צל עולם - ניר ברעם

עברו שנתיים או פחות מאז שקראתי את הספר הזה של ניר ברעם. ספר מופתי שהיה נראה בזמן שקראתי אותו כל כך נבואי ואפוקליפסי. ב 11.11 העמים בכל רחבי העולם יתאחדו נגד השלטון, נגד הפוליטיקאים נגד יחסי ההון שלטון וכל מה שקשור לממסד. יתאחדו וישבתו בכל העולם.

נזכרתי בספר לפני יומיים בבוקר שבו כולנו התעוררנו לקול היבחרו של נשיא ארה"ב אנטי מימסדי ואנטי כל דבר שלא מוצא חן בעיניו, נשים, כושים, מקסיקנים, פוליטיקאים ומה לא. נזכרתי בספר וחשבתי לעצמי שניר ברעם בטח יושב בבית ולא מאמין איך קרה הדבר שהמוני אנשים קמו יומיים לפני התאריך הסמלי שבספרו ובחרו בבחירה הכי הזויה ובלתי אפשרית שניתן להעלות על הדעת והכל כנגד הממסד שכה מאסו בו.

והקשבתי בשבוע האחרון הרבה לתחנות רדיו בארה"ב שבהם סיפרו מאזינים כמה המצב שלהם על הפנים, איך מפעלי התעשיה שלהם נשארים כבתי קברות לתהילה שחלפה מהעולם, איך הם בקושי סוגרים את החודש, איך הם חוששים ממה שעלול לבוא עליהם בעתיד. פוחדים ומצביעים טראמפ.

לאונרד כהן ז"ל

לאונרד כהן מלווה אותי כמעט 25 שנה. הוא ליווה אותי בלילות שבהם הייתי מדוכא, הוא ליווה אותי בימים שחיפשתי אהבה, מילותיו היו נחמה. אני זוכר את עצמי נוסע ברכב של אימי אי שם בשנות התשעים המוקדמות, מאוחר אחרי חצות, בעיקר כאשר הגשם ניתך על החלון ושומע שוב ושוב את האוסף הראשון שלו.

אין כמעט דיסק שלו שלא שמעתי או שלא רכשתי ונותר לי להצר על כך שלא היה לי את הכוח והרצון ללכת להופעה שלו ברמת גן לפני 5 שנים.

אני בספק אם הבנות שלי יחשפו למוסיקה שלו ששייכת לדור שלנו ושל הורינו אבל לא של ילדנו.

הוא כבר ידע שהוא עמוד למות כשהוציא לפני חודש את הדיסק האחרון שלו והוא בן 82.

אז מהבוקר אני שומע לאונרד כהן, חורף אין וכנראה כבר לא יהיה בקצב הזה והדמעות היחידות שזולגות הן הדמעות שלי על אדם גדול שמרגש אותי כל פעם מחדש.

שנים ניסיתי לתרגם לעצמי את השיר שלו שאני הכי אוהב, Famous Blue Raincoat והרמתי ידיים, עד שלפני כמה שנים נתקלתי בתרגום כל כך יפה של קובי מידן :

המעיל הכחול הידוע

ארבע בבוקר, הסוף של דצמבר

כותב כדי לשאול אם אתה כבר בסדר.

קר בניו יורק אבל נחמד לי לגור פה,

בערב עומדים מנגנים ברחוב קלינטון.

אומרים שאתה בונה במדבר בית בודד.

אתה חי בלי מחר, אבל כדאי שקצת תתעד, כן,

וג'יין הגיעה הלילה לכאן, עם תלתל שגזרת מזמן,

כשהחלטת לחשוף את הכל.

האם חשפת הכל?

כשנפרדת משנינו היית כבוי כבר,

המעיל הכחול הידוע בלוי כבר.

בודק ברציף כל קרון מזדמן

חוזר הביתה בלי לילי מרלן.

והצלחת קצה חוט לאשתי להגיש

כאשר היא חזרה, לא היתה אשת איש, כן,

זוכר אותך שם עם ורד בפה

מין גנב צועני קצת רזה,

וג'יין כבר ערה.

היא שולחת ברכות.

אחי ורוצחי מה נשאר לי לכתוב עוד?

האם לא אמרתי הכל?

אולי ששכחתי אולי שסלחתי,

שטוב שהיית מכשול.

אם תרצה לבקר את ג'יין או אותי,

האויב שלך ישן, האשה שלו חופשית, כן,

תודה שהארת לה את העצבות,

אני לא ניסיתי, זה נראה לי אבוד.

וג'יין הגיעה הלילה לכאן, עם תלתל שגזרת מזמן,

כשהחלטת לחשוף את הכל.

שלך, לנארד כהן.

אני והכרס שלי יוצאים לריצה

זה תפס אותי לפני שבוע כשאשתי וביתי הבכורה זרקו לי שהכרס שלי התחילה לגדול בזמן האחרון.

בינינו זה ממש לא נכון. היא לא השתנתה זה כבר כמה שנים בעיקר מאז שהפסקתי לאכול מתוק (חוץ מכמה פרוסות עוגה בשבוע, שוקולדים פעם ביום ואם היה יום קשה בעבודה אז פעמיים, 3 חטיפים ביום הסופר כי זה 3 ב 10 וחטיף במבה מידי פעם).

זה תפס אותי בהלם גמור חסר הגנות וזה היה הרגע שהחלטתי שאני חוזר לרוץ אחרי הפסקה של 3 שנים.

אז רכשתי לי תוכנית ריצה שתחזיר אותי לכושר, כיוונתי אותה ל 3 פעמים בשבוע ואני מאושר לציין שהצלחתי לעמוד עד עתה בשתי ריצות בכבוד. ריצות במקטעים עם הפסקות בהנחיה קולית מהאוזניות.

אז 3 פעמים בשבוע אני מקווה להוציא את הכרס שלי לריצה של חצי שעה ואפילו אמרתי לחטיפים בסופר שאין להם סיכוי אצלי בשנה הקרובה.

והאמת שזה עושה לי טוב, בעיקר שבאוזניות אני יכול לשמוע איזו תחנה שבא לי מרחבי הגלובוס, או ספר קולי או דיסק משובח של לאונרד כהן.

אז שלום לך 11.11 מקווה שבפעם הבאה שניפגש יהיה כאן רק יותר טוב.