ביקורת ספרותית על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319 מאת אלבר קאמי
ספר טוב

---

יצירה מעניינת ומעוררת מחשבה. כמה הרהורים שעלו בי בעת קריאת הספר:

אחד המאפיינים המרתקים בדמותו של מרסו, הוא יכולתו לחוות ולנתח את המציאות באופן קר, שכלתני וצלול, במנותק מהכללים שהוכתבו ע"י החברה. מעשים הנחשבים בעיני הרוב בלתי מוסריים נתפסים בעיניו כפעולות הגיוניות לחלוטין. הוא מגלה אדישות כמעט מוחלטת לאירועים המתרחשים סביבו. דוגמא מובהקת לכך ניתן למצוא בתגובה למות אמו. אירוע זה אינו טורד את מנוחתו ולמחרת ההלוויה הוא יוצא לשחות בים, פוגש אישה ומזמין אותה לבילוי.

הפרשה בעקבותיה עומד מרסו לדין משונה עוד יותר. הוא מואשם בכך שירה באדם למוות, וכאשר מתבקש להסביר מה היו המניעים לפעולותיו, טוען שעשה זאת "בגלל השמש". ניסיונות החוקרים להבין את הסיבות שהובילו לרצח ולגרום למרסו להביע חרטה, עולים בתוהו. מנקודת מבטו, המעשה היה טבעי, בלתי נמנע ואין טעם להצטער עליו. הקונפליקט בין מרסו, המסרב להכיר בכך שביצע פשע וחותר תחת הקודים החברתיים המקובלים, ובין מערכת הצדק שמטרתה לאכוף את החוקים והכללים הללו, הוא, בעיניי, החלק המעניין ביותר בספר. גם הויכוח החריף שמתנהל עם הכומר, נציג הממסד הדתי, המבקש לגאול את נשמתו של ה"חוטא" ולהשיבו לחיק הכנסייה, תורם רבות להבנת דמותו ומניעיו של מרסו. בעיניו, החיים הם אוסף של אירועים מקריים וחסרי משמעות. הניסיונות הפשטניים של בני האדם להשליט סדר בכאוס בדרכים שונות (חוקים, ממשלות, דת וכו') והחלוקה הדיכוטומית לטוב ורע אינם יותר מאשר צביעות והעמדת פנים שיש לחשוף ולהוקיע.

"הזר" מציג בפנינו את הבעיה במלוא חריפותה אך אינו מספק לה פתרון חד משמעי. הסופר מצביע על הצורך לצעוד בנתיב שונה, מודע ומפוכח יותר ולנטוש את השיטות הישנות שאינן מציעות פתרונות של ממש למצוקותיו של האדם. מומלץ לקרוא את המסה "המיתוס של סיזיפוס" שחיבר קאמי, העוסקת בנושאים דומים ומבהירה את מושג ה"אבסורד" בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית.

» ביקורות נוספות של יונתן
» ביקורות נוספות על הזר - שיבה לטיפזה - ספריה לעם #319