“"את בן אדם מאוד חיובי." שעת צהריים מאוחרת, אני עייפה להחריד מלילה נדוד שינה ומעבודה ממושכת. נאמנה להחלטתי להמעיט בצריכת הקפאין היומית שלי, מצאתי את עצמי שרועה על הפוף המשרדי כאמצעי זמני להפגת העייפות. האמירה נאמרה מפיו של עמית מהעבודה, שליד עמדת עבודתו ניצב הפוף הנ"ל. "אכן," הייתה תשובתי, כנראה בשפה מעט יומיומית יותר. בהתאמה, אני מוצאת את המעיר כאדם בעל תפיסה שלילית למדי. אני באמת חיובית. יש בי צ”

“# הכי מעצבן זה שאני יכולה לבוא בטענות רק לעצמי. יש התנייה בספרייה שלי, שאם את/ה רואה ספר חדש – קח אותו מהר בלי לבדוק בציציות. חוק הנדירוּת. אם הייתי עוצרת רגע לקרוא עליו הייתי מבינה שמדובר בסופרת שכתבה את "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" שהייתי רחוקה מלהתפעל ממנו, ואת הספר הזה היא כתבה אחרי ההצלחה ההיסטרית(!) של הראשון, כך שכל בעל כישורי הסקת מסקנות בסיסיים יכול להבין מה לפניו. רוברטה ארנולד”

“ספר נחמד ומצחיק מאוד. למרות שנכתב בשנות השבעים של המאה הקודמת, נושא הספר נשאר רלוונטי בעיקר בארצנו הקטנטונת. לא קל, לא קל, להיות רווקה בעולם היהודי שסובב את שילה לוין ובכלל להיות רווקה יהודייה באשר היא. בחוש הומור יוצא מגדר הרגיל, מתארת גייל פארנט את התנהלותה של צעירה רווקה בעיר ניו יורק. שילה מנסה בכל דרך אפשרית להינשא. היא לא כל כך יפה וכבר לא בת 16 וסובלת מעודף משקל ואף שקיבלה בתורשה כבת לע”

“דבר ראשון רוצו לקרוא. קראתם? יופי, אז עכשיו בואו נדבר בנחת על הספר. למי שטרם שמע, הבין או הפנים, שושן היא עיר תוססת מלאת מהומות על לא דבר (מצד שני מידי פעם נורה איזה טיל, ואז זה על כן דבר). כך שבואה של שילה אל שושן, היה מסעיר כמעט לא פחות מחייה בניו יורק ;) משמיצי שילה טענו כי מדובר בספר רדוד באופן לא ערכי, מביך ומביש שאינו ראוי לקריאה (אחרי הכל איזה ספר נפתח באסון מכירת מילקשייק ששווק כדיאטטי”

“"את בן אדם מאוד חיובי." שעת צהריים מאוחרת, אני עייפה להחריד מלילה נדוד שינה ומעבודה ממושכת. נאמנה להחלטתי להמעיט בצריכת הקפאין היומית שלי, מצאתי את עצמי שרועה על הפוף המשרדי כאמצעי זמני להפגת העייפות. האמירה נאמרה מפיו של עמית מהעבודה, שליד עמדת עבודתו ניצב הפוף הנ"ל. "אכן," הייתה תשובתי, כנראה בשפה מעט יומיומית יותר. בהתאמה, אני מוצאת את המעיר כאדם בעל תפיסה שלילית למדי. אני באמת חיובית. יש בי צ”

“# הכי מעצבן זה שאני יכולה לבוא בטענות רק לעצמי. יש התנייה בספרייה שלי, שאם את/ה רואה ספר חדש – קח אותו מהר בלי לבדוק בציציות. חוק הנדירוּת. אם הייתי עוצרת רגע לקרוא עליו הייתי מבינה שמדובר בסופרת שכתבה את "שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" שהייתי רחוקה מלהתפעל ממנו, ואת הספר הזה היא כתבה אחרי ההצלחה ההיסטרית(!) של הראשון, כך שכל בעל כישורי הסקת מסקנות בסיסיים יכול להבין מה לפניו. רוברטה ארנולד”

“ספר נחמד ומצחיק מאוד. למרות שנכתב בשנות השבעים של המאה הקודמת, נושא הספר נשאר רלוונטי בעיקר בארצנו הקטנטונת. לא קל, לא קל, להיות רווקה בעולם היהודי שסובב את שילה לוין ובכלל להיות רווקה יהודייה באשר היא. בחוש הומור יוצא מגדר הרגיל, מתארת גייל פארנט את התנהלותה של צעירה רווקה בעיר ניו יורק. שילה מנסה בכל דרך אפשרית להינשא. היא לא כל כך יפה וכבר לא בת 16 וסובלת מעודף משקל ואף שקיבלה בתורשה כבת לע”

“דבר ראשון רוצו לקרוא. קראתם? יופי, אז עכשיו בואו נדבר בנחת על הספר. למי שטרם שמע, הבין או הפנים, שושן היא עיר תוססת מלאת מהומות על לא דבר (מצד שני מידי פעם נורה איזה טיל, ואז זה על כן דבר). כך שבואה של שילה אל שושן, היה מסעיר כמעט לא פחות מחייה בניו יורק ;) משמיצי שילה טענו כי מדובר בספר רדוד באופן לא ערכי, מביך ומביש שאינו ראוי לקריאה (אחרי הכל איזה ספר נפתח באסון מכירת מילקשייק ששווק כדיאטטי”