ביקורת ספרותית על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319 מאת אלבר קאמי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 8 ביולי, 2009
ע"י זרש קרש


"הכוח העוזר לי להשלים עם הקיים בשעה שאני נוכח שאין בידי לשנותו" היא שורת-מוטו עבורי ל"זר" של קאמי, ולקוחה מן החלק השני המופלא והמרגש כל כך - "שיבה לטיפזה".
נכתב באחת הביקורות על הספר באתר זה שניתן לתמצת את הספר במילה "ניכור", ובכן עבורי אין די בכך. שכן, הניכור שוודאי קיים באופן מוחשי בספר הנו רק פן אחד במציאות שמשרטט קאמי ברגישות מדוייקת. הניכור הוא כמו היאחזות הציפורניים ההשרדותית של בני האנוש בלשד החיים וברצון הבריא והטבעי (במובן זה שזהו טבענו) לחיות. להמשיך את הקיום. שהוא מצד אחד עלול לגרום לך ש"בני אדם קרעו זה את בשרו של זה", כפי שאומר קאמי בחלק השני, לאחר שחווה בעצמו את מלחמת העולם השניה על זוועותיה. אך מצד שני, רצון זה הוא גם התקווה ש"יום אחד אולי אוכל לותר על הקברים הצעקניים שלנו ואלך להשתרע בעמק, תחת אותו האור,ואלמד בפעם הראשונה את מה שאני יודע". כלומר את יופי החיים בפשטותם הנגישה. הזמינה.

מומלץ.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ליז מאילת:-) (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הנה המוטו שלי בחיים לקוח מתפילת השלווה: "אלי" תן בי את "השלווה" לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות. "אומץ" לשנות את אשר ביכולתי ו"התבונה" להבחין בין השניים. אמן.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ