מספר חודשים לפני שהשתחררתי מהצבא, אי שם בשנות התשעים, פגשתי חייל מילואים שסיפר לי על הרפתקאותיו באלסקה. עד אז הרבה לא ידעתי והתעניינתי באלסקה אבל סיפוריו על עבודה בספינות דגים ונופים בתוליים שבו את דמיוני, ומכיוון שמועד שחרורי התקרב והגעתי למסקנה שהרומן שלי עם צהל הסתיים ושעלי לעזוב ולברוח מהר ככל הניתן אז הרעיון להגיע לאלסקה ולהתמקם באיזה ערוץ שופע במים, שם אוכל לשבת כל היום ולדוג דגים ולשחרר אות

"חופשי זה לגמרי לבד" שר יהודה פוליקר שחגג לא מזמן יום הולדת. האם זה נכון? האם זה קשור, האם החופש תלוי ביכולת להתנתק ולהתבודד לגמרי מאחרים? בתקופת הסגר הראשון ראיתי סדרה של רוני קובן שבה הוא פוגש אנשים מחוץ למיינסטרים ושוהה איתם לזמן קצוב בכדי להבין אותם. אחד הפרקים התמקד באנשים שיורדים "מחוץ לגריד". מתנתקים מהטכנולוגיה המודרנית וחיים בצורה טבעית ולא מבוססת אלקטרונים. חלקם עושים את זה מתוך ענייני ב

לפעמים אני מתעצב מלא למצוא פה יותר חברים שאהבתי בעבר לקרוא את סקירותיהם ולהחליף עמם דעות והמלצות, ואז אני נזכר, שזה בדיוק הקונספט פה, ושגם אני ניצלתי את 'הזכות' הזו מספר פעמים: להיעלם לכמה שנים וזהו. אמנם לא "קפאתי", אז לפחות ניתן היה להשאיר לי הודעות. אלא שטבע האדם הוא לשכוח, ככה שמקץ כמה זמן, ההודעה היחידה שנערמה בתאריך קבוע מדיי שנה היתה ברכת יום ההולדת מראשי האתר פה. לפחות כתבו יפה.

אני רוצ

"זאת טעות גסה לחשוב שהאושר והמשמעות האינטלקטית בחיים מגיעה ברובה מיחסים אישיים ובנאליים בין בני אדם. נפלאות הבריאה וההנאה הנמצאות סביבנו בכל רגע נתון הן האושר האמיתי בחיים, וזה טמון בכל מקום ובכל דבר ודבר שאנחנו חווים ועושים. אנשים פשוט צריכים לשנות את הפרספקטיבה שבה הם מסתכלים על החיים כדי להבין זאת. תמצית רוחו של האדם מקורה בחוויות חדשות שהוא חווה. כשאתה רוצה משהו בחיים, אתה רק צריך להושיט יד ול

ספר מרתק וסוחף. הגעתי אליו תוך חיפושיי הבלתי נלאים אחר סיפורי מסע, וגיליתי שהוא מככב בראש רשימות ספרי המסע באתרים בחו"ל. לשמחתי ראיתי שתורגם לעברית.
המחבר הוא מטפס מוכשר בעצמו, וחושף אותנו בד בבד עם תיאור חייו הלא שגרתיים של כריס מקנדלס, גם לחייו הוא וגם לחיי הרפתקנים אחרים.
כל זאת כדי לנסות להסביר את התופעה המרתקת הלא ברורה ועל פי רוב מסוכנת של בחירה מרצון בנדודים , מסעות, אתגרים, מרידה במוסכמ

באופן אירוני למדי כתבתי ביקורת שלמה על הספר הזה שפשוט נמחקה לי מקבצי הWORD. כמה שלא חיפשתי, כמה שלא ניסיתי לשחזר, ללכת אחר פעולות אינטרנטיות שאמורות לסייע ולעזור אבל פשוט לשווא. את המסמך לא הצלחתי לשחזר בשום צורה. המחשב החליט באמצע הלילה לכבות את עצמו ולא לשמור גיבוי של הביקורת שכתבתי ובטיפשותי לא שמרתי. כל כך התעצבנתי. לא האמנתי שזה קרה.
ואז פתאום הבנתי כמה זה מתחבר לי לספר. ספר שעוסק בחומריות

"נולדתי. ינקתי. זחלתי. התהפכתי. ישבתי. עמדתי. אכלתי. הלכתי. נרשמתי. כתבו לי. נמחק לי. שיחקתי. איבדתי. בכיתי. הרימו אותי. נרגעתי. נסעתי. הייתי. ציירתי. למדתי. כתבתי. כעסתי. לא הבנתי. הבנתי. למדתי. הפרעתי. התחנפתי. נסלח לי. קראתי. נפלתי. כאב לי. המשכתי. לעגתי. חגגתי. קניתי. גנבתי. הקשבתי. התגלחתי. צחקתי. מיששתי. התמרדתי. צעקתי. חזרתי. עישנתי. נסעתי. התנשקתי. הופתעתי. הפניתי עורף. התאהבתי. התגייסתי.