לא נפלתי מהספר הזה בלשון המעטה.
סיפורו של מרצה צעיר חסר ביטחון בתקופה אישית לא טובה בחייו האישיים (פרוד טרי מאישתו אותה הוא מעריץ) אשר נקרא לבלות את חופשת חג ההודיה בבקתה של ישראלים אמידים על מנת שיעביר להם הרצאות בתחום הספרות.
הספר עוסק בחמשת הימים אותם הוא מבלה שם ומה הוא מגלה לאט לאט.
היו לי ציפיות מהספר הזה כי שמעתי המלצות וראיתי את הציון שקיבל בסימניה. בשורה תחתונה לקח לי המון זמן לסיים אותו.
לא היה לי חשק לפתוח אותו גם כאשר ידעתי שיש לי את הזמן להקדיש לו.
הסיבה העיקרית לכך היא לדעתי התחושה שהיתה לי שמדובר בספר "חופר"... מה זה ספר חופר?
ספר שכל כמה עמודים מתחיל לחפור על נושאים שלא קשורים לעלילה בכלל וגם לא לדמויות.
בספר הנ"ל המון פעמים מציגים לנו שיחה בין שני אנשים שנמשכת על פני עמודים ארוכים שעוסקת בכל מיני תחומים בעולם (הרי געש...פסיכלוגיה... אסטרולוגיה וכו'..). זה היה מתיש.
מצאתי את עצמי מרפרפת עם העיניים על השורות רק כדי לחזור לעלילה. כל זה עוד לפני שדיברנו על ההרצאות שמעביר גיבור הספר לאורחי הבקתה שמועברות לנו ממש מילה במילה כמעט והן ארוכות...
אז הספר מתנהל בעצלתיים, מתיש מעט ובעיקר לא עושה חשק לחזור אליו.
בתקופה המאתגרת של החודש האחרון בארץ מעטים הספרים שהייתי מצליחה לצלול אליהם לקצת אסקפיזים אבל הספר הזה היה רחוק מלהיות מועמד בכלל.
לשמחתי סיימתי אותו בסוף (אני הרי לא יודעת לצערי להפסיק ספר באמצע) והוכחתי שוב שלכל דבר יש סוף אז אני אופטימית גם לגבי הקורונה.
