ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 באוקטובר, 2019
ע"י אַבְרָשׁ אֲמִירִי
ע"י אַבְרָשׁ אֲמִירִי
הקו העלילתי שמתווה מקיואן הוא אכן יוצא דופן והוא מצליח לתאר את התמורות שחלות בדמויות במרוצת השנים באופן מעורר השראה. במהלך הקריאה לא יכולתי להתעלם מהסלידה ההולכת וגוברת שרחשתי כלפי אחת הדמויות. למען האמת, אותה סלידה התעצמה בי כל כך עד שגדשה את הסאה והפכה לאי-נוחות ממשית, מה שלא קרה לי מעולם קודם לכן במהלך קריאת ספר. רק אז החלטתי שעליי להתאזר בכוחות נפש ולהניח את הספר מידיי לדקות ספורות, בסופן נתתי לשטף המאורעות בסיפור לשאת אותי הלאה.
ראוי לזקוף לזכותו של מקיואן, שמיטיב לשרטט את נפשן והלך רוחן של הדמויות בצורה חיה כל כך, את יכולתו לעורר הזדהות בקורא. בחירת האנטגוניסט בסיפור (או שמא צריך לומר אנטגוניסט מכורח הנסיבות) היא לגמרי לא שגרתית וניכר ששיקע מחשבה בטוויית המאורעות כך שלא ייראו מעשה טלאים, אלא קשורים באופן טבעי ככל שניתן. כיוצא בזאת, הרומן שהוציא תחת ידו הוא מורכב נרטיבית – אבל לא פחות חשוב מזה, הוא גם מורכב פסיכולוגית ולעניות דעתי בזאת גדולתו.
עם כל זאת מצאתי כמה מגרעות בספר שמהן לא יכולתי להתעלם.
מעל לכל הפריע לי התרגום, אליו השתרבבו טעויות לרוב ("ש" במקום "כש", "כימיאי" במקום "כימאי", ועוד כהנה וכהנה). בעיון נוסף בביקורות שבאתר מצאתי שאני לא היחיד שהבחין בהן ופליאתי על כך רבה כיוון שנילי מירסקי, שהיא בבחינת אורים ותומים בכל הנוגע לתרגומי מופת בעיניי, נמנית על עורכי הסדרה. בכל זאת, אם זכרוני אינו מטעני, היא מעולם לא הסתירה את יחסה הפושר למלאכת העריכה, שלא הייתה לדידה אלא רק עיסוק משני לצורכי פרנסה בלבד. אולי כיוון שלא הייתה מגויסת אל המשימה בכל נפשה התקבל התרגום הרשלני מעל לכל מידה סבירה.
מעבר לזה, לעיתים קרובות מצאתי את עצמי משתהה בניסיון להבין משפטים עמומים וסתומים לגמרי. לפרקים הם הפכו לגיבוב מילים ארכני ומיותר לטעמי, שהחליש את העלילה ומנע קריאה קולחת של הספר. אין ספק שכוחו של מקיואן יפה בכתיבה, שאם לא היה כך לא הייתי גומע את הספר אל קרבי ביום וחצי של קריאה רצופה, אלא שבכל זאת נדמה לי שהוא חטא יותר מפעם בתיאורי נוף שחוקים וחוזרניים שכמו איימו להפיל עליי תרדמה. אני לא מוציא מכלל אפשרות שגם לתרגום הייתה יד בדבר והמתרגמת בחרה מבנים תחביריים מסורבלים ובחירת מילים מעושות במקצת, שלא החמיאו לכתיבתו של מקיואן. הדבר ניכר באופן בולט בראשית הפרק השני של הספר (עמוד 27). בנוסף, אני מודה שהדרך שבה מקיואן בחר לסיים את הסיפור נראתה לי גסה במעט, שמא אומר "פשוטה", גם אם מתקבלת על הדעת.
בסיכומו של דבר, אין ספק ששאבתי הנאה מהספר ואמת שמקיואן יודע לספר סיפור, כזה שממשיך לקנן בך ושב ועולה בדעתך לסירוגין גם אחרי שהסתיים.
לצערי, אני לא יכול להתעלם מהחולשות שציינתי, שקשורות בתרגום, אבל גם בתיאורים המסורבלים והמָלְאים של מקיואן לפרקים.
לכן הוא זוכה ממני לציון של שלושה וחצי כוכבים.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, אהוד!
מאד מעריך את מילותיך.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אברש, תרשה לי לומר לך שמוצאת חן בעיניי הכנות
שבה אתה רושם את חוות הדעת שלך
ואני מאחל כי תוסיף לקרוא ולכתוב כמה שיותר. אם אני מחפש את האמת שבביקורת על ספרים אין לי ספק שאתה בין הכותבים שאוכל למצוא אותה אצלהם. על כך מגיע לך יישר כוח !!! |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
הצדק עמך, רץ. תודה לך על ההארה.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
רץ, היית חייב להוריד עלילה רומנטית למבצע צבאי זניח בו הכורדים לא השתתפו?
|
|
|
רץ
(לפני 6 שנים)
גדולתו של הספר באופן בו הוא כורך מאבק נפשי בין גיבורי העלילה לדרמה הגדולה שטלטלה את בריטניה - דנקרק - רגע היסטורי - שנע בין תבוסה
לבין הצלחה הירואית, להציל את שרידי הצבא הבריטי והצרפתי ובכך את העולם החופשי.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
טוב, שיהיה.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
בהחלט.
אני חושב שרוב האנשים שלא קראו את הספר נרתעים מהויה דולורזה שמתוארת בו, ושעליה הם מדווחים בדרך כלל.
חבל שהם לא יידעו לעולם גם על החן והאופטימיות שניבעים מבין השורות. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
מורבידיות בחיים קטנים?
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
כן, אבל לא פחות, בגלל המורבידיות.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
בגלל העובי? אני בספק.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
אנחנו באותה סירה,
אבל מבין את הרתיעה מהספר לכתחילה. זוהי פשוט עוד משוכה שצריך לצלוח.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
אלה שש מאות עמודים פלוס עתירי יופי. מפסידים.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
"חיים קטנים" של ינגיהארה
בשביל הלב, אם כי חוששני שישבר בקריאה חוזרת.
עדיין מנסה לשכנע את הסובבים אותי לקרוא את הספר שהוא מבין הטובים שנתקלתי בהם, ללא הצלחה עד כה לצערי. 640 עמודים ומהלך חיים כואב במיוחד כנראה פועלים את פעולתם נגד קוראים פוטנציאליים. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
רומן גארי בהחלט השניים הללו. דה לוקה לא ממש. בשביל הלב יש חיים קטנים.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
תודה על ההמלצות חני.
רשמתי לפניי.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
בוא נאמר שלאי בודד הייתי לוקחת ערמה של מורקמי כדי שהלב ימשיך לפעום במקום הנכון.
והנה כמה ספרים אהובים שיש לי הרגשה שתאהב, וגם הם שנויים במחלוקת.
"היום שלפני האושר"- ארי דה לוקה "חרדתו של המלך סלומון", ו... "כל החיים לפניו", של אמיל אז'אר שהוא גם רומן גארי. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
1Q844 הוא מהחלשים של מורקמי. בעקבות הזמן האבוד, לפחות עפ"י הראשון, הוא ספר
מיותר. זרם התודעה במירעו.
4321 יכול לחכות. לאוסטר כמה נפלאים: מר ורטיגו, מוסיקת המקרה וארמון הירח. מקיואן הוא בעל שלושה ספרים טובים מאוד, השאר מיותרים והם רבים. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
מחשבות, אני חייב לומר שלאחר קריאת כמה מספריו של מורקמי
מצאתי שאף על פי שהוא סופר טוב ו"קריא", הרשמים שהוא מותיר בי על פי רוב לא מביאים אותי לידי התפעמות. הספר האחרון של שלו שקראתי, 1Q84, הותיר אותי בעיקר עם תימהון רב על כל הכתרים שנקשרו לו. אני חושש שאם מורקמי רצה לרמוז לקלאסיקה ספרותית בשם הספר, "בעקבות הזמן האבוד" הייתה בחירה מתאימה יותר, במחילה ממך.
פול אוסטר הוא באמת יוצא דופן, במיוחד בין הכותבים האמריקאים ואני מתלבט אם לקרוא בקרוב את "4321" החדש שלו (ממתין לביקורות נוספות). אני משתדל להיות הוגן. את מקיואן אני מסוגל לשפוט רק בהסתמך על הספר הזה כיוון שעוד לא קראתי אחרים שלו. אני בכל אופן התרשמתי שמדובר בסופר עם יכולת לגולל עלילה מסקרנת ולבנות דמויות עם עומק פסיכולוגי והוא לא דבר של מה בכך. כרמליטה, המון תודה לך. עוד לא הצלחתי לשים את ידי על עותק של "קוצר רוחו של הלב" של צווייג, אבל מקווה לעשות זאת בקרוב. אני חושב שאחרי קריאת כמה מספריו, כבר הבנתי שלא מדובר בהצלחה חד פעמית. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
קוצר רוחו הוא מהנפלאים שלו.
|
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים)
תודה אברש על הסקירה הנהדרת הזו.
אתה כותב מאד יפה ואשמח אם תזכה אותו בעוד סקירות שלך.
לטעמי "קוצר רוחו של הלב" של צוויג עולה על "הנערה מהדואר". האם קראת? |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים)
מות לסירוגין לא מעניין. על העיוורון מרתק. אני חולק על כך שמקיואן סופר מוכשר.
מול בני דורו כאוסטר ומורקמי, מקיואן חלש במיוחד.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
חני, תודה על ההמלצה. גם הוא ממתין לי על המדף.
חשבתי לקרוא בו מיד אחרי "מוות לסירוגין" (גם של סאראמאגו).
חור בגרב, אין חולק על כך שמקיואן הוא סופר מוכשר. המון תודה. אשמח לדעת מה דעתך על הספר כשתסיימי לקרוא! |
|
|
חור בגרב
(לפני 6 שנים)
אני בדיוק קוראת את הספר עכשיו, לפעמים הוא באמת מאבד תנופה בגלל הסרבול והתיאורים שהזכרת, אבל הוא בלי ספק כתוב בהרבה כישרון ועוצמה. כנראה שיהיו לי תובנות יותר מגובשות אחרי שאסיים אותו. אהבתי את הסקירה מאוד!
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
אם כך תבדוק גם את
סאראמאגו "על העיוורון", עוד מאסטרפיס.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
מסכים לגמרי
ומסכים במיוחד לגבי הנערה מהדואר של צוויג!
קראתי אותו לאחרונה ואני יכול לומר שכבר הרבה זמן לא התרגשתי כמו שהתרגשתי מקריאת הספר הזה. הכתיבה של צווייג פיוטית להפליא. אגב, אני מניח שיש מי שיאמר שדווקא הכתיבה שלו מלאה בתיאורים מעייפים עד זרא, אבל חי נפשי שאני שתיתי כל מילה של צווייג בשקיקה. יצירת מופת ללא עוררין! |
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
נכון הסוף קצת סתמי
אחרי הרעש הגדול והדרמה שהתרחשה לאורך כל הספר.
אני חושבת שיוצר גדול כמו מנצח על תזמורת. משתיק ומרעיש, מגביהה ומנמיך, סוגר ופותח קצוות. יש בי הערכה גדולה לסופרים ומה שהם מעוללים לנו בבפנוכו. ככל שאני קוראת יותר אני מודדת אחרת. נניח הנערה מהדואר של צוויג או מר ורטיגו וכדומה של אוסטר הם עילוי גדול. היצירות הללו מבחינתי הם מאסטרפיס ענק. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
חני.
תודה. לא לגמרי בטוח שהייתי זוכה לקרוא אותו בזמן הקרוב אילולא המלצתך!
את מעלה נקודה חשובה. בקריאת ספרות מתורגמת, האם ניתן להבחין באופן ברור בין הכתוב במקור ובין מעשי ידי המתרגמים? אני מעריך שהרבה פעמים ניתן, במיוחד אם נופלות בתרגום טעויות גסות למכביר. אבל ישנם מקרים, כמו בספר דנן, שבהם קשה לשייך את הכתוב לאחד מהגורמים בלבד וההנחה שלי היא ששניהם תרמו לעניין הסרבול הלשוני שעליו דיברתי. למתרגמים אמנם אין חזקה על התוכן שמגולם בספר, אבל על הצורה - יש במידה רבה. כיוון שאני מתייחס לספרים כאל יצירה אמנותית אני משתדל לבחון גם את מידת האסתטיקה שלהם, שעליה אמונים לפחות באופן חלקי המתרגמים והעורכים. לכן לעיתים קשה "לבור מוץ מבר" ולהבחין בין ההעדפה הסגנונית של הסופר וזו של המתרגמים ומכאן שהביקורת שלי מתייחסת לשניהם בהכרח. זו בדיוק הסיבה שבגללה אני מסייג את הדברים ומשתדל לא לתלות את האשם בסופר, אלא אם ברור מעל לכל צל של ספק שמדובר בסגנון ספרותי, כזה שמופיע לאורך הספר כולו ומצביע על מעורבות הסופר. אני חושב שמקיואן הוא סופר טוב מאד, אבל עדיין מאמין שהתיאורים הטרחניים שלו ממסכים על העלילה (המוצלחת דווקא). הסוף של הספר היה מעט סתמי בעיני ומבלי לקלקל לאחרים את הקריאה, אומר רק שהוא פטר את עצמו מתיאור חייהן של דמויות מפתח בלא יותר ממשיכת קולמוס, או לפחות כך נדמה לי. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 6 שנים)
יעל,
אמנם סיימתי את הקריאה בספר בתחושות מעורבות, אבל ככלל אני חושב שמדובר בספר טוב ושמח שקראתי אותו (בהמלצתה של חני).
הסלידה שחשתי מקורה בלי ספק ביכולת הכתיבה של מקיואן. לעניות דעתי, סופר שמצליח לעורר בקוראים שלו רגשות עזים, בין אם מדובר בחיוביים או שליליים - עושה את עבודתו נאמנה. |
|
|
חני
(לפני 6 שנים)
סקירה נפלאה באמת, התרשמתי מהשפה היפה שבה אתה מציג את הדברים.
אני יודעת שלתרגום יש חלק נכבד בהנגשת הספר לקורא. אך זה גורם לי לתהות
אם התרגום אמור לגרוע מהסיפור שהסופר רצה לשחרר לעולם? מה אשמת הסיפור שההגהה לא הייתה תקינה או שהתרגום לעשרות שפות היה קלוקל?מה שכן גרע זה ההתחלה. היא הייתה כה לא ידידותית. כאילו אתה צריך לעבור משוכה. עדיין ספר נפלא בעיני. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים)
מסכימה איתך לגבי הספר
וגם לגבי החולשות, אם כי לי הן פחות הפריעו. לדעתי מקיואן התכוון שתרגיש סלידה כלפי הדמות... |
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
