ביקורת ספרותית על היינו שקרנים מאת א' לוקהארט
בזבוז של זמן

---

אז הייתם שקרנים. יאללה, בסדר. אבל הייתם גם מה-זה משעממים.
ולמרות העומק עאלק שניסו לייחס לדמויות, הן היו רדודות כמו מי הים שבו הן טובלות בתמונת העטיפה. אולי הן לא היו, אבל ככה כתבו אותן. (יצא לי פה משפט שמי שקרא יבין את הגאוניות הצרופה שבו.)
והעטיפה. אם היא לפחות הייתה מושכת. אבל לא. גם היא כעורה וקיטשית להגעיל. בסדר, אז יש להם חדוות נעורים והם משתוללים וקופצים ושמחים ומתיזים מים. יאללה, שיהיה. אבל למה להשתמש דווקא בפילטר הכי מכוער של האינסטגרם, זה של הפוסטרים עם השקיעות הרומנטיות המזעזעות של הסבנטיז?
ואם כבר מנסים לעשות משהו טוב, לבוא לקראת הקורא ולהציג בפניו את שושלת היוחסין של משפחת סינקלר (וגם מפה של האי הפרטי שלהם שגם הכלבים רשומים בה, וזה מקסים) - לפחות שלא ייטעו בשמות. ועוד של קיידנס! המספרת!! הדמות הראשית!!!
קיינדס סינקלר איסטמן.
זה איסטמן, יא סתומים. לא איסטון.
קיינדס סינקלר איסטמן הזכירה את השם שלה בערך שבע-מאות חמישים ותשע פעמים. וזה כולה ספר של 283 עמודים (174 נטו) עם רווחים כפולים, אותיות בגודל של סִפְרוֹנִי וממוצע של 3.7 מילים בשורה.
ובכל זאת יש טעות בשם של קיינדס סינקלר איסטמן, ועוד בחלק הכי מעניין של הספר - שושלת היוחסין.

והקיידנס הזו,
שתסתום כבר.
או שתדמם עצמה למוות.
לא ממש איכפת לי.
ממש לא איכפת לי.
איכפת לי? לא ממש.
ואם הסתימוּת לא נאה לה,
לקיידנס סינקלר איסטמן,
אז
לפחות
שלא תכתוב
ככה
בשברי שורות
בשורות שבורות
ושלא תחזור
על מילים ושמות
על שמות ומילים
מההתחלה לסוף
ומהסוף להתחלה
כי
זה
מעצבן
נורא
וזה גם נורא מעצבן.


אז מה הפלא שהסופרת לא מזדהה בשמה המלא. היא רק א' לוקהארט.
א', כמו חשוד מפורסם שיש צו איסור פרסום על שמו או מתלוננת אנונימית על הטרדה מינית. א' ב', ג', ש', ק', ר'.
מבחינתי האות הכי מתאימה לה היא ז'. בשביל זיבולי זכל. שכל.

קראתי אותו למרות שעל העטיפה (חוץ מזה שהיא מכוערת רצח) היה תמרור אזהרה ענק שקוראים לו ג'ון גרין שממליץ על הספר. כי עבורי ג'ון גרין הוא הבטחה להחמצה.
קראתי אותו כי פה, בסימניה, קיבלתי רושם שהוא ספר נוער שונה מספרי הנוער הלהיטיים, שיש בו איזה ייחוד ייחודי יחיד ומיוחד. אבל אין.

והעשירים הטחונים האלה, איזה חארות הם, שהפגנת העושר שלהם תמיד קשורה להרג של בעלי חיים. פרוות, עורות, כבד אווז, פוחלצים של חיות, דגים מתים על הקירות, מסעות ציד, דיג, קוויאר ושרימפס. ומשפחת סינקלר הזו, יימח שמה, אפילו חפצי הנוי שלה עשויים משנהב - גם של פיל וגם של קרנף. אפילו את הכלבים שלהם הם מרביעים כדי לעשות עליהם כסף.
והאמת היא שברגע שגיליתי מה קרה לכלבים פטימה והנסיך פיליפ, כבר לא היה איכפת לי מה יקרה הלאה. מה יקרה להם.

אומרים שלכל משפחה יש את החבילה שלה. למשפחת סינקלר יש חבילה נאה במיוחד: גם של כסף וגם של בעיות. הבעיות הן שלא רק שאין לה בנים זכרים שינציחו את השם המפואר, אלא שהבנות שלה מתוסבכות ולא כל כך יוצלחיות מבחינת עצמאות כלכלית. בגלל זה הן רבות על הירושה.
אבל בשביל מה לריב? על תוכנית החלוקה שמעתן? קחו את מה שיש, חלקו אותו לשלוש ושלום על ישראל. לא צריך לכתוב על זה ספר. ועוד ספר כזה... לא משנה.

התלבטתי בין בזבוז של זמן לספר לא משהו. הייתי נותנת לו כוכב נוסף רק בגלל הטוויסט. אבל הרי ניגשתי אליו בעיקר בגלל הסקרנות שלי לגלות מה זה הטוויסט המדובר הזה, מהו הסוד הגדול שהמבקרים מאוד השתדלו לא לספלייר ולכן הוא לא יכול לקבל עוד כוכב רק בגללו. כי זה כל מה שיש פה – טוויסט. אפילו לא טעמי.
לכן הוא בזבוז של זמן.
אבל לא יותר מדי.
כי אם מנקים את הספר מהמריחות, החזרתיות, הציורים, הרווחים והדפים הלבנים, הוא ייכנס לארבעה-חמישה דפי A4 עם גופן בגודל נורמלי. שעה-שעתיים קריאה גג.


אבל עזבו, אל תאמינו לי. הייתי שקרנית.
זה ספר מעולה.


צַטֶטֶת
"אתם אוכלים כמו חיות," ליברטי אומרת ומעקמת את האף.
"מה איכפת לך בכלל?" טאפט אומר.
"יש דבר כזה שנקרא מזלג, אתה יודע," ליברטי אומרת.
"יש דבר כזה שנקרא תסתמי את הפה," טאפט אומר.

בדיוק.



# # # # #



בכל זאת הסתקרנתי וחקרתי קצת על הספר. יש לו ערך משלו בוויקיפדיה, כן כן. השקרנים הגיעו למעמד ויקיפדי. והערך בוויקיפדיה מפנה לאתר בשם פרוגי שהוא, מסתבר, אתר הנוער של ישראל. שם מוגדר הספר כספר הנוער הטוב ביותר בכל הזמנים, מקבל ציון של 10 מתוך 10 וגם מכתיר את סיפור האהבה של קיידי וגאט כאחד הסיפורים היפהפיים ביותר שנכתבו אי פעם, אשר כתוב בצורה נפלאה ורומנטית במיוחד.
וכל זאת למה?
כי כשהם התכרבלו בשמיכת פליז שמצאו מתחת לאחד המושבים בסירה שבה שטו, וכפות רגליהם התעררבו, גאט הסביר: "רק בשביל לשמור על חום הגוף. לא בגלל שאני חושב שאת יפה או משהו כזה" ולאחר מכן אמר: "אבל אני באמת חושב שאת יפה, קיידי. לא התכוונתי שזה יצא ככה. בעצם, מתי נהיית כזאת יפה? אי-אפשר להתרכז ככה".

http://www.frogi.co.il/bidur-books/11955.html

» ביקורות נוספות של שונרא החתול
» ביקורות נוספות על היינו שקרנים