ביקורת ספרותית על ארץ עיר ילדה מאת אביגיל קנטורוביץ'

---

לכריכות של ספרים יש משמעות נוספת עבורי. מבחינתי הן פעילות לא רק בשעת בחירת הספר, אלא לכל אורך הקריאה בו. אני לא יודעת למה, אבל אני תמיד מאוד נהנית להעביר אצבע על קווי המתאר המצוירים: זרועותיה השלובות של אלה המכושפת, שרביטו השלוף של הארי פוטר בספרו החמישי, המטאטא של המכשפה החוגגת את שבוע המכשפות, שמו של לי צ'יילד אם בטעות מצאתי את עצמי עם ספר שלו. עוד כשראיתי את הכריכה של הספר הזה, לפניי שהיה בידיי, הבנתי שבמובן הזה, בוודאות, הכריכה הזו מושלמת.
עקבו בעינכם, או באצבעכם אם אין לכם חשש להיראות מטופשים, כמו שעשיתי אני מספר לא מבוטל של פעמים: מתחילים למעלה, מעט באלכסון מ'ארץ'. ועכשיו למטה, מתחת לגשר, שינוי כיוון, מעבר על פני נקודת השפל, ריחוף המתעלם מקיום הקרונות הדו מימדיים. מעלה, מעלה, עד מעל הגשר, עד שמגיעים בעקבות העיקול לנקודה העליונה ביותר, ומשם לנקודת ההתחלה.
וחוזר חלילה.
מעגליות, רבותיי וגבירותיי, מעגליות היא שם המשחק. על כריכת הספר ובתוכו. כל אחד מענייני העלילה מתקדם ומתקדם, עד שלפתע מביט אחורה ומבין כי לא התקדם לשום מקום. כמו פונקציית סינוס המעוגנת לאותו ציר הX באותו מסלול מעוקל. כמו אצן במירוץ שמגיע אל קו הסיום רק כדי לעשות אותו שוב, כי המקצה הוא בן חמישה סיבובים. כמו השבוע השלושים וארבע במחלקת אם ועובר, שנראה אותו הדבר כמו שבוע שלושים ושלוש באותו מקום, והידיעה ששבוע שלושים וחמש יישאר זהה. כמו פסי רכבת עשויי עץ בצורת 8.
הקונפליקטים באים וחוזרים, פורשים את מערכותיהם על פי התבנית המחזורית, כמו שגרתיות הבדיקות של היריון המצוי בשמירה, כמו הופעות הקפה עם עוזרו קראוסון השוקולד, כמו מלא מוטיבים אחרים (אני ספרתי שישה מיליון), כמו הכתיבה עצמה, בהתאמה מעוררת הערכה. מערכות יחסים מורכבות יש לכליל: עם בעלה, עם בתה, עם העובר, עם המנחה לדוקטורט, הבוס שלה, העובדת שלה, הרופאים שלה, חמותה, וכמובן, גולת הכותרת ולמעשה נושא הספר, עם אביה. אני חייבת לציין גם את מערכת היחסים רבת המשמעות עם מכונת החטיפים.
אם כליל (חתיכת שם) הולכת במעגל, ואם הקונפליקטים רק חוזרים על עצמם באותו דפוס, איך תוכל להתקדם? ומתי תצליח לפתור אותם, ואיך בכלל פותרים כל אחד מהם? לרופאה ולאחיות, שלרוב מצליחות לעזור, אין ממש תשובה. אז כליל עושה זאת בעצמה ומראה לנו שאנחנו תמיד מתקדמים, גם אם נראה לנו שלא, ושכל מעגל סופו להיפרץ. סופנו להפוך את הדף האחרון של הספר הישר אל עמוד התודות.
כי הגיבורה עוברת תהליך, היא לא סתם סובלת חרא של היריון בסיכון. היא לא סתם נזכרת בילדותה האומללה מכל הערה שנזרקת אליה ושהיא זורקת על אחרים, לא סתם עובדת קשה על ניתוח עצמי. הניתוחים העצמיים הללו, שבהתחלה עוררו סקרנות ובסוף קברו אותה. בהתחלה ניסיתי להניב מעט פרשנות אישית, להשליך לבד מהסאב-טקסט כלפי מעלה. מהר מאוד ויתרתי על המאמץ. הבעיה היא שלכליל דרוש כל הכוח הנפשי שלה בשביל ההתמודדויות האישיות שלה, ולא נותרה בה סבלנות להניח לאחרים להתאמץ בשבילה. לא לעובדת שלה, לא לגיסתה וגם לא לקוראים על צרותיה. אין כיתוב בין השורות בספר הזה. הכול מונח על גביהן.
אבל זה שורות מעולות, וכיתוב מצוין שרוכב על אותם גבים. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על ארץ עיר ילדה