זה מעניין. |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת