ביקורת ספרותית על מאוס 1: סיפורו של ניצול - אבא מדמם היסטוריה מאת ארט ספיגלמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 12 בנובמבר, 2018
ע"י עמיחי


סיפור ההישרדות בשואה של הוריו של ארט ספיגלמן שונה בכמה היבטים מהרבה סיפורים שקראתי על ניצולי שואה אחרים.

1. הוריו של ספיגלמן, אניה וולאדק שפיגלמן, באו מרקע עשיר מאד בסוסנוביץ, פולין. נדמה לי שזו הפעם הראשונה שיוצא לי לקרוא כיצד איפשר הכסף לשרוד ולחמוק ממוות בגטאות פולין.
אבל לא רק כסף. כמובן שגם הרבה מזל. גם התושיה של ולאדק ויכולתו להעמיד פנים בתור גוי פולני אוהד נאצים עמדה לו בעת צרה.

2. ספיגלמן עוסק גם ביחסיו עם אביו בעת שהאב מספר לו על הישרדותו בשואה. אביו העקשן והמקובע כבר זקן. אמו האהובה והרכה נפטרה. העיסוק הישיר ביחסי ילדים-הורים זקנים, ובכלל ביחס כלפי ניצולי שואה, יפה וחשוב אך אפשר היה לפתח אותו עוד יותר. אולי זה החיסרון היחיד שהרגשתי כשהרהרתי בדיעבד אודות הספר.

וזה העיקר:
3. ספרו של ספיגלמן הוא מימוש עילאי של אמנות הקומיקס. ספיגלמן יצר שפה חזותית שמכניסה את הקורא לעולם כביכול לא מוכר, אך למעשה מוכר להפליא.
קודם כל - שחור לבן. באיזשהו מקום אין לגיטימציה "לצייר את השואה" בצבעים. כל "זיכרון" השואה הרי הועבר אלינו בשחור-לבן. תמונות ששרדו, סרטים שצולמו במחתרת או במצלמות פרטיות של חיילים גרמנים או אזרחים פולנים וכו'.
אבל חידוש-העל בספרו של ספיגלמן היא הכרעתו האמנותית לצייר את היהודים עם ראש של עכבר, את הגרמנים עם ראש של חתול, ואת הפולנים עם ראש של חזיר. את כל האסוציאציות שיש לנו, את כל הרגשות שיש לנו, שמתקשרים לדמות של החיות האלו - הכל מועבר אל הקורא באורח בלתי אמצעי.
הדה-הומניזציה הנאצית כלפי היהודים נמתחת אל מעבר לדמיונם, אליהם עצמם.
והעכברים? אצל ספיגלמן אין אנושיים מהם.
מנעד הרגשות הרחב של הדמויות (פחד, תדהמה, כעס, אימה, אכזריות, עייפות, אכזבה, ציפייה, שמחה. הכל) מובע במינימליזם
יצירתי: כיפוף הראש לתוך הכתפיים, ציור העיניים כחריץ ארוך או במילימטר אחד יותר מבשאר הציורים וכו'.

זו שפה חזותית מרשימה ביותר, נוגעת בגאונות, והאפקט שלה על הקורא - עצום.

מומלץ ביותר.

ועוד הערה קטנטנה בשולי הדברים -
מקרה מקרי במיוחד (?) הוא שבספר שבו בני אדם מולבשים בדמות של חיה, גם הגטו נמצא בעיר סוס-נוביץ.

(ועכשיו אתחיל את חלק 2)
34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני חודשיים)
תיכננתי כבר מקודם לקרוא את הספר, עכשיו אני רוצה עוד יותר.

ממליץ על פרספוליס, יומן גרפי מאוד מיוחד שאני קראתי.
רץ (לפני חודשיים)
מעניין מאוד זה מזכרי לי קריקטוריסט שצייר ראש של חזיר ולמחרת פוטר מעבודתו.
עמיחי (לפני חודשיים)
פאלפ, שין שין - תודה רבה לכם. :-)

פאלפ, אני מכיר מעט ממה שתיארת. ועדיין הזיכרון ההיסטורי, "המסה הקריטית" של הזיכרון, עבר/ה אל כולנו בשחור-לבן.
שין שין (לפני חודשיים)
סקירה מצויינת על יצירה גאונית. תודה.
Pulp_Fiction (לפני חודשיים)
עמיחי, ביקורת יפה. דוקא יש סרט גטו בצבע. חייל גרמני חובב צילום תיעד חיי גטו על סרט צבעוני, זה פורסם. היום גם רואים לא מעט צילומים היסטוריים בשחור - לבן שהופכים אותם לצבעוניים, בהם סרטים על השואה.
עמיחי (לפני חודשיים)
צב השעה, חור בגרב - תורה רבה גם לכם על הדברים.
חור בגרב (לפני חודשיים)
קומיקס גאוני, בין הטובים שקראתי.
אני דווקא אהבתי את המאזן בין המפגשים עם הוריו לבין הסיפור. בחירה נוספת שאהבתי היא שהוא לא שינה את טעויות הדקדוק של אביו כשהוא מדבר באנגלית שאינה שפת האם שלו, איך אינני יודעת אם השאירו את זה בתרגום העברי. את חלק א השאלתי מחבר טוב ולא יצא לי לקרוא את השני, אבל הביקורת היפה שלך הזכירה לי איזה רושם השאיר עלי, כך שאולי אחפש גם את החלק השני. :)
צב השעה (לפני חודשיים)
ביקורת ייחודית ומרתקת.
עמיחי (לפני חודשיים)
חברות וחברים - תודה רבה לכולכם על דבריכם. :-)
yaelhar (לפני חודשיים)
אהבתי את הביקורת.
את הספר כנראה לא אקרא.
כרמליטה (לפני חודשיים)
סקירה מצויינת. תודה עמיחי.
אכן, עושה חשק לקרוא והוסף לרשימה.
Rasta (לפני חודשיים)
מרתק!
עשית חשק לקרוא, תודה.
Phi (לפני חודשיים)
זה ספר שנחשב טוב במיוחד. אם אני לא טועה נכתב איפשהו שהשם הוא "מאוס" כדמיון למילה ראוס. באמת אין לגיטימציה לצבוע את השואה, אולי בגלל ששחור-לבן אלה צבעים הרבה יותר מדכאים והרבה פחות אנושיים, ואף אחד לא רוצה לייפות את השואה. כאילו השואה היא בכלל לא משהו מהעולם הצבעוני שלנו, זה עולם אחר, בשחור-לבן.
ביקורת טובה.
חני (לפני חודשיים)
קומיקס ושואה או נובלות גרפיות כפי שבוב סיפר לא פשוט לחבר בין השניים.
כתבת נפלא.
אדמה (לפני חודשיים)
תודה עמיחי, שכנעת אותי להוסיף לרשימה.
בוב (לפני חודשיים)
זו יצירת מופת ששינתה את עולם הקומיקס. בשל מורכבותה נוהגים לראות ביצירות אלו ענף בעולם הקומיקס שנקרא נובלות גרפיות.
מחשבות (לפני חודשיים)
מרתק מה שכתבת ומרתק במיוחד משום שאמי מסוסנוביץ.
סקאוט (לפני חודשיים)
כתבת טוב, עמיחי. כחובבת קומיקס אני אקח את הספר מהספרייה. מסקרן אותי לקרוא על השואה מזווית נוספת ולא מאוד שגרתית.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ