ביקורת ספרותית על הכל בגלל רוזי - דון טילמן #3 מאת גרהם סימסיון
ספר טוב

---

ספר ההמשך השני ל"אפקט רוזי" מגיע, ואתו הפתעה.
משחר נעוריי היה לי ברור לגמרי שכאשר יוצא ספר שנועד להיקרא בפני עצמו, ויש לו איכות מסוימת, איכות ספר המשך שייכתב לאחר מכן תהיה נמוכה יותר. וכך עם כל ספר המשך נוסף, האיכות מדרדרת עד לאסימפטוטה היכן שY=0, כיוון שאיכות ספר לא יכולה להיות שלילית (חוץ מאצל הספר "בתו של סתת האבן").
זאת אמור עבור רוב ספרי העולם, מלבד- מסתבר- הספר הזה, שאמנם הוא ספר שלישי אך מוצלח יותר מהספר השני.
"הכל בגלל רוזי" הוא ספר המשך ל"אפקט רוזי", והוא מתרחש בערך עשור מאוחר יותר. האדסון, שלידתו מתוארת בסוף "אפקט רוזי", הוא כבר ילד בן אחת עשרה שחווה קשיים חברתיים בבית הספר. זה לא מפתיע כאשר מסתכלים על אבא שלו, שאכן מזדהה ומנסה כמה שיותר לחסוך מבנו את הקשיים שהוא עצמו חווה, תוך השתדלות עצומה לא להתנהג כמו שאביו התנהל אתו.
זה מעניין וחמוד ומעורר אמפתיה, והרבה הרבה הרבה יותר מוצלח מהספר השני, שכאשר קראתי אותו הרגשתי כאילו אני צופה בתאונת דרכים קורית מבעד לחלון. דון ורוזי סוף סוף מתנהלים כמו צוות, אף על פי שרוזי עדיין מגלה כלפיו חוסר סבלנות חסר טעם. בכל זאת הקושי הוא לא ביניהם יותר, והם מרכזים את תשומת לבם באושרו של בנם.

במהלך הספר הופיעו התייחסויות חוזרות ונשנות לנטייה מינית שאינה הטרוסקסואלית, מה שהרגיש לי קצת מוזר כי ההתייחסויות הללו לא נראו קשורות בשום צורה. מהר מאוד הובן הקשר, שלא ממש אהבתי ואסביר למה: נטייה חד מינית היא דוגמה לקבוצת מיעוט, לאנשים השונים מהנורמה ועם זאת החברה הנורמלית לא מתקשה להכיל אותם, בניגוד לאוטיזם, שהוא למעשה נושא הספר. הקשר שסימסיון קושר בין אוטיזם לנטייה חד מינית הולך ומתהדק, ובמהלך הספר כמעט כל הדמויות האוטיסטיות הן גם חד מיניות. "כמו שאני לא אישה שיש לה לסביות, כך גם אני לא אישה שיש לה אוטיזם," מצהירה אחת הדמויות השוליות שבספר, מבהירה מסר ברור: אוטיזם הוא לא מחלה אלא זהות, ואין בה שום רצון 'להחלים' מכך.
עד כאן בסדר, אבל משם המשיך הספר בהקצנות פרועות, שבו יכולה להיות מישהי שמצהירה כי היא אוטיסיטית מכיוון שהיא רוצה להשתייך לשבט האוטיזם (וואט) עד ש(אזהרת ספוילר) דון, המדען הרציונלי, מאבחן את עצמו כאוטיסט! דון, עד כה כיבדתי את מבטחך במדע. אכזבת.
בספר יש כל מני התייחסויות לפוליטיקלי קורקט שלי אין סבלנות אליהם, אז אני פשוט אגיד את זה ככה ואבקש את סליחתכם מראש: אוטיזם הוא לא כמו זהות מינית. מדובר באבחנה קלינית, שאדם לא יכול להצהיר על עצמו. מדובר בהפרעה- טוב, המילה הזאת באמת עלולה להעליב- מדובר בתסמונת שעלולה להפריע מאוד לנושא אותה, בהסתדרות בחברה ובהשתלבות בשוק העבודה. כנראה זאת הסיבה שהחברה מתקשה יותר להכיל אוטיסטים מאשר חד מיניים.
לאחר שזה נאמר, יש גם להציג משפט נהדר מתוך הספר: "אנשים נוטים להאשים אוטיסטים בחוסר אמפתיה, כאשר להם עצמם אין אמפתיה כלפי האוטיסטים."
מאחלת לכולנו שנגלה יותר אמפתיה, לאלו המואשמים בחוסר אמפתיה.

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על הכל בגלל רוזי - דון טילמן #3