“זהו הספר הראשון של קפקא שאני קורא.
ואני שמח, שמח לגלות עוד משהו.
מעבר לאיזכורים ופירושים נרחבים על קפקא האיש שקראתי עד עכשיו, סופסוף התפנתי למקור:

אני לא יודע אם קפקא מנסה להגיד או לטעון משהו ספציפי, אבל בסיפור שלו יש אמירה נוקבת. הגיבור התמהוני, המנוכר והמסתגר ביחד עם החברה שבחוץ. אני לא יודע אם וכמה, הסיפור בא לתאר את הדופי שבחברה, אבל הוא בהחלט מניח כמה סיטואציות, לא מקריות.

הסיפור מתחיל בהתנגשות קטנה בחיים של גריגור, הוא הפך למין זחל.
אם הייתי צריך לסכם הכל, זה: ''כשאתה כלוא לרוטינה של זמן והרגל, ופתאום החיים שלך משתנים ועם זאת גם היחס של החברה אליך, ובכללות הכל משתנה, אתה צריך לראות איך אתה מסתדר וממשיך לנסוע''

כשבין העובדה שהוא זחל, לבין הסוף, נמצא תיאור מפורט ומעניין על החיים החדשים שלו.

יש בזה משהו מאוד יפה, מצד שכזה, זה מגרה לחשוב על כל מיני דברים.
מעבר לזה הספר רגיל בצורה טובה, קריא ונוח. נהנתי מאוד.”

“אחד הסיפורים המפורסמים של קפקא, קיבל רוב מוחץ של 5 כוכבים בסימניה, אני לצערי לא התרשמתי.
סיימתי לקרוא את צוויג ועברתי לקפקא, הכתיבה של צווייג הרבה יותר מרשימה ואייכותית לטעמי.
ייתכן ובעבר סיפור זה היה פורץ דרך ברעיונות המוסר והדמיון שלו, אבל היום הוא לא מרשים ובטח לא חדשני.

זהו סיפורו של גריגור, בחור צעיר שתומך כלכלית במשפחתו. ההורים לא עובדים ואחותו מרוויחה מעט מאוד, כובד פרנסת המשפחה על כתפיו והוא זוכה לכבוד ומעמד מצד בני המשפחה. בוקר אחד הוא מגלה שאיננו יכול לקום מן המיטה והוא הופך אט אט לזחל עם הרבה רגליים וגוף ארוך ורך. הוא כמובן לא יכול ללכת לעבודה יותר ולמעשה כעת המשפחה צריכה לדאוג לו ולא להיפך. הסיפור מראה כיצד מעמדו של גריגור משתנה מהאדם החשוב ביותר בבית שכולם מכבדים והופך לחיה שהמשפחה צריכה לדאוג, להאכיל ולטפל. רגשות של תיעוב, אשמה, זילזול וחוסר כבוד מחליפים את הכבוד וההערכה.
אחד הרעיונות שקפקא מנסה להעביר הוא שככל שאנשים יותר תלויים בנו אנו זוכים ליותר כבוד והערכה, אך כשהמצב מתהפך אתה הופך למיותר ולנטל.”

“קפקא בספרו זה מבטא את אכזבתו מבני האדם, הוא מתאר את גרגורי סמסא כאדם קטן, פשוט וטוב, שכל יעודו הוא להביא כסף כדי שמשפחתו תשרוד.
כל עוד הוא יכול לעמוד בכך, הוא בעצם מנוצל על ידי בני משפחתו ומעסיקיו, ברגע שהוא הופך לבלתי מועיל הוא פשוט נמחק.
הגדולה של קפקא היא החדות שבה הוא מתאר את הדבר, הוא מצליח להביא באופן החד ביותר את הצביעות, האכזריות והרוע שטמונים באדם, יש כאן ביקורת קשה ונוקבת.
על האנושות והאנושיות, שהיא מחפשת את ההשרדות, שהיא בעצם התועלתנות של גרגורי סמסא, ובכך היא לא שונה מבעלי חיים אחרים, ואף גרועה מהם, כיוון שהיא מודעת
למעשיה או אמורה להיות.”

“המפגש שלי עם הגילגול התקיים בקובץ 'רופא כפרי', אך אני רושם חוות דעתי כאן, משום שזהו הדף בו קיבל הגילגול מקום משלו ובו אוכל לפרוס את חוויתי עמו בהיבדל משאר קטעי הסיפורת בקובץ.

כשאני פותח בכתיבת דעתי על הסיפור הזה, סיפור עליו נכתבו מספר כה רב של מילים ומשפטים ופסקאות ועמודים של פרשנויות והגיגים, לא אוכל להימנע מלהתייחס ראשית לפתיחתו, המשפט הראשון בו בחר קפקא לקבל את פני הקורא, "כשהתעורר גרגור סמסא בוקר אחד מחלומות טרופים גילה שנהפך במיטתו לשרץ ענקי." כך, במילים בהירות ופשוטות, נטולות שמץ דק של פאתוס, זרק קפקא לפניי מציאות מזוויעה, מפחידה, מבהילה ומבחילה בה הפך אדם פשוט ונורמטיבי, אפור, חסר כל ייחוד, בוקר אחד רגיל לשרץ, לחרק. קפקא ידע להשתמש היטב בטכניקה הזו, גם כאן גם ב'משפט', מדובר באדם רגיל ונורמטיבי לחלוטין, כזה שלא יוכל הקורא לפטור ולהרגיע עצמו בטענה שמדובר במקרה רחוק, באדם חריג, במקום חריג, עם עבודה חריגה ומשפחה חריגה, באירוע לא שגרתי. לא, זורק אותך קפקא למציאות בה אדם רגיל כמו כל אחד אחר ברחוב סביבך, במקום רגיל עם עבודה רגילה ומשעממת בדיוק כשלך, נהפך כמו במכת ברק חדה מבהילה וקצרה לחרק, ואם לו זה קרה, מה המניעה שיקרה הדבר לכל אחד אחר? אין מניעה. משם מתגלגלים הדברים בשלושה פרקים, שלושה חלקים בהם מנסה בחוסר אוניו גרגור סמסא להמשיך לפעול בצורתו החדשה כשיחסיו עם משפחתו ומעסיקיו ברקע.
וכך נחרד עמדתי, ומרותק ישבתי להיוודע להמשך גורלו המר של גרגור סמסא האומלל, הוא שהושלך למציאות גרוטסקית וסוריאליסטית, מלאת אבסורד הזועק חוסר אונים.
הנובלה הזו היא פסגה אמיתית, פסגתו של קפקא ואחת הפסגות של ספרות המאה ה-20. זו חווית קריאה מטלטלת, מבהילה, מחרידה ועצובה, אך עשויה באופן מרשים ומרתק ומאוד כדאי ומתגמל לפגוש בה.”