ביקורת ספרותית על שוליית הרוצח - הרואים למרחק #1 מאת רובין הוב
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 3 באוגוסט, 2018
ע"י אתל


אבא: "לא קראת את זה כבר?"
אני: "כן, כנראה שכן".
אבא: "מה, זה כזה טוב?"
אני: "מאוד."
אבא: "אז אולי גם אני אקרא אותו".
אני (מגחכת): "אבא, אתה לא נוגע בפנטזיה. או בספרים שלי באופן כללי, כי כולם נראים לך נגועים בדרקונים."
אבא: "למה את ככה, קראתי את משחקי הרעב".
אני: "נכון, ואפילו נהנית. ואז סירבת לקחת מהספריה את הספר השני."
אבא: "אבל לי צ'יילד ובאלאדצ'י וג'יימס פיטרסון ופיטר ג'יימס וג'יימס-פיטר-ג'יימסון..."
אני: "נכון, תמיד יהיו ספרים אחרים. תראה, אם תרצה, אתה מוזמן לקחת. הם ממש פה, במגירה. כל הספרים של רובין הוב. נראה אותך".

קוראי ספרים מחפשים את עצמם בספר שלהם, כל הזמן. אנחנו מחפשים ספר שיעניק לנו תחושת שייכות. "זה הספר שלי", נוכל להגיד בסיפוק. "נכון, לא כתבתי אותו, אבל הוא חלק ממני, עד כדי כך שנעשה שלי".
אם אני אשאל אתכם מה הספר שלכם, חלקכם ישלפו מייד "הארי פוטר". חלקכם יגידו "האסופית". "נשים קטנות". "שאנטאראם". "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי". כל אחד מהם.

והרואים למרחק הם שלי.
אז לא, אני לא פוסעת במסדרונות הוגוורטס עטופה בגלימת ההיעלמות, מתגנבת לצריף של האגריד, ולא משכשכת רגליים באגם המים הזוהרים.
מה כן?
אני רצה יחפה על הצוקים שמחוץ לטירת הצבי. מרגישה את רוח הים, המביאה איתה מלח וחול וריח, הריח הזה של הבית. אני מביטה אחורה ורואה את טירת הצבי עצמה, מבנה צבאי שוקק שיש בו הכל חוץ מצבא. ובית המלוכה לא מתפקד, אבל האורוות כן, ושם יש חום וחיות ואפשרויות. הרגשה של כמעט-שייכות.
מצפון לדוכסות הצבי יש את דוכסות ברנס, שתושביה הם הקרובים ביותר לעברם כלוחמים, ודווקא היא מוכה מאימת תקיפתם של הפולשים. ליבי איתם, כל הזמן. ומדרום לחבל הצבי נמצאות הדוכסויות שוקס וריפון, עליהם נלחמתי להגן, ומעבר להן המרחבים הירוקים של טילת' ופארו, שתושביהם מלאים כל כך בעצמם, והרחק משם נמצאת ממלכת ההרים, אותה חציתי בשתי רגליי, שותתת דם, עם זאב בלבד לצידי.

ובכל הכאוס הזה של שש הדוכסויות, המלחמה, האבל והשמחה, יש נער-גבר אחד. פיץ.
פיץ-אביר, שהפך את עולמי.
וכל אוהביו הפכו לאוהביי. ותשוקותיו, ופחדיו, ובעיקר הוא עצמו.

לא, זה לא ספר מושלם. גם הדמויות בו לא "מושלמות". אבל זה לא משנה.
הם שלי.

[ואם בכל זאת אין לכם רתיעה מכריכות צבעוניות, אז: הרואים למרחק, הספינות החיות, האיש המוזהב. בסדר הזה.
נראה אתכם.]
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אתל (לפני 4 חודשים)
Books, שימחת אותי :)
מקווה בכל ליבי שתהני.
Books (לפני 4 חודשים)
אני בהחלט מסכימה עם קביעת "הספר שלי", ולמרות שהתעקשתי במשך הרבה זמן- כנראה עכשיו אלך להתחיל את שוליית הרוצח :)
אתל (לפני 4 חודשים)
תודה רבה לך, חור בגרב :)
מקווה שגם לך יש ספר המהווה חלק ממך.
חור בגרב (לפני 4 חודשים)
מודה שלא שמעתי על הספר, אבל עניינת אותי! וכתבת כל כך יפה, אני לחלוטין מסכימה. יש ספרים שהופכים להיות חלק ממך, וזו לא סתם קלישאה.
אתל (לפני 4 חודשים)
תודה רץ :)
רץ (לפני 4 חודשים)
אהבתי את כתיבתך היפה
אתל (לפני 4 חודשים)
סנטו, תודה. גם בעיניי :)

יעל, טרילוגיית האיש הזהוב מופלאה בעיניי. אני חושבת שרובין הוב התעלתה על עצמה, אם זה בכלל אפשרי, מספר לספר. היא עוסקת בנושאים שאינם מובנים מאליהם, וספריה, לפי דעתי, עומדים לא רק בקריטריונים המאפיינים ספרי פנטזיה משובחים, אלא גם באלו של הפרוזה הכללית. הם נכתבו בצורה בוגרת יותר לעומת הרואים למרחק, ועדיין שמרו על הקסם הישן שגרם לי להתאהב בעולם הזה מלכתחילה. אני מקווה שמי שמסרת לו את הסדרה יהנה :)

מורגנה לה פיי - תודה!

זשל"ב - כן, בהחלט. כמובן שזה סובייקטיבי, והחוויה של קריאת ספר תלויה בתקופת הקריאה כמו גם בהלך הרוח של הקורא, אבל לדעתי, הספרים של רובין הוב עומדים במבחן הזמן. התחושות שהתעוררו בי כשקראתי את הספרים לראשונה בגיל 13 לא פגו גם היום, בגיל 22.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
טוב, לא כולם מתלהבים מאותו הספר... לא זכור לי שקראתי את הספר, אם כי בילדותי נתקלתי בו, הוא היה מאוד יפה ויזואלית, אבל די כבד מבפנים. אז זה שווה לקרוא, את אומרת?
מורגנה לה פיי (לפני 4 חודשים)
ביקורת מעולה על ספר מעולה
yaelhar (לפני 4 חודשים)
אהבתי כשקראתי, מזמן.
אבל לא מזמן מסרתי את טרילוגיית האיש הזהוב בשלמותה, כשהבנתי שלא אקרא אותה...
סנטו (לפני 4 חודשים)
בהחלט סדרת פנטזיה משובחת.
אתל (לפני 4 חודשים)
חני, תודה רבה לך :)
חני (לפני 4 חודשים)
כתבת נפלא ובתשוקת אוהבת ספרים אמיתית.
אתל (לפני 4 חודשים)
תודה סקאוט :)
סדרת משחקי הרעב אכן נהדרת (למרות שהשלישי קצת אכזב).
לא קראתי הרבה מספריה ג'יין אוסטן, אבל מהמעט שקראתי היא אכן מצויינת.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
יופי! מגיל 16 עד 18 הספר שלי היה סדרת משחקי הרעב, אבל זה השתנה והיום זה הרבה ספרים. בעיקר ספריה של ג׳יין אוסטן, כנראה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ