ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר טוב

---

לפני

היו לי הרבה ציפיות מהספר הזה. לא, לא כי מי שכתב אותו כתב גם את אשמת הכוכבים האגדי. רק כי שמעתי עליו מכל כך הרבה אנשים, וכל כך הרבה זמן תכננתי לקרוא אותו. ככל שמחכים יותר זמן הציפיות גדלות, ככה זה. אבל כמו שאפשר לצפות מספר של ג'ון גרין, כמעט בלתי אפשרי להשיג אותו בספרייה. אז לאחר אכזבה כשהסתכלתי במדפי הספרים של ההורים וגיליתי ספר בשם "looking for alaska" שהסתבר כמדריך למטייל באלסקה, השאלתי אותו מחברה שמסתבר שיש לה אותו.
אחרי שפע אזהרות מחברה אחרת שהוא מכיל תכנים לא נעימים לפחות כמו 'כמה טוב להיות פרח קיר' (עכשיו שניהם מתמודדים ראש בראש על התואר המכובד), פתחתי אותו מתחת לשמיכה בליל יום חמישי גשום והתחלתי לקרוא.

--
החלק של 'לפני' ב'מחפשים את אלסקה' מלא באלכוהול, סיגריות ותיאורים גרפיים במיוחד.
מיילס האלטר, מתבגר בלי הרבה חיבה לאנשים אבל חיבה רבה למילים אחרונות שאמרו מגיע לפנימייה שבה למד אביו.
שם - כמה צפוי - הוא פוגש את הבחורה היפה, החכמה. זו שכולם מדברים עליה. זו שמתחרמנת ומעשנת ושותה אלכוהול אבל החדר שלה מלא בספרים.
וקוראים לה אלסקה.
כן, כן. אלסקה. כמו המדינה.
הוא פוגש גם את צ'יפ, שבלי שום בעיה וללא וויכוחים הוא מתחיל לקרוא לו 'המפקד', כבקשתו של הנער שנמוך ממנו בעשרים סנטימטרים ורחב ממנו פי שניים עם חיבה עזה למשחקי מחשב, חלב עם וודקה וסיגריות.
ממש חבורת עבריינים צעירים שעושים תעלולים כמו בספרים של ילדים קטנים, ומיילס מצטרף אליהם בלי שאלות. הוא כמו פלסטלינה. אפשר לקרוע אותו ולעצב אותו ולמעוך אותו והוא כמעט לא יגיב, אלא אם פעם שמעתם פלסטלינה זועקת 'אווץ''. אני שונאת אנשים כאלה.
אז כן, לא כל כך אהבתי את החלק הראשון, חוץ מהכתיבה הפשוטה של גרין, שמהנה לקרוא אותה בלי שום קשר למה שהיא מספרת.

אחרי

בוקר יום שבת. גשם ושמיכה. ספר דק בכריכה שחורה פתוח ואני בוהה בעמוד האחרון שלו, שמסתיים במעין מכתב, בדיוק כמו אשמת הכוכבים.
אני קוראת את התקציר שוב ומבינה שלעולם לא הייתי קוראת את הספר הזה בלי כל ההמלצות ו/או הביקורות שראיתי עליו. כי הדעות ששמעתי היו חלוקות מאוד.
--
את החלק של 'אחרי' במחפשים את אלסקה אהבתי הרבה יותר מהחלק של ה'לפני'. סוף סוף הם מתחילים להמעיט קצת בכמויות האלכוהול והסיגריות וגרין מצמצם את כמות הגרפיות, מתחיל החלק המעניין. אבל שוב, זה לא אמין. הם חוקרים תעלומות כמו ג'ינג'י בכל חמישים ספריו. הם מפוצצים נפצים ביער. עושים מתיחות. תלמידים לא עושים דברים כאלה. בכל אופן, זה אף פעם לא מצליח.
למרות כל זה, מיילס מתחיל להתבגר ולחשוב בעצמו. הוא מנסה למצוא תשובה לשאלה של אלסקה – 'איך נחלצים ממבוך הסבל הזה'. הוא מצליח, והתשובה שלו טובה יותר משלה.


~~~

הספר הזה היה טוב, אבל בעיקר מבחינת הכתיבה. הוא יודע לכתוב, הגרין הזה. ויחסית לספר ביכורים, הוא נחמד. חבל שיצא אחרי אשמת הכוכבים, שבלעדיו ג'ון לא היה נודע בארצנו הקטנטונת.

נהניתי מהקריאה, אבל היו קטעים שנגעלתי. זה ספר נחמד, מהספרים שנעים להעביר איתם את הסופשבוע הגשום. הוא לא דורש הרבה מחשבה ולא נגמר מהר מדי.

מומלץ. חפשו את אלסקה, אבל בספרייה.

» ביקורות נוספות של Primrose
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #