ביקורת ספרותית על והיום איננו כלה - ספריה לעם #408 מאת צ'ינגיס אייטמטוב
ספר מעולה

---

לפני שנים ראיתי תייר בים המלח על הגב, בכל פעם שהביט אל כפות רגליו שצצו במים הוא התגלגל מצחוק, ככה לעצמו. עצם את העיניים שוב ושט לו על הגב בנחת, והעניין חזר על עצמו עד שכל מי שחזה בו נמרח בחיוך מפה לאוזן וצחוק מתגלגל שטף את גופו בהנאה. זה סוג של "נחת רוח" כלומר מצב תודעה שלא רצים בו לשום מקום, פשוט שוהים בו.
הספר הזה חיכה לי 7 שנים על המדף ובכל פעם אמרתי "לא עכשיו". חיכיתי "לנחת רוח" שתקפוץ לבקר. לימים שבהן אין נחיצות רבה לרוץ לשום מקום, מקום שלם בפנים של התמלאות. היות והתחלתי את הספר לא פעם והפסקתי ידעתי מראש במה דברים אמורים. הרי קראתי כבר ספר או שניים בחיי בכדי לדעת שהספר הוא מיוחד. והוא אכן מיוחד ומומלץ לאוהבי אייטמטוב.
******************************************
וכמו אגדה שחוזרת על עצמה לדורי דורות, גם פה יש קטע שחוזר על עצמו שוב שוב באותו הנוסח כל כמה דפים כדי להדגיש את ייחוד המקום ואת האנשים. זה הולך כך:
"במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח....ומזה ומזה למסילת- הברזל משתרעים במחוזות האלה מרחבים עצומים של מדבר- סארי-אוזקי, או הסארוזק, הערבות הצהובות התיכוניות. במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת הברזל, כמו ממין קו גריניץ'.
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח....."

הספר הוא סיפורם של אנשים פשוטים שחיים בצניעות עד כדי עוני בערבת קזחסטן בסביבת השנים 1953, קצת לפני , קצת אחרי.
גיבורים ששרדו מלחמות- עולם, נלחמו בנאצים, התחברו לפרטיזנים יגוסלבים. חלקם נפצעו והתהדרו במדליות שהתגאו בהם וחלקם טמנו ראש כל אימת שנזכרו. האנשים שהגיעו לערבה הם אנשים שקוד של כבוד הוא מנת חלקם בחיים כמו כן ציות אמתי למסורות עתיקות שחלקן נשמעות ממש כמו אגדה שמתגלגלת שנים על גבי שנים במדבר מאובק רק בכדי לספר סיפור.

העלילה מתחילה ומסתיימת במסע חברים ומשפחה שהולכים או רוכבים על גמלים במדבר יומיים רק בכדי לקבור חבר טוב שנפטר ולספק לו קבורה הולמת בחלקה מכובדת. כי חברים לא עוזבים אחד את השני. ככה זה , עד המוות.

הדמויות בעלילה מוצגות כנשים וגברים שנסחפו בחייהם מכל מני סיבות לערבת המדבר בקזחסטן. אפילו לא כפר. רק שמונה צריפים של משפחות. אנשים שהפכו לחברים וקשרו חייהם אחד בשני בחולי, בעצב, בשמחות...שמצאו פרנסה בעבודה פיזית קשה בין מסילות הברזל.
העבודה הייתה תמיד וגברים ונשים הפשילו שרוולים ועבדו בכל עת. גם בזמן סופה, בלילה , בקור, באתים היו מפנים את השלג מהמסילות שמרכיבות בין היתר גם את חייהם שלהם ומסלולן.

במדבר עונות השנה גובות מחיר כבד כשהחום ואגלי הזיעה בלתי נסבלים זה מרגיש כמו ברזל מלובן שצורב בעור. וכשחושבים שדי, ואי אפשר יותר לסבול את אגלי הזיעה והלחות, הגשם מפתיע וילדים ומשפחות אסירי תודה רוקדים וצוהלים רטובים עד שד עצמותם מפזזים את ריקוד הגשם השמח כאילו לא ראו ממטרים מעולם.
זה נשמע שבקהילה הקטנה שנוצרה שם באמצע המדבר הטבע נראה קרוב יותר וגדול יותר אל האדם שתלוי בו בחייו. מול הטבע הענק האדם הוא קטן ואפסי ולכן אדם וטבע קשורים אחד לשני כדי לחיות ביחד בשלום. אנשי הערבות הבינו את הקשר הזה וכיבדו אותו וכך יצא שהצבעים של השקיעות, הזריחות, לובן השלג שצובע את הגגות והמסילות מול הכחול עד של השמים כמו מקבלים ממד נוסף של יופי שאי אפשר להתעלם ממנו .

העלילה הסבוכה מדגימה סדר עולם מסורתי של העולם הישן מול העולם החדש. הגמלים גיבורי המדבר במכלאות ונשים שחובשות מטפחות ומכסות את שערן. מול טילים שמשגרים בתחנת חלל אל מחוץ לכדור הארץ ואפילו קטע על חוצונים.( לא ראיתי בחלקים על החלל קשר לעלילה ולא ממש אהבתי אותם. אך בסוף הכל התחבר לי לישן מול חדש. שני עולמות מקבילים שלא חייבים להיפגש).כל אחד יכול להישאר בעולמו הוא.

מסופרות כמה אגדות על מסעו של צ'נגיס-חאן בפרק שלם בבואו לכבוש את אירופה. דרך אגב אייטמטוב נקרא על שמו של הגיבור הגדול. מנהיג כריזמטי שענן לבן ליווה אותו במסעו ויש כמובן אגדת עם מרתקת על כך.

החלק ההיסטורי על מותו של סטאלין מספר סיפורם של אנשים תחת משטר קומוניסטי אלים ואמונה עיוורת בקולקטיב הקומוניסטי מול האינדיבידואל.
ושוב בכל העלילה יש הקבלה בין אנשים טובים שרק רוצים לחיות את חייהם בשקט לבין אנשים שתפקידם לרמוס את החלש ולרדוף אותו עד שלא ירצה לחיות.

ואי אפשר בלי להזכיר אהבה שבלב. אהבה לטבע, למשפחה לאישה לגמל , לכלב...נאמנות אמיצה בדם לחי ולצומח. כפי שהבנתם הספר בעל עומק בלתי רגיל.
אך גדולתו לא באירוע מכונן אחד שמעלה או מוריד את מפלס סקרנות הקורא אלא דווקא בשרשרת אירועי החיים והצורה שהם מסופרים. וכמובן כל אדם הוא עולם ומלואו.

*השתדלתי לא לעשות ספוילרים אבל יש פה כמה אירועים שצובטים את הלב ועליהם כנראה שתקראו לבד.
תודה למחשבות על ההמלצה:)

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על והיום איננו כלה - ספריה לעם #408