ביקורת ספרותית על כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב מאת ניק דייבק

---

יש ספרים שהרושם הראשוני שהם עושים לא מחמיא להם. לספרים כאלה יש בעיה קשה איתי, כיוון שאני נוטה לחוסר סבלנות ולא אחת קרה שהשלכתי מידיי בשאט נפש ספר לאחר קריאת עד עשרה עמודים. לעומת זאת, אם צלחתי את משוכת חמישים העמודים, סביר להניח שאגיע עד לעמוד האחרון, גם אם הדבר יעלה בשעמום ובהתפרצויות תסכול וזעם.
'כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב' מתחיל לאט ובכבדות, ועושה רושם של ספר כבד להחריד. מהספרים ארוכי הפסקאות וקצרי הדיאלוגים, אשר ההתרחשות המועטה בהם עומדת ביחס הפוך לאורך התיאורים. מהספרים האלה שבקריאתם אתם עלולים להירדם בעיניים פקוחות בתחילת העמוד, להתעורר בסופו ולא להיות בטוחים האם באמת קראתם את העמוד בשלמותו. מהספרים שלא כל כך ברור מה הם רוצים ולאן הם הולכים. מהספרים האלה שאם אהבתם והמלצתם לחבריכם, אתם עומדים לנחול אכזבה מכך שהם לא מוכנים אפילו לסיים את הספר. אתם תנסו לשכנע אותם ולרוב תכשלו. כל טיעונכם התקיפים יתמוססו אל מול המשפט האלמותי "אחי, זה משעמם."
נשמע נכון?
טוב, לא לגבי הספר הזה! הופתעתי לגלות בו מידת קריאות יוצאת דופן, שלא נרמזה כלל בכמה עמודים הראשונים. האם הספר קליל? ממש לא. אבל האם אפשר לקרוא אותו? בהחלט כן. לא מהר מדי. לא כשעייפים, כי הוא דורש חשיבה. לא כשעצובים, כי הוא עצמו די עגמומי. אין לזלזל בספר הזה, אבל גם לא צריך לפחד ממנו.
כי יש מספיק דיאלוגים והם עובדים, כי התיאורים מעניינים גם אם מרובים, כי הדילמות והתהיות הפילוסופיות מרתקות ושוות דיון, גם אם פנימי. כי השם הולם כל כך, למרות הרפרנס המוטבע בו לקלאסיקה 'אי המטמון'. אני לא זיהיתי את האזכור הזה אך הבנתי מהר מה מטרתו, ואף על פי שאזכור ספרים אחרים הוא עניין שנוי במחלוקת, הרי שכאן הוא חשוב ומשמעותי. כל כך חשוב, עד שהיה חייב לככב בכותרת הספר והוא זה שנותן למסר את הנפח המדהים באמת, שהותיר אותי בפה פעור. כי הקדרות מתפשטת באופן יפהפה, והתחושה מבשרת הרעות הולכת ומתחזקת בהדרגה, תחושה עמומה אך ברורה, שמי שמחפש סופים טובים כדאי לו לפנות לספר אחר.
האם התחושה הזאת מוצדקת? לעולם לא הייתי מונעת מכם את העונג לגלות בעצמכם.
תיהנו, ורק אל תגידו לי "אחי, זה משעמם."

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על כשקפיטן פלינט עדיין היה אדם טוב