ביקורת ספרותית על אלגנטיות של קיפוד מאת מוריאל ברברי
ספר מעולה

---

לפי מה נקבעים ערכם של החיים? האם בכלל יש פה תשובה אחת רהוטה. אני לא חושבת. אבל אפשר להתפלסף על כך היות והספר פילוסופי מתחילתו ועד סופו אז מותר לי. ואפשר לצטט כמו בספר : "פגשתי את הזולת והייתי מוכנה לאהוב".
כי הרי לא כל יום אנחנו מוכנים לפתוח את הלב ולהפסיק עם משחקי אגו מטופשים. ובכן מתי אנחנו רואים באמת אנשים כמו שהם זו השאלה? והתשובה הבלתי נמנעת היא שברגע שאנחנו מקלפים מעצמנו את הראייה השיפוטית והסטריאוטיפית שלנו. או..אז אנחנו סוף סוף רואים את האדם שמולנו. לא את מקצועו, או לבושו, ביתו או את מעמדו בחברה...
אתמול אכלתי במסעדה האיטלקית אחת הטובות בארץ לטעמי "אמורה מיו", לא יודעת אם אצליח להעביר לכם את את העונג שעברתי אך אפשר לומר " האוכל דיבר שירה" וזה בדיוק מה שאני חושבת על הספר שלפניכם. המילים רקדו באהבה אין ספור פעמים, למרות שבתחילה התאכזבתי מהספר כי לא הבנתי, לא הבנתי את עומקו היפה, את הנגיעות הקטנות שמתארות לנו עולם של מעמדות והיררכיה המאורגנת בבניין רב קומות בפריז. הייתי צריכה שקט בראש מכל זמזום הדבורים של החיים לאחרונה. דומה בערך לצלילה בתוך מים. שקט כזה הייתי צריכה בשביל הספר המיוחד הזה.
**********************
הספר מתמקד בבניין בפריז ובשלשה אנשים ושלשה סיפורי חיים במקביל.
• ילדה אינטלקטואלית ומבריקה לגילה בת 13 שהחליטה שהחיים אינם ראויים לחיות אותם במלואם ולכן היא תכננה איך ובאיזה גיל היא תיפרד מהם יפה. היא כותבת בצורת יומן כפי שילדים כותבים. אני זוכרת שבגיל 13 עלו לי כל כך הרבה תובנות שהייתי חייבת לכתוב הכל ביומן כשכל יום שבוע או דקה היה לי משפט מנצח אחר שהוביל אותי. גם כאן אנחנו גדלים עם התובנות והמחשבות ומגיעים לדיוקים כאלו או אחרים. אז מה קרה עם הילדה המקסימה הזו? האם התאבדה בסוף או ששינתה את חוט המחשבה מהקצה אל הקצה? משאירה לכם לקרוא.
• הדמות השנייה היא שוערת בבניין, דמות חכמה חובקת ידע רב בכל עניין פילוסופי, תרבותי, היסטורי, אמנותי... היא רב גונית אך אסור לאף אחד לדעת בבניין. מי בכלל קבע ששוערים הם אנאלפביתיים או חסרי ידע או כלומניקים...בסתר קראה טולסטוי או אנה קרנינה עד ש...מישהו הבין שהחוץ והפנים לא מסתדרים לו . פעם אחת כשיצאה לדייט עם דייר בבניין לבושה במחלצותיה היפות דיירת אחת אפילו לא זיהתה אותה. אנחנו כל כך מזוהים עם הדמות שבחרנו לנו שאנחנו קוראים לה אני שכמעט נדיר לשנות זאת.
וכשאנחנו מבטלים את עצמנו הסביבה מבטלת אותנו. לכן המשפט " לפגוש את הזולת ולהיות מוכנה לאהוב הוא כל כך מבטא את הסיפור המובא.
• הדמות השלישית שעוטפת את כל העלילה ומשלימה אותה : אדם אמיד יפני שהגיע לבניין ועשה שם מהפכה לא קטנה. הוא נתן ללב שלו לרקוד. הוא מאסטר בהתבוננות ולכן קלט
בדיוק מה קורה. הוא חיבר בין אנשים בתבונתו. הוא הביא מעצמו כדוגמא והעז

ציטוט של השוערת שלנו. וכל כך הרבה פעמים לאחרונה הרגשתי כך בעצמי.

" נעימה כמו אחרי החגים, אחרי שאוכלים יותר מדי. לרגעים האלה אחרי שכולם הלכו...בעלי ואני. נכנסים למטבח, אני מכינה מרק מירקות טריים, קוצצת ירקות דק דק ויש הרגשה שיצאנו מסערה והשקט חוזר." "כבר לא פוחדים להחמיץ משהו. מרוצים מהרגע הנוכחי."
"שאפשר להנות ממה שיש, ששום דבר לא יוצר תחרות, תחושה אחרי תחושה"

אז החגים עוד לא כאן, והשנה החדשה עוד מעט תגיח, בינתיים יש לנו את חודש אלול
דקה לפני שמאחלים ומברכים וסוגרים עוד שנה.

ספר מומלץ, לא לוותר, להמשיך גם אם ההתחלה והתוכן קצת כבדים, יבואו רגעי נחת בהמשך אני מבטיחה.

ומחשבות אם לא היית בטוח שאוהב ומדרבן לא בטוח שהייתי עומדת נפעמת מול הספר.

תודה שוב.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על אלגנטיות של קיפוד