ביקורת ספרותית על מאה שנים של בדידות [6 הנבחרים] - הוצאה מחודשת - ספריה לעם #167/8 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 בנובמבר, 2018
ע"י מחשבות


הספר הוא כמו אגדה. אגדה של ספר.
המקום הוא מקונדו, ישוב זעיר, ההופך לכפר ועיירה, ונוסד ע"י משפ' בואנדיה, אורסולה ואאורליאנו בואנדיה. מכפר קטן בשום מקום, ליד נחל צר שטוב לטבילה, באקלים טרופי מאובק, חם ומעיק, היישוב הלך וגדל, רבעיו הלכו והתגוונו, משפחת בואנדיה אף היא גדלה וכמובן השפעתה.
ההשפעה פשטה והתרחבה מעבר ליישוב וכוחו של ראש שבט בואנדיה הפך את תוארו לקולונל אאורליאנו בואנדיה. אבל עזבו שמות, באשר אלה הולכים וחוזרים על עצמם ולרגע צריך לעצור מהקריאה ולחשוב במי מדובר, אם זה אכן מה שרוצים לעשות. אם בוחרים להקשיב לאגדה, לראות כיצד דברים מתפתחים בפלא כתיבתו של גארסיה מארקס, העונג רב. ובאגדה כמו באגדה, הדברים לא תמיד מציאותיים, אבל טוב שישנם.
לא רק בני המקום ערים לקסם השורה על המקום. גם חברת הבננות מוירג'ינה, ארה"ב, ערה לפוטנציאל וזו שותלת דונמים רבים מה שמביא לשגשוג של המקום, שגשוג כלכלי ומדיני. מסילת רכבת חדשה מביאה זרים למקום, אבל גם סחורות מכל העולם. כל אלה מקדמים את מקונדו ולבסוף מביאים עליה את חורבנה, כשהמקומיים נלחמים נגד חברת הבננות הנצלנית.
הירידה לפרטים עושה עוול לספר. השמות רבים, וחסרי חשיבות כמעט, רק אם המשפחה אורסולה "מתעקשת" להמשיך לחיות ולנהל את המשפחה, גם כשהיא כבר עיוורת. רק במותה מוצאים אוצר הקבור במקום שאיש לא חשב ששם יהיה. האוצר מסמל שיבה לפאר המקום, רק לא לאורך זמן.
שני שליש מהספר קסומים, השליש האחרון קצת איטי, אבל עשרת העמודים האחרונים מסכמים את הכל ונקראים בעצב, עצב על שקיעתה של משפחה, שקיעת משפחה רבת השפעה, שמקונדו נוסדה עמה ושקעה עמה.
יופי של ספר.
ורק פניה לעם עובד: עותקים רבים מהספר כבר מצויים בידי הקוראים, אבל אין הצדקה שספר שתורגם בצורה נהדרת כל כך, יסבול משגיאות הגהה רבות כל כך. וכן, אמונות הן לעד טפלות ולא תפלות.
51 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
omripoll (שלשום)
סקירה מדויקת ונהדרת, הספר הוא ספר מופת בעיניי. אני דווקא אוהב את הדחיסות והגודש בפרטים. נכון צריך לצלוח אותם , לוקח זמן עד שהקריאה "זורמת". אבל לאחר מכן מובטח חוויה יחידה במינה. בעיניי, מכיוון שהוא כה עשיר כך שהוא מספק עילה לקריאות חוזרות. הסגנון הוא ייחודי ומבטא קול יחיד במינו. אגב, למיטב הבנתי ההיסטוריה וההוויה של דרום אמריקה דחוסות לתוך הסיפור המשפחתי.
רובין הוד (לפני 3 ימים)
ספק מדהים תוודה סקירה מצונת!!!
מחשבות (לפני 6 ימים)
בהחלט מספיק.
גלית (לפני 6 ימים)
מה שיעל הר, אור, אלון ובת יה בעיניי הוא היה טרחני, והאלמנט האגדתי אמנם מיוחד אבל לא מספיק כדי שאוקסם.
גם את ארנדירה התמה לא אהבתי וגם לא את אהבה בימי כולרה.

נראה לי שנתתי לו מספיק צ'אנסים למרקס.
מחשבות (לפני 6 ימים)
זה בסדר, גם אני קורא לפעמים ספר גבה צמרת ונופל קשות. רק אני קובע לעצמי מהו ספר טוב ולכן בא בראש נקי.
yaelhar (לפני 6 ימים)
קראתי אותו מזמן ולא התלהבתי.
סוריקטה (לפני 6 ימים)
מה שאלון. ובת-יה, לי לפחות זה לא עזר. קראתי שוב לא מזמן. שבוע אחרי כבר לא נשאר מזה כלום.
מחשבות (לפני שבוע)
ואכן, את כל ששת המיוחדים קראתי.
חמדת (לפני שבוע)
אני מופתעת שרק עכשיו קראת את הספר . אני זוכרת כשקראתי אותו מייד כשיצא ,הילך קסם עלי, ומאז הייתי שבויה של מארקס ,ספריו והביוגרפיה שלו. אני זוכרת שמהדורת הספר הזה יצא בהדפסה מיוחדת במסגרת חגיגות 60 שנה לקיומה של הוצאה עם עובד . אני זוכרת שבחנויות הספרים הציעו לנו .רשימת 100 ספרים שמתוכן נציין מה הוא הספר שעשה את רישומו עלי כקוראת . אני זוכרת שמילאתי את הטופס בחנות בצומת ספרים בביג בב"ש. ואכן ציינתי אותו ואת רומן רוסי של שלו. ושניהם נבחרו ויצאו בהדפסה הזאת. האחרים שנבחרו והודפסו בפורמט הזה היו: "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט אקזופרי (בתרגום אילנה המרמן), "חצוצרה בוואדי" מאת סמי מיכאל, "התפסן בשדה השיפון" מאת ג'יי-די סלינג'ר ו"אהבה בימי כולירה", גם הוא מאת מארקס. לדעתי רוב הספרים שיצאו ב-60 השנים של ההוצאה היו מהטובים ,האיכותיים, חלקם אני זוכרת אפילו את עטיפתם. בשנים האחרונות זה דועך. כשאני נמצאת בחנות ספרים יד -שניה אני מחפשת את ההוצאות הראשונות של ספרי עם-עובד.יש לי "שריטה", בספריה האישית שלי ישנם כמעט את כל הספרים הישנים ההם. חלקם עדיין אצלי וחלקם נלקחו ע"י בנותיי בעודי בחיים.{הספרייה הינה הירושה שלי הכי חשובה בעיני}
מחשבות (לפני שבוע)
אופס, שכחתי ללהק ואפילו לא עלתה על דעתי דמות אחת. מה שכן, את ספר האודיו יקריא פבלו רוזנברג.
שמוליק כ. (לפני שבוע)
יש ליהוק לסרט?
אגב, צפיתי ב"כרוניקה של מוות ידוע מראש" עפ"י ספרו ואהבתי מאוד - גם את הספר וגם את הסרט.
שמוליק כ. (לפני שבוע)
יש ליהוק לסרט?
אגב, צפיתי ב"כרוניקה של מוות ידוע מראש" עפ"י ספרו ואהבתי מאוד - גם את הספר וגם את הסרט.
סקאוט (לפני שבוע)
מחשבות, תודה! זו אחלה טכניקה. אאמץ אותה.
סקאוט (לפני שבוע)
מחשבות, תודה! זו אחלה טכניקה. אאמץ אותה.
מחשבות (לפני שבוע)
אנחנו המבוגרים למדנו פעם דקדוק...
קצר ולעניין (לפני שבוע)
למדתי עוד משהו... תודה רבה.
מחשבות (לפני שבוע)
ואיך זוכרים? טעים ב-ט' והיפוכו תפל ב-ת'.
קצר ולעניין (לפני שבוע)
למדתי משהו חדש:
טפֵל – משני בחשיבותו.
תפל - חסר טעם.
מחשבות (לפני שבוע)
לי פוגעות במיוחד, עוצרות אותי משטף הקריאה, מכריחות להתרגז. דווקא כזה ספר היה צריך להיות חף משגיאות.
Tamas (לפני שבוע)
ומחשבות- טעויות הגהה כל כך רבות, לא פוגעות לך במשהו בחווית הקריאה?
הדבורה מקן הצרעות (לפני שבוע)
אני נשארת עם הרומנים של שלגי,אוי לאותה בושה... את החפירה הזו בחיים לא אקרא אבל את הסקירות שלך אני לא מפספסת.
מחשבות (לפני שבוע)
ובת-יה, יש יצירות שאני שוכח אחרי כמה חודשים ונותר רק עם הרושם שהן הותירו אחריהן. לפעמים די בזה.
מחשבות (לפני שבוע)
אני יכול להבין את שניהם Pulp. יש ניצוצות של מופת לצד חפירות פה ושם. האמת היא, שזה ספר שהוא אגדה, תרתי משמע. שוב, ללא ירידה לפרטים, הספר נקרא בנחת, חול"ב הו"ד ודי בכך לאהוב אותו מאוד.
Pulp_Fiction (לפני שבוע)
זה אחד הספרים שעוד מילדותי אני זוכר ויכוחים בין אנשים בוגרים ממני שהתחלקו לכאלה שחשבו שזה ספר מופת ואחרים שחשבו שיש לקרוא לו 'מאה שנים של חפירה'.
מחשבות (לפני שבוע)
אור, מופתע שאתה מופתע.
אור (לפני שבוע)
מופתע שאהבת, ספר טרחני.
Tamas (לפני שבוע)
בסיבוב הראשון לא זוכרת אפילו אם צלחתי מרוב שהיה עמוס לעייפה בפרטים. לאור סקירתך המצוינת שווה לתת לזה הזדמנות נוספת.

כנראה צריך להיות ב- STATE OF MIND מסויים כדי לצלוח זאת ופשוט לזרום...

מחשבות (לפני שבוע)
בוב, לזרום, בדיוק.
בת-יה (לפני שבוע)
שמחתי לקרוא, כי גם אני קראתי את הספר הזה כסיפור, אחרי שהסתבכתי עם השמות. והיו גם דמויות שלא אהבתי.
אבל האמת היא שאחרי כ- 15 שנים אני כבר לא ממש זוכרת את הכתוב.
אולי הגיע הזמן לנסות מחדש.
עמית לנדאו (לפני שבוע)
ספר ענק.
בוב (לפני שבוע)
ספר יפייפה. מסכים לחלוטין ש"הירידה לפרטים עושה עוול לספר". יש לזרום איתו, עם סיפוריו האין סופיים ששזורים זה בזה כפקעת בילתי ניתנת להתרה.
מחשבות (לפני שבוע)
גם אהבה בימי כולרה כבודו במקומו מונח.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע)
הספר הזה עיצבן אותי בספירליות הסיפורית הטרחנית שלו, עם השמות החוזרים על עצמם ונישואי הקרובים.
אם כבר, אז "אהבה בימי כולרה".
סקאוט (לפני שבוע)
כתבת מצוין, מחשבות. הפסקה האחרונה עם הפנייה והתיקון זה כל כך אתה. (:
מחשבות (לפני שבוע)
ראשונה.
עמיחי (לפני שבוע)
אכן אכן אכן. ספר ענק.

מחשבות, זו קריאה ראשונה או חוזרת?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ