ביקורת ספרותית על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319 מאת אלבר קאמי
ספר מעולה

---

אלבר קאמי הוא סופר מיוחד בעיניי.
מעטים מאד, אם בכלל, הסופרים שהצליחו להכניס תפישות פילוסופיות מורכבות אל תוך דמויות ספרותיות בצורה מוצלחת ומרשימה כל כך.
מרסו, הפקיד האלג'יראי שאינו בוכה בהלווית אמו ורוצח אדם בגלל השמש, הוא דמות כזו. דמות חריגה ויוצאת דופן בנוף הספרות העולמית. מרסו מוצג כדמות אפאטית, אדישה לחלוטין ונטולת ביטויי רגש. כך בגלגולו את הידיעה על מות אמו, כך בתיאורו את תהליך ההתחברות עם זוגתו, כך בתיאורו את בעל הכלב המכה, וכך גם בפרישתו את הרצח.
אלבר קאמי כותב כאן בפשטות מוחלטת, ללא שמץ של התחכמות או פעלולי שפה או איזו חידתיות נסתרת, הכתיבה פשוטה וברורה, נטולת כל פאתוס. ובזה גם כוחו.
זהו הרומן הראשון שכותב ומפרסם קאמי. רומן מרתק, חכם, מעט מצחיק לעיתים, מצמרר ובעל רעיון פילוסופי ברור ומובהק שבא לידי ביטוי בצורה מרשימה ומפעימה.

יצירה גדולה.

» ביקורות נוספות של Schuster
» ביקורות נוספות על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319