לפני שנים ראיתי תייר בים המלח על הגב, בכל פעם שהביט אל כפות רגליו שצצו במים הוא התגלגל מצחוק, ככה לעצמו. עצם את העיניים שוב ושט לו על הגב בנחת, והעניין חזר על עצמו עד שכל מי שחזה בו נמרח בחיוך מפה לאוזן וצחוק מתגלגל שטף את גופו בהנאה. זה סוג של "נחת רוח" כלומר מצב תודעה שלא רצים בו ... המשך לקרוא
63 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
האם מוסד מלוכה ארכאי עדיין רלוונטי בעידן המודרני? תלוי את מי שואלים. מבחינת הבריטים, לממלכה המייצרת עניין ציבורי, יש עדיין משמעות רבה עבור הציבור הבריטי. מלבד הערך ההיסטורי ואולי גם כלכלי, בית המלוכה עונה על צורך אחר, וזה – סיפור אגדה. בעידן בו הטכנולוגיה פורצת גבולות, בית מל... המשך לקרוא
28 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לפני שקוראים, מה שצריך לדעת בוודאות זה לא לשנוא את הולדן למרות שהוא שונא אנשים, שונא מזייפים, יש לו ביקורת על כל דבר ואחד, הוא לא קל, הוא אגוז קשה לפיצוח. אבל היי גיל הטיפש עשרה לא סתם נקרא כך.
אז בעדינות בבקשה.
שם הספר הלא שיגרתי הוא מתוך שיר של רוברט ברנס "אם אדם תופס אדם בשדה ה... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הקו העלילתי שמתווה מקיואן הוא אכן יוצא דופן והוא מצליח לתאר את התמורות שחלות בדמויות במרוצת השנים באופן מעורר השראה. במהלך הקריאה לא יכולתי להתעלם מהסלידה ההולכת וגוברת שרחשתי כלפי אחת הדמויות. למען האמת, אותה סלידה התעצמה בי כל כך עד שגדשה את הסאה והפכה לאי-נוחות ממשית, מה ש... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
בכפר דייגים יפני עלוב ונידח גרה משפחה שנאבקת יום יום על מנת לשרוד.
בעקבות חורפים קשים ומחסור חמור במזון האב מחליט למכור את עצמו לתקופה של 3 שנים על מנת שהאם תקבל עבורו מעט דגנים. מילותיו האחרונות לאם ולבנם הבכור היו "אל תתנו לילדים למות". מרגע זה איסאקו בן ה9 ממונה בעל כורחו להי... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מבין כל ספרי האסונות והמשפחות הלא-מאושרות המציפים אותנו , צץ לו ספר אחר, רווי תום וקסם.
זה לא שהספר אינו נפתח בטרגדיה, ובהמשכו, שקופץ ישירות עשר שנים קדימה, נמצא גם כאב. אבל מעלתו הגדולה של הספר היא הנורמליות הבריאה שהוא משדר. נורמליות שמקורה דווקא בחיים הפשוטים ובחוכמת הלב... המשך לקרוא
30 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
#
במאה ה-19 ולפניה סופרים – וקוראים – לא התעניינו בדמויות מדלת העם. למרות שרוב האוכלוסייה היתה עניה רוב הקוראים והסופרים היו, כנראה, ממעמד גבוה יותר, והתעניינו יותר בחיי אנשים כמוהם. זה לא שלא היו סופרים שכתבו על עוני ועניים – דיקנס התמחה בזה, הוגו סחט הרבה דמעות לזכות גיבורו ה... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
סיפור ההישרדות בשואה של הוריו של ארט ספיגלמן שונה בכמה היבטים מהרבה סיפורים שקראתי על ניצולי שואה אחרים.
1. הוריו של ספיגלמן, אניה וולאדק שפיגלמן, באו מרקע עשיר מאד בסוסנוביץ, פולין. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שיוצא לי לקרוא כיצד איפשר הכסף לשרוד ולחמוק ממוות בגטאות פולין.
אבל... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הספר הוא כמו אגדה. אגדה של ספר.
המקום הוא מקונדו, ישוב זעיר, ההופך לכפר ועיירה, ונוסד ע"י משפ' בואנדיה, אורסולה ואאורליאנו בואנדיה. מכפר קטן בשום מקום, ליד נחל צר שטוב לטבילה, באקלים טרופי מאובק, חם ומעיק, היישוב הלך וגדל, רבעיו הלכו והתגוונו, משפחת בואנדיה אף היא גדלה וכמובן השפע... המשך לקרוא
53 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הספר "גינת בר" הוא סיפור אהבה....
לא מדובר על רומן רומנטי של נסיכה המחכה לאביר על הסוס הלבן, אלא על סיפור אהבה בין אדם לגינתו ולאדמתו, על פרחיה, החיות שבה, החרקים ואפילו הכלים החקלאיים שנמצאים בה.
בשפתו הציורית יוצר מאיר שלו עולם שלם המתרכז בגינה. הוא מיטיב לתאר את הצמחים השונים... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
"בכל אדם חבויה חיה - חיה מלאת חימה, חיה בעלת תאווה, המתלהטת על ידי זעקת השבר של הקורבן המעונה, חיה שהותרה מן השלשלת ואינה יודעת כל מעצור." דוסטויבסקי.
בדידותם של שניים-
דוסטויבסקי. מה עולה במוחכם כאשר הנכם מעלים על מחשבתכם שם זה?
אומר ואגיד לכם מה עולה במחשבתי כאשר אני מהרהרת... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
כבר למעלה מחודשיים שלא עלה בידי לקרוא מעבר לעשרה עמודים. ספר אחרי ספר נשלף מהספרייה שלי ואפס. כלום. סופו של דבר, הוצאתי מפי הודאה חד משמעית שהרצפה לא בדיוק עקומה כפי שחשבתי והטלתי את האשמה בי.
בכל אופן מי שהציל את מצבי בסוף היה לא אחר מהיועץ הקולגי פאבל איונוביץ צ'יצ'יקוב של ג... המשך לקרוא
49 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לפני ימים אחדים עליתי על מרכבה בלויה וכבדת משקל. ציריה חורקים והיא מתנועעת בקושי רב. לצידי ישב נער רוסי קטן כשהוא בוכה ומסרב להנחם. בחלקה הפנימי של המרכבה ישבו דודו, אח אמו והכומר המקומי כריסטופור. לצדי הנער ישב העגלון, בחור צעיר כבן עשרים ותאב חיים שדירבן סוסיו האדמוניים בשו... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
לפי מה נקבעים ערכם של החיים? האם בכלל יש פה תשובה אחת רהוטה. אני לא חושבת. אבל אפשר להתפלסף על כך היות והספר פילוסופי מתחילתו ועד סופו אז מותר לי. ואפשר לצטט כמו בספר : "פגשתי את הזולת והייתי מוכנה לאהוב".
כי הרי לא כל יום אנחנו מוכנים לפתוח את הלב ולהפסיק עם משחקי אגו מטופשים. וב... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
המונוגמיה הומצאה מחדש במאה האחרונה. לפני כן, נישואי בני זוג, היו מותנים במעמד חברתי וכלכלי הרבה יותר מאשר באהבה חופשית (אם בכלל). אולם היו יוצאים מן הכלל, כפי שאוסטן היטיבה לתאר בספרה.
מערכת היחסים ההפכפכה בין אליזבת ומר דארסי בהחלט מעניינת, אך האם מעניינת דיה כדי להיפרש על פנ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
אבא: "לא קראת את זה כבר?"
אני: "כן, כנראה שכן".
אבא: "מה, זה כזה טוב?"
אני: "מאוד."
אבא: "אז אולי גם אני אקרא אותו".
אני (מגחכת): "אבא, אתה לא נוגע בפנטזיה. או בספרים שלי באופן כללי, כי כולם נראים לך נגועים בדרקונים."
אבא: "למה את ככה, קראתי את משחקי הרעב".
אני: "נכון, ואפילו נהנית. ואז סירבת ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
את הדוגמא הכי קרובה למר דארסי הכרתי בתיכון. היתה שם אחת שדומה לו על פי כל אמת מידה: היא היתה בת להורים עשירים, תלמידה מבריקה, מדורגת גבוה בסולם החברתי ונראית לא רע בכלל. היא היתה מסתובבת במסדרונות עם האף קרוב למשקופים, מוקפת בחבורה קבועה ומצומצמת של אנשים, ולא נהגה לשוחח עם דלת ... המשך לקרוא
63 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
המפגש שלי עם הגילגול התקיים בקובץ 'רופא כפרי', אך אני רושם חוות דעתי כאן, משום שזהו הדף בו קיבל הגילגול מקום משלו ובו אוכל לפרוס את חוויתי עמו בהיבדל משאר קטעי הסיפורת בקובץ.
כשאני פותח בכתיבת דעתי על הסיפור הזה, סיפור עליו נכתבו מספר כה רב של מילים ומשפטים ופסקאות ועמודים של ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
I’m Nobody! Who are you?
Are you – Nobody – too?
Then there’s a pair of us!
Don’t tell! they’d advertise – you know!
How dreary – to be – Somebody!
How public – like a Frog –
To tell one’s name – the livelong June –
To an admiring Bog!
לפעמים אני משתוקק להיות אף אחד,בדיוק כמו בשיר של אמילי דיקנסון.להיות אף אחד במובן שלא ישימו אליו,שאם יום אחד אני אחליט לקח... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|