ביקורת ספרותית על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319 מאת אלבר קאמי
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 ביוני, 2016
ע"י נונו


האישיות בנויה מאלפי רסיסים של זיכרונת, ממחשבות עצמיות ומהשפעה חיצונית וכול אלה נכנסים אל ממד הזמן שמרחף מעלינו ומדי פעם בא להיזכירינו כי הוא נמצא שם תמיד וכי הוא מעל לכול, כמו למשל היום. מה מיוחד בהיום? כביכול אין כול דבר מיוחד היום, אך רק כביכול. היום בא הזמן ואמר לי שהוא עדיין קיים, גם אם איננו מוחשי כעת הוא יהיה מוחשי אחר כך, היום פתחתי את אתר סימניה וגיליתי ששנה חלפה לה. שנה אחת, לא שנה כשנת לימודים ולא שנה כשנה בחיים אלא שנה איתכם, תושבי סימניה, שנה שכל כך השפיעה עליי. אמנם משנה זו לא תצא לי כל תעודה ולא כל מבחנים ושום מורה לא יגיד לי איפה אני נמצאת ברמה הכיתתית ולא יהיו כל מיצבים אך בכל זאת שנה זו היא אחת מן השנים היותר משפיעות בחיי, אז אני מודה לכולכם על הכול.
עכשיו אפסיק את שטויותי ואתחיל בביקורת עצמה. אינני הראשונה שכותבת על הזר, כלל וכלל לא, ואני מקווה ובטוחה שגם לא האחרונה. אל האבסורד של אלבר קאמי לא פעם מגיעים קוראים להוטים ומעריצים רבים. מרסו, האבסורד האולטימטיבי, הוא פקיד צעיר ומוזר בהחלט. הוא סולד מן השמש ורוצח בגללה אדם (דבר שכביכול אינו מובן), אינו בוכה בהלווית אימו, אף על פי שאהובה היתה עליו במיוחד, ונישפט בעקבות זה בשם "העם הצרפתי". אך האם ההאשמות צודקות? האם חייב אדם לבכות בהלוויתו של אדם אהוב או שמה אף צריך הוא למנוע מאחרים את בכייהם עליו? מהו צדק ומהו אי צדק? מה מוחלט בעצם בעולם שלנו? האם עדיף להיות אדם סגור, אפרורי וקר או שעדיף להיות מלא חיים, שמח ופתוח לעולם? מיהו מרסו? אלה הן רק מקצת השאלות שהספר מעלה.
אלבר קאמי, למי שאינו יודע, הוא עיתונאי, פילוסוף, סופר, מהפכן וגאון בן המאה העשרים וספר זה רק חידד את הבנתי כי חסרים כיום אנשים כמוהו שיתמרדו, יהגו, יחכימו,יכתבו, ויאמרו דבריהם ברבים או בקיצור ידאגו שלדורות הבאים תהיה טיפה מידעותיהם.
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נונו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה, אבל אני לא חושבת שזה קשור לספר
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
זה לא שטויות, מה שכתבת בהתחלה.
נונו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה
-^^- (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קראתי רק ספר אחד של קאמי אך שאר ספריו כולל זה בהחלט בתכנון שלי. בכל אופן,כתבת יפה!





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ