ביקורת ספרותית על מנספילד פארק (1988) מאת ג'יין אוסטן
ספר מעולה

---

I’m Nobody! Who are you?
Are you – Nobody – too?
Then there’s a pair of us!
Don’t tell! they’d advertise – you know!

How dreary – to be – Somebody!
How public – like a Frog –
To tell one’s name – the livelong June –
To an admiring Bog!

לפעמים אני משתוקק להיות אף אחד,בדיוק כמו בשיר של אמילי דיקנסון.להיות אף אחד במובן שלא ישימו אליו,שאם יום אחד אני אחליט לקחת את התיק ולטייל לי בעולם,אף אחד לא ירגיש בחסרוני ויתקשר לנדנד לי אם אני אוכל מספיק ולמה אני לא מתקשר יותר.להיות חופשי לרגע,בלי מבחנים (שלשמחתי מתקרבים לקיצם) ובלי חובות.חירות לחלוטין.

פאני פרייס היא גם אף אחת,אבל לא במובן שאני התכוונתי.דודתה ודודה העשירים מחליטים לאמץ אותה לביתם.בביתם היא מתפקדת כספק עציץ ספק משרתת.רוב הזמן לא שמים לב אליה או שנוזפים בה (על ידי הדודה השנייה עם הפרצוף החמוץ),ורק אדמונד דודנה שם לב אליה.היחידי בבית שממש מתייחס אליה,ששם לב אליה וממש אכפת לו ממנה.פאני גדלה,והופכת לצעירה שתקנית וצנועה.קצת כמו נזירה.משעשע במיוחד החלק בספר בו בני הבית וחבריהם משפחת קרופורד מחליטים להעלות הצגה,ויום לפני החזרה הגנרלית מגיע הדוד,סר בחשיבות גבוהה שחושב שכל העניין בזוי ולא לרמת הגברות בביתו.בנקודת מבט מודרנית,זה נראה כמובן שטותי לחלוטין.אבל אולי היה משהו לא מהוגן בתיאטרון בעבר.

הספר "מנספילד פארק" סוגר לי את ספריה של ג'יין אוסטן,שכתבה בסך הכול 6 ספרים.אפילו עכשיו,אחרי שקראתי את כל הספרים של ג'יין אוסטן,עדיין נותרה האישה כחידה בעיניי.ג'יין אוסטן היא בת לכומר,חיה בכפר כל חייה.וזוהי הנקודה המתמיה בחייה-איך אישה שחיה חיים צנועים ופשוטים הגיעה למחשבות כאלו גדולות?
בתקופתה של אוסטן לא היה נהוג שנשים יבחרו באהבה על פני "שידוך טוב".רעיון זה מודגם היטב בכל ספריה של אוסטן,ובספר זה במיוחד.פאני מסרבת לשידוך למרות שהיא ענייה,סביר להניח שלא תקבל שידוך אחר והמחזר שלה הוא גם עשיר וגם נחמד (בונוס!).אבל פאני מחליטה לסרב,לא מפאת צניעות אלא ממניעים אישיים.
הדמויות בספרים של אוסטן זוכות תמיד לסוף טוב,הכול טוב.אבל למרות הקיטש שתמיד מופיע בסוף,עדיין הספרים שלה נחשבים מהפכנים,בעיניי.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על מנספילד פארק (1988)