ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 בדצמבר, 2018
ע"י מרים
ע"י מרים
לחזור לספר שקראתם לפני שמונה שנים. כמו שאומר השף אייל שני במים המפורסם, זה עשוי להיות הצלחה מסחררת, או יותר סביר כישלון מפואר.
פיליפ פולמן לעולם לא נכשל בפאר. אולי ב'הסכין המעודן', אבל זה כישלון לא מפואר במיוחד.
סאלי לוקהארט, אם כן. נערה הנמנית על אנשים רבים אותם פגשתי בין השטיחים הכחולים, על המדפים הבהירים והנמוכים שבספרייה אשר בחטיבת הביניים שלי. נערה חביבה, שכל מה שזכרתי ממנה היה משהו מעורפל לגבי אקדח, ואולי איזה צלם שקשור לסיפור. אבל זכרתי שחיבבתי אותה, וכך גם אמרתי לאחות הבעייתית ספרים-וויז. וכשזו לא רק שסיימה את הספר אלא גם אקטיבית אהבה אותו, הבנתי שבנוגע לספר הזה, לקיחת סיכונים משתלמת.
אוהו, כמה שהיא משתלמת. הספר הראשון בסדרת 'סאלי לוקהארט' התברר לי שנית כספר מצוין, כזה שאהנה לקרוא אותו בגיל 13 כמו בגיל 21. הפרספקטיבה אמנם השתנתה מעט: המפחיד פחות מפחיד, המסתורי פחות מסתורי, וכל הקצב פחות מסחרר. עדיין מדובר בספר הרפתקאות נפלא, שסוחף אותנו לרחובותיה המעופשים של לונדון הישנה והאהובה בשילוב מדויק של מתח והומור, תעלומה מסתורית, פשעים מגוונים, דמויות נהדרות ואבן יקרה אחת, אפופים כולם בעשן אופיום מאיים.
מי לא יאהב הרפתקה בניחוח בריטי המונהגת בדמותה הנחושה של נערה אוחזת באקדח עתיק יומין? אני, ודאי, לא נמנית על אנשים מעין אלה.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי, או באווירת אייל שני:
"אהבתי את זעקת הפטרוזיליה שבקעה ממך" |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-8 חודשים)
לא הבנתי כלום.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
