לפעמים קצת קשה לי להאמין.
אני לא מדברת על אמונה באלוהים, שקיומו תמיד היה לי ברור כשמש. אני מדברת על עניינים אחרים, שהיהדות תופסת צד נחרץ לגביהם. בתור דתייה, אני מרגישה צורך לקחת את הצד של היהדות בנושאים כאלה. אני לא אוהבת את הקטע של דת סלקטיבית ואני לא הולכת לבחור מתוך האמונות של היהדות איזו אחת אני בוחרת. מבחינתי, הדת היא עסקת חבילה. ובחרתי לקבל את כולה.
מצד שני, לפעמים חלק מהדברים נראים לי תמוהים, וקשה לי מאוד להאמין בהם. ואז מגיע הספר הזה, מישיר אליי מבט ושואל אותי בתקיפות- למה את נגד המתות חסד?
הוא מכריח אותי לחשוב, לחפש איך להגיב. ואין לי תשובה. הדת שלי, שאני מאמינה בה, אוסרת המתות חסד או התאבדויות. מבחינת התורה, המתת חסד היא רצח לכל דבר ועניין. אבל זה קשה. כי הספר מתאר מציאות אמתית וכואבת ואיך אני יכולה לומר שהוא טועה? שכל חיים שווים שיחיו אותם, לא משנה כמה סבל הם מבטיחים?
התשובה פשוטה: אני לא יכולה. וגם אם זה נשמע מגוחך או מוזר, אני אמשיך להאמין למרות השאלות שאין לי את התשובות אליהן. כי זאת אמונה.
אחרי שסיימתי לדבר על עצמי, ניגש לספר: הוא מצוין, כתוב טוב ומעלה שאלות חשובות ומרתקות. הכתיבה אמנם די קלילה, אבל העלילה רצינית והוא מעלה שאלות ברומו של עולם. מומלץ, בעיקר למי שרוצה לחשוב.
