הפעם הראשונה שבה חגגתי את חג ההודיה האמריקאי היתה דווקא בישראל. התאספנו כל המשפחה בביתה של אחותי, עם תרנגול הודו עשוי כהלכתו ופשטידת בטטות ומרשמלו. אלו היו מתכונים שנוסו בפעם הראשונה, אחרי חיפוש אינטנסיבי ברשת של מתכונים מותאמים לסופר הישראלי. ההתכנסות המוזרה הזו הייתה לכבוד גיסי האמריקאי שחגג בפעם הראשונה בישראל. רצינו לשמח אותו ולגרום לו להרגיש בבית במדינה שהיא כל כך שונה מזו שגדל בה. אפילו אמי הסכימה להצטרף לאחר שהסברנו לה שזה לא ממש חג נוצרי. חשבתי שזה בסדר גמור לי לחגוג חג אחר, אבל האמת היא שזה הרגיש נורא. במיוחד כשהוריו התקשרו לברך לכבוד החג, לא יכולתי שלא לחשוב מה לי ולדבר הזה, שאין בו שום דבר משורשי, ומה בדיוק אחותי הולכת לעשות כשיהיו לה ילדים.
*************
"מאחורי ההר" הוא תרגיל מבריק בספרות בלשית. אל תקחו אותו ברצינות רבה מדי, רומזת ערד בשם הספר. בסך הכל מדובר בקבוצת אנשים שיושבת ומפטפטת את עצמה למוות. המספר, זוהר בר, מרצה מן החוץ לספרות המתמחה בספרות בלשית, מוזמן להרצות בסדרת הרצאות פרטיות בבית חורף מבודד של משפחה עשירה בה מתכנסים משפחה חברים ונספחים לחגוג את חג ההודיה. ההרצאות של זוהר מתכתבות היטב עם עלילת הספר. בהרצאותיו פורש זוהר את עיקרי הספרות הבלשית, מדגים בעיקר על אגאתה כריסטי. בית החורף המבודד המקבץ אליו אנשים שונים עם יחסים טעונים וסודות לקוח במתכוון מספריה של כריסטי. כך גם השם הזהה אותו חולקים זוהר וגרושתו.
האם גם כאן יתרחש רצח? האם יוכל זוהר לפתור את התעלומה כאילו היה הרקול פוארו?
זוהר בר אינו בלש. הוא רק מרצה. וככזה הוא לא אמור לפתור את התעלומה, אלא רק לספק לקורא את האמצעים לפתור אותה. וכך ערד, באמצעות זוהר, מסבירה לקורא ההדיוט את עיקרי התיאוריה של הספרות הבלשית. התמקדות מופרזת באירועים שנדמים בעלי משמעות אך הם מסיח בלבד, טשטוש מידע חשוב באמצעות אזכורו כדרך אגב לצד פרטים טריוויאליים אחרים, נקודת מבט מכוונת שמתארת את האירועים דרך המספר כך שהיא מסתירה עובדות חשובות וגורמת לקורא להאמין בהנחות יסוד שגויות, והמוסכמה של "החשוד הלא־סביר" שמייצר את אפקט ההפתעה בפתרון התעלומה. בין הרצאה להרצאה מתוודע הקורא לפרטים נוספים לגבי הגיבורים, ויש לו אפשרות לתרגל עליהם את מה שלמד בהרצאה. כך בעצם הקורא הוא זה שמצופה ממנו לפתור את התעלומה.
אחרי שהיא נותנת לקורא את עיקרי הז'אנר, ערד שוברת אותם במתכוון. זוהר בר אינו דמות של בלש. הוא לא חכם שמסוגל להסיק מסקנות כמו הרקול פוארו או שרלוק הולמס. הוא גם לא הבלש האנטי גיבור שמעשן ללא הפסקה ונזרק מכל עבודה מסודרת. זוהר הוא מרצה סתמי וחסר ברק שאין בו שום זוהר, והוא הולך בתלם מעבודה בינונית אחת לשניה. אמור להיות רצח ברבע הראשון של הספר? ערד מכניסה ספק רצח ספק מוות טבעי דווקא בחלק האחרון. גם הפתרון של התעלומה אינו סגור, הרבה חוטים נותרים פרומים בכוונה.
נהניתי לקרוא על התיאוריה של הספרות הבלשית. אהבתי את התרגיל האינטלקטואלי שיש בספר הזה. ובכל זאת לא התפתתי לנסות ולפתור את התעלומה. זה הרגיש לי יותר מדי כמו תרגיל ספרותי. כאילו בחלק האחרון של הספר ערד נותנת לי לתרגל את החומר שקראתי קודם, ובסוף אצטרך להיבחן.
חסרון עיקרי מבחינתי בספר הוא הדמויות הממורמרות והמנוכרות שלא מאפשרות לקורא להזדהות איתן ולסלוח להן על חולשותיהן. "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה" כותב טולסטוי. אצל מאיה ערד ניתן לומר שכל המשפחות האומללות דומות זו לזו, ואילו משפחות מאושרות, ואפילו אנשים מאושרים, אין בנמצא כלל. מצד אחד, העובדה שהדמויות כמעט שלא מתפתחות במהלך הספר דווקא מתאימה לז'אנר הבלשי, ומהבחינה הזו הז'אנר תפור על הכתיבה של ערד. מצד שני, הרי הספר לא באמת בלש, והדמויות החמוצות הללו מאפיינות את כל גיבוריה של ערד. מעבר לכך, הרגשתי שדמותו של זוהר בר היא פשוט מחזור של הדמויות ב"שבע מידות רעות" ו-"אמן הסיפור הקצר". שוב המרצה שהיה הבטחה גדולה וכעת הוא הבטחה לשעבר, לאחר שלא הצליח להשיג את המשרה האקדמית הנחשקת באוניברסיטה יוקרתית, והוא מטיל את האחריות לכך על כל העולם ואשתו. כמו בספריה הקודמים של ערד, גם כאן היא מתנכרת לגיבוריה ולא מסמפטת אותם כלל. היא שנונה ואינטלגנטית אך אין בה שום אהדה או חמלה לחולשותיהם. לי זה צורם.
הנושאים הרגשיים והרגישים שעולים בספר לא מטופלים כלל, ואף אחת מהדמויות לא מתייחסת אליהם. מדוע קבוצה של ישראלים שחיים בארה"ב צריכה בכלל לחגוג את חג ההודיה? האם לאחר שהות של כמה עשורים בארה"ב הם עדיין ישראלים?
אחרי כמה שנים אני כבר לא חוגגת את חג ההודיה. הקשר עם אחותי נבלע בסכסוכי ירושה, והיתרון היחיד בכך הוא שאני לא צריכה להיות קוסמופוליטית ולהעמיד פנים שאני נהנית לחגוג חגים שאינם שלי.
ספר מומלץ בסה"כ, בעיקר למי שמתאים לו להפעיל את הראש ולאפסן בבוידם את הרגש.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
