ביקורת ספרותית על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319 מאת אלבר קאמי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 25 בנובמבר, 2015
ע"י אור


יש ספרים שצריך לקרוא פעמיים, "הזר" הוא אחד מהם.

כל כך הרבה שאלות הוא מעלה, הן בהיבט הפילוסופי והן בהיבט הממשי -
האם אדם בעל ניתוק רגשי באמת מכיר עצמו? כיצד החברה דנה אדם חריג?
האם יש טוב או רע מוחלט? מהו האבסורד ומקומו בחיינו? היכן טמונה המשמעות הגדולה?

לרוב השאלות אין מענה בספר הנ"ל (לעיתים במכוון ולעיתים לא).
על מנת לצלול באמת למהותה של היצירה, חייבים אנו לקרוא את המסה המשלימה אותה.
כמו כדור הארץ והחמה, קיומו של "הזר" מותנה ב"המיתוס של סיזיפוס", הוא זה ששופך אור על התחושות שהנובלה מעוררת, מבהיר את האבסורד הענק שהיא מציתה.
כעיקרון, אני מאמין שיצירה אמורה לעמוד בפני עצמה, אולם כיוון ששני הספרים ראו אור במועדים סמוכים, ראוי למחול לקאמי, או אם תרצו, להתייחס לשניים כיצירה אחת אדירה.

מרסל אינו אדם טוב או רע, מוסרי או לא-מוסרי, הוא לא מתאים להגדרות רווחות אלה.
הוא אינו נוטה להביע רגש, וזו אחת הסיבות בעטיין נחשב כזר בחברה.
הוא עלול להיתפס כאדיש, לפי ההגדרה המקובלת, אך לא ניתן להתעלם מהתייחסותו לטבע (בדגש על השמש והשמיים) והבעת החיבה (בדרכו שלו) למארי.
אולם אם מצליח מרסל לחוש רגש, היכן נעלם זה בשעת הרצח? אלו בדיוק מסוג החידות שטווה עבורנו קאמי, ומהוות חלק בלתי נפרד מהעלילה.

הסיפור מגולל כמו ברשומות, המציגות את הגיגיו הפרטיים של מרסל. קאמי כותב באופן תמציתי את מחשבותיו הכנות, דואג שלא להחסיר ולא ולהכביר באף פרט.

המשפט במרכז העלילה עוסק ברצח, רצח אופי. האדם אינו נשפט על מעשיו בלבד, אלא גם על התדמית שלו בעיני החברה. תכונות האופי המיוחסות לו, הן אלא העתידות להכריע את גורלו.
עמדה זו מציבה אותנו בסיטואציה ביזארית, בה המניעים כביכול עלומים אך זהות הרוצח ידועה. אט אט, יחד עם גיבור הסיפור, אנו מאבדים עניין במשפט, מבינים שאין לו באמת חשיבות, כך או כך, מהמוות אין מנוסה.

כריכת הספר מספרת את הסיפור כולו - במרכזו עומדים אנו, בני האדם (בעלטה), כשמולנו המציאות (דם הקורבן) ומאחורינו המניע (השמש), המשמעות שלעולם לא נדע.

ספר חשוב, מומלץ.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אור (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
תודה רץ :)
רץ (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
יופי של סקירה - אין כקמאי - אהבתי את ההסבר שלך לכריכה.
אור (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
שמח לחזור אוקי :)
רויטל ק. (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
מסכימה שהוא מביע רגש. הזרות שלו נובעת, בין השאר, מחוסר קשר של סיבה ותוצאה בין האירוע לרגש המובע או לא מובע.
לפחות, חוסר קשר של סיבה ותוצאה נראה לעין ומובן לשאר בני האדם.
אור (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
ממליץ בחום in love with books

הספר קיבל ממני 4.5 כוכבים, כנראה שאחרי קריאה שנייה והתעמקות ב"מיתוס של סיזופוס", הציון יעלה לחמש.
אור (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
גם אם הוא לא הביע חיבה למארי, הוא כן הביע רגש (למשל, הרגיש צורך לבכות במהלך המשפט). זה מעלה תהייה, אלו בדיוק מסוג החידות של קאמי, שאולי אף פעם לא נצליח לפתור.
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
בימינו, אם הפשע הוא רצח אופי אז הנאשם הוא התקשורת.
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
יופי... :) טוב שבאת, אור. מזמן לא כתבת..
רויטל ק. (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
סקירה יפה. כותבת גם לך כאן, שלדעתי מרסל לא הראה חיבה למארי.
יש נתק בין מערכת היחסים שהוא מנהל איתה לרגשות שלו (מוכן להתחתן איתה, אבל לא אוהב אותה). זה חלק מהזרות שלו.
-^^- (לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
כבר זמן מה רציתי לקרוא את כתביו של אלבר קאמי ,לאחר שנתקלתי במסגרת הספר מחווה לשישה סופרים באחד מסיפוריו ,התחזקה ההרגשה והביקורת שלך עוד יותר חיזקה אותה.
ביקורת טובה,מנוסחת היטב , מביאה את עיקרי הדברים.
כתביו של אלבר קאמי ? הינה אני באה !

ושאלה ,לפי הביקורת נשמע שאהבת מאוד את הספר,אם כן,מדוע 4 כוכבים ולא 5 ?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ