מאז שקראתי את הספר הזה, אני קצת מפחדת לכתוב עליו ביקורת.
אני מפחדת קודם כל כי אני מפחדת מהאופה בתלתלים שהמליצה עליו בחום.
אני מפחדת כי הוא קלאסיקה ומי אני שאערער.

אני גם מתבאסת לכתוב עליו.
כי את "הקרקס מגיע" של <mark>נואל סטריטפילד</mark>, שהיה הספר היחיד שלה שתורגם לעברית בילדותי, מאוד אהבתי וקראתי שוב ושוב.
כשהבאתי אותו לילדים, לעומת זאת, הם לא הצליחו לסיים.
משעמם, הם אמרו, ואני לא הבנתי איך אפשר להש

אני מאוד אוהבת את <mark>נואל סטריטפילד</mark> וסדרת הנעליים. נעלי בלט הוא ספר מצוין שהצליח לעורר בי המון השראה, ללמד אותי הרבה ולהוליך אותי למחוזות רחוקים ומרתקים.
נעלי החלקה גם היה חביב, אם כי פחות, והשאר (תיאטרון, קרקס) הם לא משהו.
ואז, נשאר נעלי קולנוע.
שמצליח להיות האהוב עליי ביותר שלה, בין הספרים המכוננים שלי. אלו שאני חוזרת אליהם שוב ושוב ושוב. אלו שאני שולפת מתוכם סיטואציות. אהוב עליי אפילו יותר מנעל

ספר טוב!
<mark>נואל סטריטפילד</mark>, המחברת, נולדה לפני מעל מאה שנה, וכתיבתה רלוונטית וזורמת גם בימנו.
שלוש בנות גדלות בתקופה שונה מתרבות השפע שלנו ומפיקות את המירב מכל פרור.
יש הרבה מה ללמוד מהם.

"כשפוזי חזרה מהבלט היא היתה שקטה מאוד, ונשכבה לישון בדממה. פאולין התעוררה בקפיצה כמה דקות אחרי שנרדמה, וראתה את פוזי עומדת ליד החלון.
'פוזי!' היא לחשה. 'מה קרה'?
'מאנוף.' קולה של פוזי נשמע מוזר וחנוק. 'אני ח

בנעלי החלקה מסופר על הריט שמחליקה,בגלל מחלה שהיתה לה.
מסופר בספר שהיא מכירה את ללה ילדה שיש לה עתיד בהחלקה.
הריט מתחילה להשתפר יותר יותר וכך נוצרת תחרות בין ללה והריט.
<mark>נואל סטריטפילד</mark> כותבת את הספר בצורה קולחת ומרתקת.
אחד מהספרים היפים ביותר שקראתי!
מומלץ!

ספר נוסף של הסופרת <mark>נואל סטריטפילד</mark> (שכתבה את "נעלי בלט").
לצערי זוהי החמצה גדולה.
נואל לא הצליחה לממש את יכולתה בספר הזה.
לא מומלץ.

ספר נהדר על חברות בין שתי ילדות שנולדו לשתי משפחות כל כך שונות זו מזו. מפגיש את הילדים עם שאלות של כסף מול משפחה, חברות מול הצטיינות ומימוש עצמי ועוד שאלות פילוסופיות ברומו של עולם, שילדים עסוקים בהן כל הזמן. ילדה שנשלחת ללמוד החלקה על הקרח כדי להתחזק ולהבריא, ומולה ילדה שנולדה להיות אלופת החלקה - לא בהכרח מרצונה שלה. לצידן מתוארות בחן רב שתי המשפחות, מורים פרטיים, אומנות וסוכנות-בית, כמיטב המסורת

את סוף השבוע האחרון ביליתי בגליל העליון, ואתמול נסעתי יחד עם משפחתי להגשים חלום ילדות ישן - להחליק על הקרח.
(למען האמת, אתמול היה הניסיון השני שלי עם ההחלקה. הפעם הראשונה הייתה בזירה קרה וריקה למדי באיטליה. אתמול יצאתי מהזירה עם חיוך על הפנים וברך כואבת. אאוץ'.)
מאז שקראתי את "נעלי החלקה" חלמתי להחליק על הקרח. ומסתבר שלא חלמתי לשווא - החוויה הייתה מדהימה. שווה לנסות.
הספר מספר את סיפורה של הריט

אין לי הרבה מה להגיד על הספר הזה, אבל מרגישה שאני חייבת להגיד כמה מילים טובות אחרי שהשמצתי את "נעלי תיאטרון" המשמים של אותה סופרת.
בעוד ש"נעלי תיאטרון" היה סוג של "המדריך לשחקן המתחיל" עטוף בקצת עלילה לא מגובשת, "נעלי החלקה" הוא ספר עם עלילה ברורה, דמויות מגובשות ומהנה לקריאה.
גיבורותיו של הספר הן הרייט העניה, שמשפחתה אוספת פרוטה לפרוטה כדי לשלוח אותה להחליק על הקרח כדי להתחזק לאחר מחלה קשה, ולל

"גם לאחר שפונו בקבוקי התרופות האחרונים והסתימה השהיה בבית ההבראה, הריט לא חזרה לקו הבריאות. היא הייתה ילדה רזה, בעלת עיניים חומות גדולות והמון שיער אדמדמם"
[נעלי החלקה, <mark>נואל סטריטפילד</mark>, פרק ראשון, עמוד מספר 9]



הספר מספר את תחילת ההבראה של הריט. ילדה בת 10, אשר ניגשת להחלקה על הקרח על מנת להחזיר לרגליה את הבריאות שהייתה להם. כשלא היו לה רגלי צמר גפן. אבל שמה, היא פוגשת את ללה. מחליקה על הקר