ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר מעולה

---

מיד כשקראתי את הפסקה הראשונה מהספר הזה ידעתי. אני עומדת להיכשל בבגרות בהיסטוריה.
הספר הזה הוא מסוג הספרים שתיקח איתך לכל מקום, כי פשוט לא תוכל להפסיק.(כן, גם בשיעור היסטוריה) כשאני מקבלת/קונה ספר כזה אני גוזרת על עצמי כמה ימים נטולי חברה, שבהם אני אשכב בחדר ואבלה מחצית מן הזמן בקריאת הספר ומחצית מן הזמן בחשיבה עליו.
קראתי את הספר אחרי שקראתי כבר את אשמת הכוכבים (ספרו האחרון של אותו הסופר), כך שידעתי בערך למה לצפות. ידעתי שלאחר קריאת הספר אשאר קפואה במשך זמן רב.
אבל לא שיערתי כמה עוצמתי זה יהיה.
מחפשים את אלסקה בנוי כספירת ימים. בהתחלה כספירה לאחור לאירוע שעתיד לקרות, וכשהוא קורה, ספירה המתרחקת מהאירוע הלאה.
אשתדל לא להרוס עם ספוילרים לטובת אלו שלא קראו את הספר, אבל זה יהיה קשה מאוד.
התחושה היא שהייזל מאשמת הכוכבים שינתה את מינה והפכה למיילס, נער מדונה במקצת, החובב משפטים אחרונים של אנשים מפורסמים.
מלבד זה, הוא נער בדיוק כמו כולם. הוא וחבריו שותים, מעשנים, מקללים ומזדיינים.
אבל בנוסף לזה, הם גם עוברים מסע. כל אחד מהם בנפרד וכולם ביחד. והקורא, עובר יחד איתם את אותו המסע, וגם הוא עובר מסע בנפרד משל עצמו.
הדבר הכי חזק בספר הזה הוא לא העלילה, ולא הכתיבה (המצוינת דרך אגב) אלא הדמויות. הדמויות בספר הזה עשו לי חשק לעלות על מטוס לאלבמה, לאיזו פנימיית נוער שכוחת אל ולצאת לגלות אחר האפשרי. כל אחת מן הדמויות (טוב, בעיקר שלושת המרכזיים בסיפור) עשתה לי חשק למשהו אחר. המפקד -הנער הכי מגניב ושובב בבית ספר, ובאופן קצת מפתיע, החבר הכי טוב של מיילס ושותפו לחדר- עשה לי חשק לארגן את המתיחה הכי פסיכית בעולם. מיילס -גיבור הסיפור- עשה לי חשק לקרוא ביוגרפיות. ושתבינו שזה לא מובן מאליו. מדברת פה אחת שבחייה לא קראה ביוגרפיה, ושבאופן כללי לא מצליחה להבין מה יכול להיות מעניין בלקרוא על חיים של אנשים. ואלסקה. אלסקה עשתה לי חשק פשוט להיות אלסקה. להיות אלסקה המיוחדת, הגאונה במתמטיקה, הכלבה והמסתורית. שעם כל הפגמים שבה, עדיין מצליחה לגרום לכולם, כולל הקוראים, להתאהב בה.
ממליצה בחום על הספר. צאו לחפש אחר האפשרי ביחד עם הדמויות.

» ביקורות נוספות של תמר.
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #