ביקורות ספרים על הספר הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319
|
אדם בשם מרסו חי את החיים השגרתיים והמשעממים שלו באלג'יריה הצרפתית. מרסו אוהב לשחות, לעשן ולאכול אצל אדם בשם סלסט וככה הוא חי את החיים שלו עד שיום אחד הוא מקבל הודעה על מות אימא שלו שאיתה הקשר שלו לא היה מי יודע מה ואת אביו מרסו כלל לא הכיר. לפני שמרסו התוודע למותה של אימו, מסופר שאימא של מרסו נהגה לחיות במוסד לאנשים מבוגרים ומצאה במוסד אנשים לדבר איתם. הוא מגיע למוסד כדי לראות את אימא שלו בארון אבל מסרב ברגע האחרון. מרסו מתנהג מוזר: מרסו מעשן ושותה חלב עם השוער המקומי, נערכת ההלוויה ויום למחרת מרסו חוזר הביתה, פוגש אישה בשם מארי איתה הוא הולך לשחות, לצפ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
ספרו של אלבר קאמי "הזר" הוא הספר השני ברצף שאני קורא על חריגים בחברה. באמת שלא התכוונתי לכך, פשוט כך יצא.
זהו סיפורו של מרסו, בחור צרפתי החי באלג'יר ועובד כפקיד. קאמי מתאר את מרסו כאדם חסר רגשות לחלוטין והדבר בא לידי ביטוי בכמה מקרים. אימו הולכת לעולמה ומרסו נוסע ללוות אותה בדרכה האחרונה, אך הדבר אינו סוחט ממנו כל תגובה רגשית ועל פי תיאורו של קאמי הוא נמצא בתוך האירוע הזה כאאוטסיידר לכל דבר וענין. מרסו מנהל מערכת יחסים אינטימית עם מארי וכשהיא מציעה לו נישואין ושואלת האם הוא אוהב אותה, הוא משיב בכנות שאין בליבו אהבה אך מסכים להינשא לה. בהמשך יורה מרסו ... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ציפיתי לקאנון ספרותי, אבל האמת היא שההנאה שלי בסופו של דבר הייתה מתיאורי האווירה הצרפתית ומהמנוע הרעיוני שהוא לא פחות מאפי. לצערי הציר העלילתי די מונוטוני ומקשה. לדעתי הוא לא היה מתקבל כיום לשום הוצאת ספרית בפני עצמו. למי שרוצה לאתגר את גבולות הנורמה הספרותית - מומלץ. למי שרוצה להתרגש - מומלץ לוותר.... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אלבר קאמי, פרט להיותו סופר, הוא גם הוגה דעות ומכאן שכל יצירותיו נקראות כאילו בא להביע הגותו בצורה כזו או אחרת.
הזר הוא סיפורו של מרסו, פקיד מכס באלז'יר, שכל חייו מבקש להדגיש ששום דבר לא חשוב והכל חסר משמעות. הוא פשוט חי את החיים עצמם ודי בזאת. קאמי אכן הצליח להציג חיים כפשוטם, וככל שנטרח לא נצליח למצוא משמעויות נסתרות. אין פשוט כחיים עצמם.
מרסו שב מקבורת אמו, קבורה בה לא בכה ולא הראה שום הלך רוח של צער. משחזר לעיר יצא לבלות עם מארי חברתו, נענה להצעת הנישואין שלה כלאחר יד, יצא לבלות עם חבריו, כשאחד מהם הסתכסך עם כמה ערבים ואז ירה בערבי אחד יריה אחת ולאחר הש... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני לא יכול לתת לספר שכזה חמישה כוכבים הוא לא מושלם ורעיונו העיקרי נסוב סביב האבסורד. האבסורדיזם הפילוסופי דוגל בכך שלמרות שלחיים אין משמעות נראית לעין עדיין זה לא מונע מאיתנו לחיות את חיינו. פקיד צעיר העונה לשם מרסו מקבל מברק המודיע על פטירתה של אימו, מקבל ארבעה ימי חופשה ומגיע למושב הזקנים במרנגו, מעשן ליד ארון הקבורה של אימו ומתנהג מוזר, יום למחרת הוא הולך לשחות וגם לקולנוע כאילו לא קרה כלום ואז יורה למוות בערבי ונידון למשפט. לכאורה סיפור פשוט אך בין השורות מסתתרים רבדים ועומקים רבים המשקפים את נקודת מבטו של המחבר על החיים ובכלל. לדעתי הספר הזה ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כולם שמעו על השריפה שהתרחשה באפריל, 2019, בקתדרלת נוטרדאם. השריפה כובתה, המבנה ניזוק, גג הקתדרלה קרס ועימו צריח הצלב, אבל אף אחד לא נפגע. ממשלת צרפת התחייבה לבנות מחדש את הקתדרלה.
העלילה מתרחשת באלג'יריה החמה ונסובה סביב מרסו, פקיד זוטר ואדיש, חובב השמש והים שלא ידע יותר מידי, אלא פשוט תיאר ופעל. וכך הוא התגלגל לאיזו תסבוכת: הוא הכניס את עצמו לצרה בגלל ''השמש''. אישית, אני לא מבין אותו וגם לא נגדו, אני יותר מבולבל. אדם שלא בכה בהלוויה של אימא (מי האבא בכלל?), אדם שפשוט זורם עם החיים. מי זה בכלל העוף המוזר הזה? אבל תמיד תהיה לה פריז.
לכל עם ומדינה יש מערכת חוקי... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אין אהבה בלי מעט תמימות" קאמי , כשאשמה רובצת על ליבו שואל עצמו היכן הייתה התמימות כשהאימפריות התמוטטו?. קאמי מדבר על מלחמת העולם השנייה כשהימים ויופיים הפכו לזיכרון מטושטש. ולאור המלחמה, העולם הראה את קמטיו ופצעיו והזדקן בבד אחת.
התזה שלו מסבירה את עולמו: "אין ביכולתו של השכל למצוא הסבר הגיוני לעולם". ההנחה מובילה אותנו לתודעת האבסורד שגורסת שיש פער גדול בין זה שהאדם מחפש לחייו משמעות לבין חוסר ההגיון של העולם. ואם ברשותנו יושר אינטלקטואלי אנחנו לא יכולים לבטל את ההנחה הזו על העולם במחי יד. זו הצוואה שלו לעולם בכמה מילים ברורות מאוד. אם אנחנו מס... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אולי דווקא בגלל שמרסו כל כך אדיש להכל ולכולם זה גרם לי להרגיש כל כך הרבה.
ספר נהדר, ממליצה. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בספרו "הזר", קמאי פורש בפנינו את סיפורו של מרסו, פקיד צעיר בצרפת שחי חיים שגרתיים וחדגוניים. יום אחד מרסו מקבל מברק ובו כתוב שאמו מתה. מקובל לחשוב שהודעה כזאת תגרוף עמה תגובות מאוד אמוציונליות וכואבות, הרי מדובר במותה של האישה שהביאה אותו לעולם, האישה שאהבה וגדלה אותו. תגובה שכזאת לא הגיעה מצידו.
מרסו יצא אל המוסד בו אמו שהתה כדי להתחיל את התהליכים הנחוצים לאחר מותו של אדם. כשהגיע למוסד פגש בשוער ויחד המשיכו אל החדר בו נמצא ארונה של אמו, הארון היה סגור ולכן הציע לו שיפתח את הארון כדי שיתאפשר לו לראות את אמו בפעם האחרונה. מרסו החליט לבסוף שישאירו את ה... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ממרחק השנים, שבעים ושש לערך, "הזר" של אלבר קאמי הספיק כבר לצבור שכבת עור עבה, מחוטטת ומגוידת, בדומה לשכבות ארכיאולוגיות שמספרות את סיפורן של עידנים רבי תהפוכות, בכל המובנים, ולא רק משום שהוא עצמו, הסופר, היה מן הבולטים שבין הוגי הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, שכבר אבד עליהם הכלח, אלו שדבקו בגישה לפיה "הפילוסופיה הקיומית" מתחילה באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל, (כדוגמת שופנהאואר, ניטשה, קירקגור, סארטר דוסטויבסקי ועוד...) שהרי רק העובדה הזו לכשעצמה דורשת הבנה והתייחסות מיוחדת, אני מתכוונת גם למרחק התהומי, מרחק שנות אור כמעט, שמפריד בינינו לבין תפיסות החיי... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים, בלי כוונה, אני נופל על ממתק ספרותי שמותיר אותי נדהם ונפעם. את הספר הזה לקחתי בעקבות המלצה על ספר אחר בשם "מרסו, חקירה נגדית ". הספר השני אמור להיות תשובה לספרו של קאמי. כדי להיות בפוקוס, התחלתי עם הספר של קאמי.
מהו ממתק ? קטן וטעים. כך הספר "הזר" , מצליח במלל לא רב לתאר התרסקות של אדם , די אוטיסטי ומנותק, משגרת הקיום הבנלית למקום שאני לא מסגיר (כדי לא לקלקל). אם הייתי צריך לתאר במילה אחת את הסיפור , הייתי אומר :"אנושי".
זהו סיפור אנושי, על הקיום האנושי, והוא רלוונטי אפילו לימינו אנחנו (ראה פרשת אזריה למשל).
ומה על הספר השני ? הפסקתי אחרי שני עמודים.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תמיד הרגשתי כמוהו, זר, כן, תמיד, מין עב"ם, מנותק ובוהה, מסתובב בעולם מתבונן מחוץ למציאות, לא מבין, שום דבר לא נוגע לי באמת, חשתי בודד בתחושה הזאת, עד שקראתי את הזר של אלבר קאמי הנפלא, ספר שנחשב לאחת מיצירות המופת, אז כנראה שהזרות הזאת נוגעת לרבים וטובים, אבל צרת רבים לא מנחמת אותי, אולי קצת, אולי יותר מקצת, טוב, קצת מנחמת, מודה.
היום, הזרות הזאת צריכה להיפסק, המציאות קוראת לי לשוב, כי אני מבין שאני לא מיוחד, לא מרכז העולם, לא רוצה להישאר מאחור.
הספר הזה מתאר אותי במאבקי ובמאבק של רבים על שפיותינו, על הצורך בשחרור מכבלי ההזנחה ארוכת השנים, הגיע הזמן לומר למצי... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חזק ומטלטל!!! אחת היצירות המבריקות של המאה ה 20 לטעמי קאמי יורד לנבכי נשמתו של בחור תמוה כביכול על כל הניואנסינים הקטנים שמלווים בדרך כתוב היטב חד וחותך בבשר החי של כולנו מומלץ בחום!!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
האישיות בנויה מאלפי רסיסים של זיכרונת, ממחשבות עצמיות ומהשפעה חיצונית וכול אלה נכנסים אל ממד הזמן שמרחף מעלינו ומדי פעם בא להיזכירינו כי הוא נמצא שם תמיד וכי הוא מעל לכול, כמו למשל היום. מה מיוחד בהיום? כביכול אין כול דבר מיוחד היום, אך רק כביכול. היום בא הזמן ואמר לי שהוא עדיין קיים, גם אם איננו מוחשי כעת הוא יהיה מוחשי אחר כך, היום פתחתי את אתר סימניה וגיליתי ששנה חלפה לה. שנה אחת, לא שנה כשנת לימודים ולא שנה כשנה בחיים אלא שנה איתכם, תושבי סימניה, שנה שכל כך השפיעה עליי. אמנם משנה זו לא תצא לי כל תעודה ולא כל מבחנים ושום מורה לא יגיד לי איפה אני נמצאת ב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
יש ספרים שצריך לקרוא פעמיים, "הזר" הוא אחד מהם.
כל כך הרבה שאלות הוא מעלה, הן בהיבט הפילוסופי והן בהיבט הממשי -
האם אדם בעל ניתוק רגשי באמת מכיר עצמו? כיצד החברה דנה אדם חריג?
האם יש טוב או רע מוחלט? מהו האבסורד ומקומו בחיינו? היכן טמונה המשמעות הגדולה?
לרוב השאלות אין מענה בספר הנ"ל (לעיתים במכוון ולעיתים לא).
על מנת לצלול באמת למהותה של היצירה, חייבים אנו לקרוא את המסה המשלימה אותה.
כמו כדור הארץ והחמה, קיומו של "הזר" מותנה ב"המיתוס של סיזיפוס", הוא זה ששופך אור על התחושות שהנובלה מעוררת, מבהיר את האבסורד הענק שהיא מציתה.
כעיקרון, אני מאמין שיצירה ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
באחת משעות הלילה המאוחרות והנעימות של היום השלישי של השבוע הקודם, בלווית בקבוק בירה קר בידי השמאלית, ניגשתי לחטט ולהפוך בין מדפי הספרים, שם, לאחר השתהות קלה וחיכוך דעת, נעצרתי והעמדתי מחשבתי במקום מושבם של כתבי קאמי.
את ׳הזר׳ של קאמי קראתי יותר מפעם אחת, במספר שונה ומגוון של הזדמנויות שנזדמנו לי בנקודות ובצמתים לאורכן של השנים האחרונות. את קאמי אני אוהב אהבה גדולה, מעריכו הערכה רבה וכבדה ובעניין כתביו, משמעותם עבורי מרחיקת לכת. נידון כאן אדם שהוא אינו אלא אחד מהמופלאים ומהמכוננים שבאישים של מאה השנים האחרונות. איש יוצא דופן בערכיו ובחוכמתו, בתבו... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אלבר קאמי הוא סופר מיוחד בעיניי.
מעטים מאד, אם בכלל, הסופרים שהצליחו להכניס תפישות פילוסופיות מורכבות אל תוך דמויות ספרותיות בצורה מוצלחת ומרשימה כל כך.
מרסו, הפקיד האלג'יראי שאינו בוכה בהלווית אמו ורוצח אדם בגלל השמש, הוא דמות כזו. דמות חריגה ויוצאת דופן בנוף הספרות העולמית. מרסו מוצג כדמות אפאטית, אדישה לחלוטין ונטולת ביטויי רגש. כך בגלגולו את הידיעה על מות אמו, כך בתיאורו את תהליך ההתחברות עם זוגתו, כך בתיאורו את בעל הכלב המכה, וכך גם בפרישתו את הרצח.
אלבר קאמי כותב כאן בפשטות מוחלטת, ללא שמץ של התחכמות או פעלולי שפה או איזו חידתיות נסתרת, הכתיבה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המחשבה כאילו אין משמעות לעולם, אינה אלא עצלות מחשבתית. ובדורנו, כל עצלות מחשבתית וכל גחמה של מפונק כזה או אחר, מייד הופכות ראויות לייסוד תורה שלמה של אידאות 'נעלות' שנועדו להורות נבוכים בעולם חסר פשר זה. אבל, הסברים שגויים ועצות של חולי רוח כאלו ואחרים תמיד היו נחלת האנושות, שלא למדה את הלקח, ודור אחרי דור בוחרת לנהור אל הבורות הנשברים הללו (רק ראו כמה אידאות עברו על האנושות במרוצת המאה העשרים...).
השקפת האבסורד, המיוצגת על ידי הדמות מרסו בסיפור המתמיה הזה, היא עוד אחת מפניני הבל שייצר האדם שהחליט להתנתק מערכים אמיתיים - היסטוריים, עמוקים ומקיפים - שלה... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אלבר קאמי סופר והוגה גדול, מהחשובים במאה החולפת ומהנערצים עליי ביותר באופן אישי.
׳הזר׳ הוא ספרו הראשון והמצוין.
׳הזר׳ היא יצירה ספרותית מרשימה מאד אשר מאחוריה עומדת התפישה האבסורדית, אותה מבטא אלבר קאמי באמצעות הפקיד האלג׳יראי מרסו, המגיב באדישות למות אמו ורוצח ׳בגלל השמש׳.
יכולתו של אלבר קאמי להעביר מסרים פילוסופיים גדולים ומורכבים בתוך דמות באופן כל כך מדויק ומרשים, היא מיוחדת וראויה להערצה.
זו יצירה גדולה, חשובה, מרתקת וסוחפת, גם מצחיקה בלא מעט רגעים של סופר ענק בתחילת דרכו הספרותית.
מומלץ בהחלט לא לפספס. תרגום מצוין.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר משעמם. על בחור אלים בלי מחשבה בראש שרוצח מישהו. קראתי ממזמן, לא זכור לי שהיתה שם כל כך עלילה. מה כולם מתלהבים מהספר ? מה יש בו בכלל....?... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
קראתי באיזשהו מקום,איזה מחקר שאומר שאם תלך ברחובות סין,באחת מהערים הגדולות והשוקקות,אם תחטוף התקף לב או שבץ ותקרוס על הרצפה,אף אחד לא יעצור ויעזור ואנשים רק ימשיכו ללכת.וזה לא בגלל שהסינים לא אכפתיים.אומרים שזה הניכור,החברה הפוסט מודרנית המנוכרת והקרה.
למדתי גם בכיתה י' בשיעור ספרות סיפור קצר מאת ריימונד קארבר,"דבר קטן וטוב" שמו,אבל לא היה בו שום דבר טוב.סופר על ילד קטן שביום הולדתו נדרס ומובל לבית החולים.ההורים המודאגים מוצאים את עצמם בבית החולים,בו מתחלפים כל רגע האחות והרופא,אף אחד בכלל לא זוכר את שמם וכולם קרירים כלפיהם.
אבל הניכור ביצירתו של ק... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מרתק על חשיבות באשר היא, דרך עיניו של דמות הנולד כתוצרת
קיומית נטולת הבנה ועל כן חייו לא ברורים לו והוא פשוט הולך בתלם
ומה שיקרה - יקרה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אמא מתה היום או אולי אתמול, אינני יכול לומר בבטחון", כך מתחיל הספר הקטן והיפה הזה, וזה משפט המפתח שלו. מרסו גיבור הסיפור מצטייר כבחור פשוט למדי, עובד במשרד, בעל מנהגים קבועים, כזה מין שנוטה להיגרר אחרי מה שהחיים מציעים לו בלי להיות מעורב יותר מדי רגשית וזה כולל את הקשר המרוחק עם אמא שלו, עד ש...בום - הוא באקט אחד לוקח את גורלו בידיו, בואו נאמר שאם איני רוצה לקלקל, כאילו הוא רוצה להעניש את עצמו.
למעשה הספר נפתח עם אמו ומסתיים עם ההרהורים עליה. נראה לי שקאמי ראה למרות הכל שכל מה שעובר מרסו קשור לקשר שלו עם אמו.
קאמי מפליא להיכנס לנפש הבחור, והספר נקרא אפש... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירה מעניינת ומעוררת מחשבה. כמה הרהורים שעלו בי בעת קריאת הספר:
אחד המאפיינים המרתקים בדמותו של מרסו, הוא יכולתו לחוות ולנתח את המציאות באופן קר, שכלתני וצלול, במנותק מהכללים שהוכתבו ע"י החברה. מעשים הנחשבים בעיני הרוב בלתי מוסריים נתפסים בעיניו כפעולות הגיוניות לחלוטין. הוא מגלה אדישות כמעט מוחלטת לאירועים המתרחשים סביבו. דוגמא מובהקת לכך ניתן למצוא בתגובה למות אמו. אירוע זה אינו טורד את מנוחתו ולמחרת ההלוויה הוא יוצא לשחות בים, פוגש אישה ומזמין אותה לבילוי.
הפרשה בעקבותיה עומד מרסו לדין משונה עוד יותר. הוא מואשם בכך שירה באדם למוות, וכאשר מ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קיבלתי את הספר כמטלת קריאה לסוף שבוע, בשיעור על האקזיסטנציאליזם הצרפתי. סיימתי אותו בשקיקה תוך 3 שעות. נפלא!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
גדולתו של קאמי ב"זר" באה לידי ביטוי ביכולתו ליצור סיפור רצח נתעב שאינו מותח את הקורא המיומן כלל וכלל. קאמי מתאר מאיין כרוניקה של אירועים שסופם כאילו נגזר מראש לטרגדיה של ממש.
מנגד הוא מציג את החברה כמי שמופתעת מהתוצר הנתעב של הכרוניקה המתוארת ולא יודעת כיצד להתמודד עמו. חשוב לציין שקאמי אינו מאשים ואינו מעז להסיק מסקנות על הכתב בסיפור, שכן הוא מוביל את הקורא לפגישה דינמית עם מערכת ייחוס חדשה ובלתי מוכרת המתאפיינת בחוסר ראציונליות חולנית, האבסורד. מסיבה זו הוא מגולל בפשטות את העלילה תוך התמקדות במלאכת התיאור. הוא עושה זאת בשפה פשוטה וקולחת שבהחלט ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איך אתחיל לכתוב בכלל על הספר הזה?
הוא הרי גאוני!!!
כמו משוואה מתמטית מושלמת, אין בספר מילה חסרה או מיותרת.
מושלם.
הספר מתחיל במוות ממשיך במוות ונגמר במוות.
במקור הצרפתי, קאמי כתב את הרומן בצרפתית והשתמש בזמן עבר לא מותחם המתמשך אל ההווה, משתמשים בו רק לדיבור ולא לכתיבה מה שמעבר למרידה הספרותית של קאמי, אמור ליצור אצלנו הקוראים תחושה שהדברים מתרחשים לנגד עיננו, של דברים בהתהוות. אבל, כמובן שבתרגום, כל זה נאבד, כי בעברית יש רק זמן עבר אחד.
קאמי יוצר לנו דמות זרה, כדי לגרום לנו להסתכל על דברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם בדרך אחרת ומנקודת מבט שונה.
"... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
החלטתי לקרוא את הספר בעקבות הביקורות באתר ואולי קצת מאוחר מכפי שהייתי צריך. הקריאה, יש לציין זורמת ומרתקת וקשה להניח את הספר מהיד. בדידותו של מרסו שלא מתאבל על מות אימו והורג אדם ככה סתם הצליחה להפעיל את גלגלי מחשבותיי מעבר למקובל ולא פעם חשבתי, למה? ומה בעצם מסתתר מאחורי הסיפור. הרגשה מוזרה שלא נתקלתי בה לפני כן אחזה בי בסיומו - סיפור חריג ויוצא דופן, ללא ספק אחד מהסיפורים האבסורדיים שקראתי בחיי. אני מודה שקשה להבין ולקבל את הסיפור לאשורו, אולם עיון קצר במשנתו של קאמי והדברים מתבהרים.
נ"ב לספר מצורפת המסה "השיבה לטיפזה", מסה נפלאה ואינטימית של המחב... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
בסוף הספר יש מסה בשם "השיבה לטיפזה" והיא אחד מהדברים היפים שקראתי אי פעם
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מצטרף לדעות המשבחות את הספר. לכבוד קריאתי אותו בשנית, אני חייב לציין שאפילו אהבתי אותו יותר מבראשונה. ספר חודר ונוקב, פילוסופי משהו, ובמילה אחת: מופת!... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שלושה קטעים בספר הזה. "הזר", "בחזרה לטיפזה" וסיכום -מאת אילנה המרמן. שלושתם ראויים. דוקא "בחזרה לטיפזה" הקצר,הרגיש והעשיר בתיאורי נוף ומצב רוח הרשים יותר ואולי הובא כמשקל נגד לדמות "הזר" המנותקת וכמו אדישה. ספר כמו "הזר" אינו נדיר היום (מזכיר קצת את "התפסן בשדה השיפון" או "המקרה של הכלב בשעת לילה מאוחרת") בדמות המרכזית המייצגת. כנראה שהיה די פורץ דרך בגישתו בזמנו, אבל לא בעולם המכניסטי-דיגיטלי של היום.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
על פניו נראה כספר חביב בעל עלילה מעניינת ומוזרה אשר גורמת לנו לתהיות. על מנת להבין את הספר על הצד הטוב ביותר יש לקרוא את משנתו של אלבר קאמי מיד לאחר קריאת הספר וכך דברים לא מובנים יתבהרו לכם. יש לציין שהספר נכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה, מה שהשפיע רבות על כתיבתו של קאמי ועל תחושותיו שהעביר דרך דמויותיו. בכל ספר וספר של קאמי ניתן למצוא חלק מקאמי האדם... "הזר" מבחינתי הוא יצירת מופת, קריאה מהנה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הזר / אלבר קאמי
הוצאת עם עובד – ספריה לעם
שנת הוצאה 1985
מתרגמת מצרפתית אילנה המרמן
זוהי אחת הביקורות שלי על ספרי קלאסיקה, וככולן אני פותח בציפיות שלי מהספר – על הספר "הזר" שמעתי הרבה, וגם על קאמי. שמעתי גם שהספר "הדבר" שנכתב על ידיו מעולה גם הוא. ומר את האמת, קצת הופתעתי למראה גודלו של הספר, שמורכב מהנובלה המדוברת, המסה "שיבה לטיפזה" ואחרית דבר מאת המתרגמת, אילנה המרמן. אבל זה היה גם מה שחשבתי על "סונטת קרויצר" של טולסטוי, והספר הזה היה דווקא מצוין, אז ניגשתי לקריאה בלי דעות קדומות שיפגמו לי בחוויית הקריאה.
"מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלו... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירה נפלאה ומדוייקת להפליא, מעבירה תחושות מאוד חזקות ומשום כך מגלה טפח חדש לראיית וניתוח הקיום והחיים...
משאירה צמאון לעוד יצירות שנכתבו ע"י המחבר, אלבר קאמי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יצירה מינימליסטית נפלאה , תמצות ,זרימה , אלגנטייות , אלבר קאמי פילוסוף האבסורד, הוכתר כסמל של דור שלם עם צאת הזר , הספר עם הכתיבה הנפלאה מציג יש שיאמרו ניכורו של האדם מעצמו מהתרבות והעובדות החברתיות , ויש שיאמרו זהו שיוון הנפש ,המצב האידיאלי עבור האדם , אני אישית קינאתי בקלות ,ביופי המתגלגל ללא דופי ,שיוון הנפש לא להתרגש מכלום ,אדם ללא מסיכות ה (עשה ואל תעשה , בעל ערך וחסר ערך ) , אומנם הוא הורג ערבי בדרך בגלל השמש היוקדת ,אך האם זהו הצרפתי העייף בשלהי הקולוניאליזם באלג'יר ובשאר המושבות , אדם מנוכר שאיבד כל אחיזה במציאות שלו כבן אנוש,מבחינה ספרותית גרידא ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אולי מי שהיה חייב לקרוא את זה בבית הספר סבל כי זו הייתה חובה, אך ספר נפלא שעדיף לקרוא יותר מפעם אחת... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
"הכוח העוזר לי להשלים עם הקיים בשעה שאני נוכח שאין בידי לשנותו" היא שורת-מוטו עבורי ל"זר" של קאמי, ולקוחה מן החלק השני המופלא והמרגש כל כך - "שיבה לטיפזה".
נכתב באחת הביקורות על הספר באתר זה שניתן לתמצת את הספר במילה "ניכור", ובכן עבורי אין די בכך. שכן, הניכור שוודאי קיים באופן מוחשי בספר הנו רק פן אחד במציאות שמשרטט קאמי ברגישות מדוייקת. הניכור הוא כמו היאחזות הציפורניים ההשרדותית של בני האנוש בלשד החיים וברצון הבריא והטבעי (במובן זה שזהו טבענו) לחיות. להמשיך את הקיום. שהוא מצד אחד עלול לגרום לך ש"בני אדם קרעו זה את בשרו של זה", כפי שאומר קאמי בחלק השני, ל... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
א. קאמי , אחד מעמודי התווך בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, שוטח לנו את עולמו המאוד ייחודי של גיבור בעל מה שנראה כמו הפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
הכתיבה היא כה מדוייקת- עד כדי תחושת זעזוע של הקורא שנוטה להזדהות טוטאלית עם הגיבור שקאמי יצר( שמתנהלת בצורה חריגה במקרה הטוב.)
קצר ומרשים.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עברו כמה חודשים מאז שקראתי את 'הזר' ואני עדיין לא מצליחה לגבש דעה לגביו. אני נגעלת ממנו ואני גם מוקסמת ממנו, בעת ובעונה אחת. וזו בדיוק הגדולה של הספר הזה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
יופיו של הספר ואולי של כתיבתו של אלבר קאמי בכלל היא בעצם התחושה שאתה מקבל . אחרי מספר עמודים התחלתי להזדהות עם תחושיו של הגיבור .
הזרות של קאמי אפפה בכל אשר הלכתי.
כתוב ביד אמן
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
להתחבר לדמות של אנטי גיבור זה נחמד לפעמים, מצבים מחרידים שמתוארים בגיחוך ומדגישים את העוול ואת את חוסר האונים של הדמות.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
