ביקורת ספרותית על מחפשים את אלסקה - פרוזה # מאת ג'ון גרין
ספר לא משהו

---

אחרי שקראתי את אשמת הכוכבים הנפלא ובכיתי והתפרקתי ודמעתי עד בלי די וחשתי כאב ממשי והתפעלתי וליקקתי אצבעות והתלהבתי ולא הנחתי מידי והרגשתי שזהו זה והמלצתי לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע והשאלתי אותו ודרשתי אותו בחזרה ושמתי אותו בארון הספרים הקרואים ששם יהיו תמיד הספרים שהם אורחים קרואים, חשבתי שאם רק אחפש את אלסקה כמו שג'ון גרין מציע לי, הכל יהיה נהדר כמו בכוכבים.

אז זהו, שלא. לא מצאתי את אלסקה.

כישרון כתיבה יש, אבל הוא מכסה כמו מפה יפה שולחן לא מרשים. וגם המפה היפה שנראית טוב ממבט ראשון מתחילה לעייף את העין במבט שלישי ורביעי. בקיצור, אשמת הכוכבים היא שהענקתי לאלסקה רק שני כוכבים. כי ככה זה אצלי עוד מימים שבהם הייתי ילדה, אם מאכזבים אותי אני נוקמת. כן, יפה, בנימוס, באלגנטיות, בלי אלימות ובלי אגרסיות, אבל נוקמת. אז הנה, שני כוכבים, נקמה מתוקה.

האם זו אשמת ג'ון גרין שלא אהבתי? האם גילי המופלג היה לספר לרועץ? כי בדפדוף מהיר בסימניה התברר לי שכל מי שמוגדר כנוער כתב ביקורות ארוכות כאורך הגלות ואף שפך תועפות של סופרלאטיבים והערים נימוקים על גבי סיבות לאיכות מופתית שאנכי לדאבון לבי לא מצאתי.

ולא זו בלבד, אלא ששפע הסקירות מסחרר ממש ולא ברור לי אם הביצה הולידה את התרנגולת, או שמא להיפך, או שאני ברוב טיפשותי הפכתי לתרנגול כפרות. בכל מקרה, ברור שהפופולאריות של הספר עצומה ולא כל אחד מרגיש כמוני שנפל בפח. אבל מה לי כי אלין, הלוא גם לאקס פקטור ולמסטר שף יש פופולאריות עצומה וכבר למדתי שאין הכמות מעידה על האיכות, אלא על הרעיון הכלכלי הפשוט שמניע כל גורם פסאודו תרבותי, והוצאות ספרים בכלל זה: אין תורה בלי קמח ואין תרבות בלי כסף ושירה וספרי איכות היו פופולאריים רק בימי אלתרמן, ומני אז ועד היום הידרדרה החברה המערבית והיא מחפשת שוב ושוב את האלסקות שלה.

הדבר היחיד שאהבתי בספר הוא, שהסופר עושה ספירה לאחור עד שעת האפס, בנוסח: מאה ועשרים ימים לפני, חמישים ושמונה ימים לפני וכו' וכו' וכל פרק משעמם הודף אותי בגבי אל שעת השין, וכל פרק שמואיל בטובו להיקרא פותח עוד דלת אל הרגע המצמרר שהוא ציר העלילה הבלתי עלילתית הזאת. המצמרר אמרתי? כן, המזגן שלי היה דלוק בעוצמה גבוהה.

ואז זה מגיע, בקול זיקוקים ותחת מעטה עבה של שכרות, כי כל מה שגיבורי הספר הזה עושים בעצם, זה להשתכר לעיתים תכופות, לערוך מתיחות של גיחי גיחי, לאכול בוריטוגן, שזו המצאה מילולית נפלאה של בוריטוס מטוגן, שהגתה אלסקה הנפלאה, להזיע, לקפוא מקור, להתאהב ולא להתאהב, בקיצור, אם ככה נראים חייו של בן נוער אני מעדיפה לעמוד בגיל העמידה.

אז כפי שאמרתי, המאורע המחולל מתפוצץ בקול ענות חלושה וכלום. שום תחושה, אפס רגש. יובש במדבר.

אתם רוצים לדעת על מה הספר? (אני מתכוונת לארבעת האנשים שלא קראו את הספר, שעוד נותרו בעולם המערבי) אם אתם באמת רוצים אני אתן לכם תקציר.

למיילס האלטר, נער רגיל בהחלט, יש מוזרות אחת, הוא יודע את כל האמירות האחרונות שאמרו אנשים דגולים ומפורסמים בטרם מותם. התכונה הזאת איננה אלא טריק טיפשי לעשות את הגיבור נער בלתי רגיל. כי ג'ון גרין אוהב בני נוער בלתי רגילים וגם קורא להם בשמות לא טריוויאלים כמו אוגאסטוס, הייזל גרייס ואלסקה.

הנער הזה מגיע לפנימיה באלאבמה, כי שם למד גם אביו, וסובל כמו כל נער חדש מעודף של מבטא דרומי, חברה המפוצלת בין בני עשירים לבני עניים (שאין צורך להיזהר מהם, בבחינת היזהרו בבני עניים... אלא רק להיזהר כי על מתיחה הם מחזירים במתיחה כפולה ומכופלת וסרת טעם באותה מידה). הוא צולח התנכלות מצד חברים, וגם חום מעיק נטול מזגן, ובעיקר, אהבה מתפרצת לנערה אחת ששמה אלסקה.

האם אלסקה באמת מיוחדת? ובכן, לא הייתי רוצה בת כמוה, וזה ממצה את דעתי הכנה עליה. היא די מטורפת, שתיינית כבדה ומעשנת עוד יותר כבדה. היא אדם לא ברור, ואם הייזל גרייס של אשמת הכוכבים הייתה נפלאה ונהדרת, הרי שאלסקה לא הייתה יכולה להיות חברה של הייזל גרייס.

די מהר מתרקמת חבורה שבה חבר גם מיילס, אבל כל מה שקורה זה שאנחנו רוצים להפוך את הדפים כדי לדעת מתי כבר יקרה מה שיקרה. ואז זה קורה וזהו. משם והלאה יש שפע של דפים משעממים ומעצבנים עם נקיפות מצפון והגיגים טיפשיים ועם תעלומה לא מעניינת שנפתרת חיש מהר.

אכזבה גדולה.

חבורות בקולג', בפנימיות או באוניברסיטאות יש בספרים לא מעטים. אפשר לכתוב כמו דונה טארט בהיסטוריה הסודית, בכישרון אדיר, ואפשר לכתוב כמו ג'ון גרין ספר מיותר.

----------------------------------------------------------------
נ.ב. אני לא באמת נקמנית, ובימי הרחמים והסליחות חשוב להגיד את זה. אני נוטה לסלוח לכל מי שגרם לי עוול. וכאן המקום לאחל לכולם שנה טובה וגמר חתימה טובה, ואם באמת פגעתי במישהו, אני מבקשת סליחה.

» ביקורות נוספות של אפרתי
» ביקורות נוספות על מחפשים את אלסקה - פרוזה #