ביקורת ספרותית על דירה בפריז מאת גיום מוסו
ספר בסדר

---

אחחח גיום מוסו. מה לא דובר, תואר והושר. הלי-צ'יילד של ילידי הסבנטיז; ההרלן קובן של הריביירה הצרפתית. האיש כל כך פורה, שאתה מתקשה לעקוב. כבר קרה לי "איתו", שהייתי בטוח שקראתי ספר מסוים שלו ובכלל בילבלתי עם ספר אחר. כל ביקור שלי בפנאק בפריז -הופ- עוד שולחן/מדף שלם עם "האחרון של מוסו!". הרגת אותנו, הלו. כמה תשומת לב צריך/רוצה הבנאדם. וכבר כתבתי פה בעבר שאני לא מחובבי ספרים "שכולם מדברים עליהם" ובטח שלא מת על "ספרי נוסחה" (אחרי צפייה בסדרה האחרונה של שונדה ריימס -"המעון"- החלטתי שאני מתעב את אגטה כריסטי...), אז מה לי ולמוסו הזה, לא הבנתי... אולי קשור לזה ששנינו חזרנו מהמוות?! כל אחד בהקשרו הוא. אולי, לא יודע.

אבל יש בו משהו, במוסו הזה. לא יודע להצביע על הנקודה המדויקת. משהו שמתחבר אליי. הוא לא סופר קלאסי של פאלפ. הכתיבה שלו בהחלט נגישה אבל לא רדודה. הזכרתי כבר את היכולת הפנומנלית שלו לשלב בין שפה ספרותית גבוהה ובין סלנג של מרתפי פרברי פריז. קראתי כבר לא מעט מספריו ובכל פעם הוא גרם לי לחייך מההקשרים. מהזיכרונות. מהניים-דרופינג. כאילו מישהו הצליח לסנטז משהו מהילדות האמביוולנטית שלי בעיר האורות. לגעת בכל מיני זיכרונות מוזרים. הנה אבא שלי לוקח אותי לפנאק בשבת ומניח לי לנבור בין ספרי הקומיקס לכמה שעות של אושר צרוף (היום בטח מישהו היה מצלצל בעילום שם לדווח למשטרה על הזנחה הורית); הנה אני מתהלך איתו בבולווארדים הגדולים של העיר, מהופנט מחנויות הראווה (עברתי מדימונה לפריז, כן?!); הנה אני רץ במדרגות (ילד בן 7 או 8!) כדי להספיק למטרו מביה"ס הביתה, מחליק, נמרח על הרצפה, ורואה בעיניים כלות איך "הכרטיס הכתום" (המנוי למטרו בשנות השבעים-שמונים) נשמט מידי ועף במהירות עד שנופל לבור פסי הרכבת החשמליים... וואו. לא זכרתי שזכרתי.

כן, זה כנראה שם. מצאתי לי מישהו בתת המודע, מבלי לחשוב או להבין את זה עד תום, שיש לו את היכולת לספר לי דברים על חיי. שחולק עמי זיכרונות משותפים. שנחשף לדברים שגם אני נחשפתי אליהם - ומעלה אותם על הכתב. פריז, ניו-יורק, לונדון. דירות שכורות. שכנים מסתוריים. ההבנה שכדי לחוות עיר חייבים לחיות בה או לפחות לאבד את הדרך ברחובותיה ו/או בין סימטאותיה.

אני מסכים למפרע עם כל מי שכתב פה סקירה על הספר הזה ושטען שכספר מתח הוא די מעעע. שהוא לא אחיד ברמה שלו. שבאיזשהו שלב של כתיבת הספר מוסו התעייף ממנו או החליט להקדיש יותר תשומת לב למשהו אחר שכתב או עשה במקביל או נזכר שיש לו איזה דד-ליין לקיים או השד יודע מה. ישמצב. עדיין, אני לא מרגיש שביזבזתי את זמני בקריאתו; זה בטח עדיף על המון דברים שאנו שורפים עליהם את זמננו היקר ביום-יום. מלחמות שאינן אמצעי אלא מטרה. "שערורייה תורנית" בתקשורת. רחמים על מיליארדרים שהפסידו מיליונים עקב צעדיו הכלכליים של נשיא ארה"ב. חסר?!...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על דירה בפריז