ביקורת ספרותית על מאחורי ההר מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

ניגשתי לספר עם חשש מה. מאיה ערד כתבה ספר מתח? איזה באסה, מה לי ולספרי מתח? אני בכלל ייחלתי לרומן משפחתי עסיסי... בדיעבד, חששותיי התבדו לחלוטין, כי "מאחורי ההר" הוא אמנם רומן מתח שעוסק, בין השאר, בהיבטים העיוניים של הרומן הבלשי ואף טומן בחובו שתי תעלומות משלו, אבל הוא הרבה מעבר לכך. הוא דרמה מעולה שמיטיבה לתאר יחסים בין אנשים, במיטב מסורת הכתיבה של ערד.

זוהר בר, מרצה ישראלי לספרות בלשית שחי בארה"ב, מוזמן לתת סדרת הרצאות בבית נופש מושלג של יובי ויולי, זוג ישראלי אמיד שחי באמריקה. *אזהרת ספוילר בשני המשפטים הבאים*. זוהר מוצא את עצמו עוסק בחידת מותה של אורנה, אשתו הראשונה של יובי, כשהתאבדותה מקבלת בעיניו חזות של רצח. במקביל, מישהו מקרב האורחים מנסה לשתול רמזים בחדרו של זוהר. בין השיטין נרקמת לה מעין תעלומה שלישית: האם בכלל ניצבת לפנינו תעלומה, או שמא הכול פרי דמיונו של מומחה לספרות בלשית שרואה בעיני רוחו תעלומה שכלל לא קיימת במציאות. במובן הזה, הספר מזכיר לי את "חשד לשיטיון" של ערד, שם הקורא שואל עצמו האם הגיבור אכן סובל משיטיון או שמא הוא בכלל נורמלי. "מאחורי ההר" הזכיר לי גם את "אמן הסיפור הקצר" שלה. שם מאיה ערד מתכתבת עם ז'אנר הסיפור הקצר, וכאן היא מתכתבת עם ז'אנר הבלש, תוך כדי שילוב הרצאות על הסוגה הבלשית בספרות. על פניו, השילוב הזה צורם. קורא שלוקח ספר פרוזה מעוניין לקרוא סיפור ולא לקבל פרטי מידע עיוניים ויבשים. אילו מעוניין היה לקרוא על הז'אנר הבלשי, היה לוקח ספר עיון בנושא. מאיה ערד התגברה על המכשול הזה בצורה יפה, והפכה את ההרצאות העיוניות ממה שעלול היה להיות אבן נגף של הספר לאבן בֹּחַן המשמשת לבחינת הז'אנר הבלשי ולהערכתו, תוך אפשרות ליישם את הדברים בספר עצמו. לדעתי, תרגיל ספרותי נהדר. ערד מוסיפה ומתכתבת כאן עם סוגת הבלש, ועושה זאת בחן רב. נוכל למצוא בספר שלל אזכורים, מחוות קטנות וקריצות עין שובבות, מהן יוכלו ליהנות בעיקר (ובניגוד אלי) קוראים שבקיאים ברזי הז'אנר.

מעבר לחזות הבלשית של הספר, נוכל למצוא כאן את כל אבני הבניין הדרמטיות, האהובות והמוכרות שמרכיבות את יצירותיה הקודמות של ערד: תחרותיות בכלל ותחרותיות אקדמית בפרט, בחינת מערכות יחסים זוגיות טעונות (זוהר וזואי פרודתו, יובי ואורנה, יובי ויולי) והדינמיקה הנוצרת בקרב קבוצת אנשים מסוימת. בין אם מדובר בעמיתים מעולם האקדמיה, בבני משפחה או כמו במקרה הזה, בכמה ישראלים שמתגוררים באמריקה, ערד מיטיבה להביא לקורא את הלך הרוח של הדמויות הקטנות, הקטנוניות לעתים, שמאכלסות את ספריה. היא עושה זאת בחריפות, בשנינות, עם יותר מאשר קורטוב של סרקזם, ומיטיבה לחשוף בכך את פגמיהם האנושיים הקטנים של גיבוריה.

"אני מתעניין באנשים. בסיפורים שלהם", אומר זוהר בספר. גם מאיה ערד מתעניינת באנשים ובסיפורים שלהם, וכמה יפה היא מביאה אותם לקורא. ואם על הדרך זכינו גם לתעלומה בלשית יפה, זה בכלל נפלא.

» ביקורות נוספות של מסמר עקרב
» ביקורות נוספות על מאחורי ההר