מהספר הזה של מאיה ערד נהנתי פחות. הנה הוצאתי את המילים המוזרות הללו מהפה ושרדתי. יומיים אחרי שהספר הזה יצא לאור עטתי עליו כעל שלל רב. ספר של מאיה ערד ועוד ספר בלשי? הייתי צריכה רק תזמון ממש טוב לקריאה, בלי הפרעות, בלי מריבות של ילדים או הגשת דו"חות בעבודה. מה יכול להיות טוב יותר מפארק קיוטדלה בברצלונה? בדיעבד, אולי דווקא מתחת לפוך בבית, הייתי נהנית ממנו יותר...

זוהר בר הוא מרצה לספרות בלשית, פרוד מאישתו, מרצה לספרות גם כן, חסר בטחון וממורמר על החיים. הוא מקבל הצעה להרצות בפני קבוצה סגורה של אנשים שמתארחים בבקתת סקי של זוג בורגנים, ישראלים לשעבר, המארחים מדי שנה את חבריהם באותו אתר נידח שבבעלותם. זוהר, שכאמור ממורמר מהחיים, לא מרוצה מהקריירה, מהיחסים עם בת הזוג הנוכחית וממה לא, מסכים להצעה גם בגלל התשלום האטרקטיבי וגם בגלל שכל רצונו הוא בעצם לברוח מעצמו ומחייו.
בבקתה המרוחקת, ללא קליטה סלולרית, ללא טלוויזיה ומחשב, הוא מתוודע לבעלי הבית, יובי ויולי, זוג מוזר ולשלל טיפוסים מוזרים יותר ופחות. בין הרצאה להרצאה, מנסה זוהר לחקור את תעלומת מותה של אישתו הראשונה של יובי, כאשר עולה בראשו חשד, כי הדברים לא בדיוק איך שהם נראים. בד בבד, הוא מתחיל לחשוד שמישהו מנסה לפגוע בו ומפתח מערכת יחסים מוזרה עם בעלת הבית היפה והצעירה.

כמו בכל ספריה של מאיה ערד, אין כאן אנשים מאושרים. הדמויות חמקמקות, לא כאלה שמתאהבים בהן, אבל גם לא מפתחים שנאה עזה, סוג של לוזרים בלתי מזיקים (יותר או פחות). לכל אחד שריטה משלו, כל אחד זקוק לניעור ובעיטה הגונה באחוריו. הכתיבה יפה כמו תמיד ועבור ההרצאות של זוהר, הייתי מוכנה לשלם כסף ולקנות מנוי, ללא ספק.

דמותו של זוהר והיחסים שלו עם פרודתו, אמנם לא היו עיקר הספר, אבל אותי ריתקו הרבה יותר משתי התעלומות גם יחד. שני אנשים שמתחילים מאותה הנקודה, אך האישה מצליחה הרבה יותר מהגבר. כיצד זה משפיע על שניהם? איך כל אחד מהם רואה את הצד השני? הייתי מעדיפה לקרוא את כל הספר על שניהם, בלי יולי ויובי וכרובי...

התעלומות בעיני לא היו תעלומות כל כך, בעיקר זו הקשורה לזוהר, שכבר בהתחלה די מובן לאן הכל מוביל. בעיניי זו קודם כל דרמה, עם סיפור תעלומה כסוג של רקע לא הכרחי.

עם כל החסרונות, ביום הכי גרוע שלה, מאיה ערד טובה יותר מהרבה מהסופרים האחרים, כך שהספר הזה הוא טוב מאוד, אבל לא מצויין. מבחינתי, "שבע מידות רעות" ו"חשד לשיטיון" היו המופת שלה ועדיין, מחכה בכליון עניים לספר הבא שלה, בלשי או לא, קונה אחת לפחות יש לה בוודאות.

מהספר הזה של מאיה ערד נהנתי פחות. הנה הוצאתי את המילים המוזרות הללו מהפה ושרדתי. יומיים אחרי שהספר הזה יצא לאור עטתי עליו כעל שלל רב. ספר של מאיה ערד ועוד ספר בלשי? הייתי צריכה רק תזמון ממש טוב לקריאה, בלי הפרעות, בלי מריבות של ילדים או הגשת דו"חות בעבודה. מה יכול להיות טוב יותר מפארק קיוטדלה בברצלונה? בדיעבד, אולי דווקא מתחת לפוך בבית, הייתי נהנית ממנו יותר...

זוהר בר הוא מרצה לספרות בלשית, פרוד מאישתו, מרצה לספרות גם כן, חסר בטחון וממורמר על החיים. הוא מקבל הצעה להרצות בפני קבוצה סגורה של אנשים שמתארחים בבקתת סקי של זוג בורגנים, ישראלים לשעבר, המארחים מדי שנה את חבריהם באותו אתר נידח שבבעלותם. זוהר, שכאמור ממורמר מהחיים, לא מרוצה מהקריירה, מהיחסים עם בת הזוג הנוכחית וממה לא, מסכים להצעה גם בגלל התשלום האטרקטיבי וגם בגלל שכל רצונו הוא בעצם לברוח מעצמו ומחייו.
בבקתה המרוחקת, ללא קליטה סלולרית, ללא טלוויזיה ומחשב, הוא מתוודע לבעלי הבית, יובי ויולי, זוג מוזר ולשלל טיפוסים מוזרים יותר ופחות. בין הרצאה להרצאה, מנסה זוהר לחקור את תעלומת מותה של אישתו הראשונה של יובי, כאשר עולה בראשו חשד, כי הדברים לא בדיוק איך שהם נראים. בד בבד, הוא מתחיל לחשוד שמישהו מנסה לפגוע בו ומפתח מערכת יחסים מוזרה עם בעלת הבית היפה והצעירה.

כמו בכל ספריה של מאיה ערד, אין כאן אנשים מאושרים. הדמויות חמקמקות, לא כאלה שמתאהבים בהן, אבל גם לא מפתחים שנאה עזה, סוג של לוזרים בלתי מזיקים (יותר או פחות). לכל אחד שריטה משלו, כל אחד זקוק לניעור ובעיטה הגונה באחוריו. הכתיבה יפה כמו תמיד ועבור ההרצאות של זוהר, הייתי מוכנה לשלם כסף ולקנות מנוי, ללא ספק.

דמותו של זוהר והיחסים שלו עם פרודתו, אמנם לא היו עיקר הספר, אבל אותי ריתקו הרבה יותר משתי התעלומות גם יחד. שני אנשים שמתחילים מאותה הנקודה, אך האישה מצליחה הרבה יותר מהגבר. כיצד זה משפיע על שניהם? איך כל אחד מהם רואה את הצד השני? הייתי מעדיפה לקרוא את כל הספר על שניהם, בלי יולי ויובי וכרובי...

התעלומות בעיני לא היו תעלומות כל כך, בעיקר זו הקשורה לזוהר, שכבר בהתחלה די מובן לאן הכל מוביל. בעיניי זו קודם כל דרמה, עם סיפור תעלומה כסוג של רקע לא הכרחי.

עם כל החסרונות, ביום הכי גרוע שלה, מאיה ערד טובה יותר מהרבה מהסופרים האחרים, כך שהספר הזה הוא טוב מאוד, אבל לא מצויין. מבחינתי, "שבע מידות רעות" ו"חשד לשיטיון" היו המופת שלה ועדיין, מחכה בכליון עניים לספר הבא שלה, בלשי או לא, קונה אחת לפחות יש לה בוודאות.