"סיפורים הם יצורים פראיים. כשאתה משחרר אותם, מי יודע איזה נזק הם עלולים לגרום?"

חיכיתי לספר הזה.
חיכיתי לו עוד לפני שהנוא תורגם. לפני שידעתי שהוא קיים, כששמעתי עליו לראשונה. לפני ששמעתי על <mark>פטריק נס</mark>. לפני שהתחלתי לקרוא. לפני ששמעתי אגדות. חיכיתי לו, מה שאפשר להגיד, נצח.
חיכיתי רק לו. חיכיתי לספר שיבין אותי, הספר שימחוץ אותי לפינה, הספר שיחבק, יפתיע, ואחבק ואבכה ממנו-
הספר שלי.

כבר אנשים ר

השלג עדיין יורד.
הוא יורד מהבוקר, בגלים, נחלש ומתחזק, פתיתים לבנים מרחפים ומכסים הכל בלבן: הכביש, המדרכות, גגות הרעפים, העצים, המחסן בגינה, השביל, המרפסת, החלון שלנו שפונה מערבה - כולם נבלעים בלבן.
ההורים שלי <mark>נס</mark>עו הבוקר ב<mark>נס</mark>יבות דחופות, ואנחנו כאן לבד: שבעה ילדים, יום שלם יחד בלי לצאת מהבית.
אתמול טיפסנו על הקירות וזה על זה; היום, למודת ניסיון, הכנתי תכנית.

בשש כבר שלפו אותי מהמיטה: העם דורש

הם רודפים אותנו
יש כאלה שלוקח להם
אני רואה אותה הולכת
רעש
שרה היקרה שלי
הם עברו בין השדות
אני לא יכול
רעש
אני מותש
אין דרך לחזור
צריך לברוח
אני רץ הכי מהר שאפשר
הוא ישלם על זה
אני חייב לסלק את זה מהראש
רעש
הציפורים מצייצות והשמים כהים
הם לא כמו שהם נראים
אני טוב הוא רע
לברוח זה אסור
אני מתגעגע אליה
אני הולך למות
הגבינה תתקלקל מחר
רעש


רעש!!!




ז

(הי רויטל. עוד לא קראתי את הביקורת שלך, בכוונה. את בטח אומרת בה את כל מה שאומר פה רק באופן יותר טוב. סורי)
........
........
........
........
........
........
הידד! נקודות עדיין עובדות בעולם. פיו, פחדתי לרגע ש<mark>פטריק</mark> גנב את כולן ונחרדתי.

טוב, תשמעו. הביקורת לא תצא קוהרנטית כמו שהייתי רוצה. אבל אני אנסה, ומקווה שאביע לפחות חלק מהנקודות (חה, חה) שרציתי באופן ראוי.

זה הולך ככה. יש לי ציפ

האמת, לא התחשק לי לכתוב את הביקורת הזאת.
בדרך כלל, כשספר מעצבן אותי, זה הזרז הכי טוב לכתיבת ביקורת, אבל הפעם, איכשהו, לא התחשק לי.
מה, עכשיו להתחיל עם הזעם הקדוש נגד ספר נוער שהוא בעיני אנטי מוסרי בעליל, ועוד באווירת ה"רק לא צנזורה" של ימינו. הרי יצלבו אותי על עץ גבוה, לצד בכירי משרד החינוך.
ובכל מקרה, מישהו כבר בטח כתב על זה, אני לא הראשונה ששמה לב שיש פה ספר עם מסרים סופר-בעייתיים, נכון?
נכו

את הספר הזה הביא לי לקרוא 'ידיד' שלי. המילה 'ידיד' במרכאות כי באותו זמן הייתי מאוהבת בו לחלוטין והסתכלתי עליו בתור 'בעלי-החתיך-המושלם-המקסים-הרגיש-המתוק-לעתיד' וממש לא בתור 'ידיד'.
יכול להיות שהרמתי גבה בגלל השם, הכריכה [הישנה] ההזויה והתקציר המסקרן אבל כפי שכבר ציינתי, הייתי מאוהבת, לכן גם אם היה מבקש ממני ללעוס את הספר באיטיות תוך כדי עמידה על רגל אחת זה מה שהייתי עושה.
והתחלתי לקרוא.
בהתחלה

"למה הילדה הזאת נראית כמו האישה מהפרסומת של 'הכנרת מתייבשת?'" הוא המשפט הראשון שאני שומעת מחברה שלי כשהיא באה לישון אצלי. והאמת היא, זה גם עלה בראש שלי. ובראש של עוד 70% ממדינת ישראל כנראה, שגם הם ראו שוב ושוב את הפרסומת המוזרה של האישה המתקלפת. אווץ'.
אבל אולי הכריכה דווקא מתקשרת לספר, מי יודע?
את הספר לקחתי מהספרייה. אם הייתם רואים איך רצתי אליו כשראיתי אותו מונח שם, בודד, מוכן להילקח ממני על

אף פעם לא חשבתי לכתוב ביקורת לאחד מהספרים, מהסיבה הפשוטה שלא חשבתי שאצליח לכתוב משהו טוב מספיק.
אבל אני מרגישה שאני חייבת לכתוב על הסדרה הזו לפחות כמה משפטים, ולהתעלם ממנה זה פשוט לא בסדר.
אז הנה, אני יושבת וכותבת ביקורת, ומבחינתי שתהיה מבולבלת לגמרי או מנוסחת רע, ואני בטח הולכת לכתוב ולמחוק שוב ושוב ולא למצוא את המילים הנכונות.
אבל יש לי מה להגיד על הסדרה, ואני לא אשמור את זה בבטן:

חיכיתי

אעז לדבר בשם הרבים ואומר שכל מי שקרא את הספר- כשהחזיק בו לראשונה, קפא על מקומו אחרי קריאת התקציר המסקרן וחשב-לקחת את הסיכון עם העלילה המקורית והמגניבה הזאת למרות הסגנון המעורר פלצות (?) - ידע , בתוך תוכו , שזה אחד מהרגעים האלה, המיוחדים, שבהם לספר יש השפעה הרסנית. או שתתאהב בו חזק או שתתאכזב מרות.

כן, בכל לקיחת ספר יש סיכון , כמו יציאה לדייט ובכל קריאה של ספר חדש מתרחש תהליך היכרות רציני, עם על