ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 13 בינואר, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
מסתבר ש"מחפשים את אלסקה" נכתב לפני "אשמת הכוכבים". כדאי להבין את זה, קודם כל כי "אשמת הכוכבים" בעיניי יותר טוב ויותר בוגר במקצת, אבל בעיקר כי "מחפשים את אלסקה" מרגיש קצת כמו ספר ההמשך המוזר ל"אשמת הכוכבים", רק שהפעם להייזל המקסימה והחכמה-לגילה כבר אין סרטן, היא הפכה לנער בשם מיילס שקורא ביוגרפיות ומתמחה במשפטים אחרונים מפורסמים, את קבוצות התמיכה מחליפים כאן מעונות של פנימיית תיכון באלבאמה, ואת הסופר ההולנדי הנרגן והאקסצנטרי מחליפים מורים נרגנים ואקסצנטריים. אפילו ההורים של הייזל הפכו, בכלל בלי לשים לב, להורים של מיילס. הם כאלה רגישים ומקסימים ומכילים, זה משהו.
סליחה על הציניות. זה לא מגיע לג'ון גרין. לא אחרי "אשמת הכוכבים" שהוא באמת ספר שעשה עליי עבודה. וגם בתכל'ס לא אחרי הספר הזה, שאני בטוח שרוב מי שמוגדר, שלא כמוני, כקהל היעד המוצהר פשוט ימות עליו. אלא שכאן, אף יותר מ"אשמת", המניפולציה היתה שקופה קצת יותר מדי. ידעתי בדיוק איפה אני אמור להתרגש, איפה להזיל דמעה ואיפה לצחוק - וזה הפך את החווייה לקצת טלוויזיונית, שטוחה וסינתטית. זה הרגיש מתורגל מדי וקל מדי, ועצם זה שהדמויות גם בספר הזה חכמות קצת יותר מדי (לא יעזור לכם - נער-כאפות שקורא ביוגרפיות של נשיאי ארצות הברית או סופרים מניקרגווה פשוט לא יכול להתחבר עם בנות נפלאות וחטובות שיודעות מתימטיקה ואוהבות לעשן סמים ולא עם חבר'ה קולים שאוהבים לעשות מתיחות-משוגעות וגם יודעים כמה תושבים יש באוזבקיסטן. זה לא קורה. זה קצת - הרבה - טו מאצ') ועגולות מדי ומושלמות מדי-כולל-התסבוכים-שלהן, גורם לזה שאני פשוט לא אאמין להן לגמרי, רק אחבב אותן ואיהנה לקרוא אותן. לכאורה הם עושים בדיוק מה שנערים בפנימייה בגיל הזה באמת עושים, דהיינו להשתכר, ללמוד, לקשקש, לעשן ולהזדיין (והכול בפעם הראשונה!!! איזה כיף להם!), אבל בשביל שאני אטבע לחלוטין בקורותיהם, ג'ון גרין היה צריך להרפות. לתת להם להיות עאמות, כמו שתלמידי תיכון הם באמת. קצת ספרות ערפדים, משחקי הרעב, מאסטר שף, אקס פאקטור, כאלה. אבל ביוגרפיות?! של נשיאים?? קאם און. משהו בהתחנפות הזאת של ג'ון גרין לטעם של הקורא היה קצת יותר גלוי מהרצוי, הפעם. כבר אכלתי את זה שהייזל מצטטת משייקספיר, אני לא יכול להאמין לזה שוב.
ולמרות כל זאת, הספר הזה היה חתיכת כיף מהיר וזמין. לא בכיתי או ממש צחקתי למעט שניים שלושה גיחוכי חובה, אבל טחנתי את האמא שלו בשלוש נסיעות אוטובוס לעבודה ולא הרגשתי אותו. נהניתי להיזכר איך זה להיות טינאייג'ר מלא זעם ותשוקה ופחד וצמא ולהט לכבוש את העולם ולהכניע אותו תחתיי, ושהכול אפשרי... עד שהגעתי לעבודה, ונזכרתי פתאום מה זה העניין הזה של להיות מבוגר. Doh!
54 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
שונרא, תודה. ושנה טובה! אגב, על כמה הימרת?
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
עכשיו יש 53 ואני מהמרת שיעבור את רף ה-54 עוד היום.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
לא הוספת. ואני כבר הספקתי לשכוח את הגברת אבני. אבל גם כאן מסתבר שחטפתי על הראש בשל יוהרתי והתנשאותי על בני הנוער הנבונים
|
|
|
אפרתי
(לפני 9 שנים ו-11 חודשים)
הוספתי לך את הלייק ה-53 לביקורת, והכי חשוב! פגשתי שוב את אילה אבני!!!
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אהבה!
|
|
|
נונית
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אתה צודק! גועלי ומתנשא.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הבעיה היא אנשים שלוקחים את עצמם ברצינות יתר.
נכון, לפעמים אני גועלי ומתנשא, ולפעמים אני סתם סרקסטי. בני הנוער, שהם כולם מבריקים ורגישים עד אין קץ. כולם כולם צחי עור ונקיים ומריחים כשושנים, הם מצטטים משייקספיר ומדנטה, הם אמינים תמיד, הם ערים לסביבתם ועוזרים בבית, לא מעשנים סמים ומבינים תמיד את המגבלות שלהם. הם לא רק חושבים שהם חכמים - הם באמת כאלה. עד האחרון שבהם. וכשאני מוצא את עצמי במחיצתם, עליי להחריש ולהקשיב, ואולי ללמוד משהו על החיים. אולי אפילו לדעת מהי בירת אוזבקיסטן.
אם יש משהו שאין לי סבלנות אליו זה כאלה שלא יודעים לעשות את ההפרדה בין דמויות בספר לדברים מהחיים. אף אחד לא אמר שנערים או נערות הם אידיוטים. אלא שלא נראה לי אמין מה שקורה לנערים היותר-מדי-חכמים-עם-סט-התכונות-המושלם שהדביק להם, במיומנות פנומנלית, ג'ון גרין. לא מרוצים? תקפצו לי. זו דעתי. |
|
|
טופי
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הבעיה היא לא הדמויות בספר אלא בני הנוער שעונים לך ולכולנו..
וההתיחסות שלך אליהם בלי קשר לדמויות בספר
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
זה לא שאין בני נוער חכמים ורגישים ונפלאים ומלומדים. ממש לא.
אלא שבספר הזה, בני הנוער קצת יותר מדי. נו, מישהו עם משפטים אחרונים מפורסמים פוגש מישהו שיודע את כל בירות העולם ושניהם כה קולים ופוגשים עוד אחת קולית וחכמה ושלושתם עושים מתיחות משוגעות. זה לא אוכל. אני לא קונה את זה. כולם מנסים למכור לי כמה שבני הנוער חכמים והם דווקא כן מצטטים משייקספיר ובכלל לא מתחברים לכל הריאליטי הזה בעולם והם חורשים ביוגרפיות ויש להם דעות פוליטיות וחברתיות מוצקות ומבוססות. אז אחלה. אני באופן אישי גם הייתי נער נבון ורגיש ומעצבן ודביל (והפכתי למבוגר דביל לא פחות. אין לי מונופול על החכמה ואני לא זה שקובע מי חכם ומי לא). והייתי ריאליסטי לגמרי. הדמויות בספר - לא.
|
|
|
טופי
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אכן אלון ממרום גילך המופלג, נראים לך בני הנוער פחות חכמים ופחות נבונים ממך.
ואני ממרומי גילי המופלג מכירה בני נוער נבונים ורגישים, אחדים מהם גדלו בביתי ואף הרשו לי להאזין לשיחותיהם הפרטיות, לויכוחיהם, ולחלומותיהם.
טעות היא לחשוב שלאדם בוגר יש פריבילגיה על החכמה רק כי הוא גדול מהם בשנים. רבות למדתי משיחותי איתם ומראיתם את העולם והחיים. ובמקרים אחדים דרך חשיבתם מעניינת ורעננה כוון שהם מחפשים תשובות ודרכים חדשות. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אוי, נו.
כן, יש נערים ונערות חכמים עד אין גבול. אני יודע. אפילו כאלה שמצטטים את דודו אהרון. אויש, סליחה, שייקספיר.
ואפילו אם נתעלם מהעובדה הסטטיסטית שתשעים ותשעה אחוזים מבני הנוער משוכנעים שהם סופר חכמים ושהשמש זורחת להם מהישבן (גם אני, כשהייתי בן 16-17, הייתי הרבהההה יותר חכם מהיום. וגם דביל), כדי שזה יהיה אמין לחלוטין בספר משהו דרמטי צריך לקרות ופה, מה לעשות, זה לא קרה. לא בספר הזה. לא מאמין לדמויות האלה. לא לאלסקה ולא למיילס ולא למפקד ולא לשילוב של שלושתם. אם היתה כאן דמות חצי אמינה, היא היתה של הבחור היפני ההוא ששכחתי את שמו. והוא היה דמות לא מפותחת דיה. אז כן, גם אם את מכירה את המיטוכונדריה של התא ועוד דברים נפלאים, זה לא הופך אותך לחכמה יותר, או לדמות אמינה יותר. כדי שזה יקרה, את צריכה פשוט לחכות, והקסם איכשהו קורה מעצמו. |
|
|
סופיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אני מבינה ומכבדת את דעתך, אבל רק שתדע שכן, יש בני נוער שמתעניינים בביוגרפיות ויש שמשננים את כמות התושבים איפה שזה לא יהיה. וכן, יש בני נוער שמצטטים משייקספיר. אני יודעת שלהרבה "מבוגרים" קשה עם זה. לא יודעת למה. אבל לא כולנו מטומטמים וחסרי טאקט כמו רובנו. ואם ג'ון גרין רצה לכתוב דווקא עלינו, על אלה שקוראים ביוגרפיות ומילים אחרונות וכמות תושבים ושייקספיר ושירה ובאיזה כוכב לכת יש גשם של יהלומים ולמה יש דיאנאיי במיטוכונדריה ולקרוא מחזות של ארתור מילר וכבר גלשתי לעצמי. אבל אני משוכנעת שהבנת את הנקודה שלי. אני מקווה שכולם יבינו את הנקודה שלי.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
טוב, זו רק דעתי :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת טובה מאוד.
למרות שאני חושב שהספר הזה קצת יותר טוב מאשמת הכוכבים, אבל שיהיה... |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
כמה טעויות בטוקבק קצר אחד.
1. לא נפלתי בפח. הלכתי אליו מרצון חופשי. אני יודע מניפולציה מהי, ונכון שגם ב"אשמת הכוכבים" היתה מניפולציה כזו, אבל כשהיא כתובה כל כך טוב, לא היה איכפת לי. בספר ההוא צחקתי הרבה יותר, ובכיתי הרבה יותר. גם כי הוא היה יותר מצחיק וגם יותר עצוב. לא בגלל שהיה בו סרטן, וכאן נגיד שאין. "אשמת הכוכבים" פשוט יותר טוב. מה בדיוק? המניפולציה? הסרטן? בולשיט. בכל יצירה, ספרותית או קולנועית, וודאי כזו ששואפת לעורר רגש חזק, יש מניפולציה. אז מה? ננחר בבוז בכל פעם שאנחנו מתחילים להתרגש, כך שנמית כל רגש שיגרום לנו להיראות מובלים ונחותים? I don't think so. במקרים האלה, אני פשוט מעדיף לכבות את מנגנון הציניות הזאת שרק ממסכת את היכולת שלי להינות.
2. הנער הצעיר לא דחוי. והדמות שלו לא אמינה בדיוק כמו שהייזל לא אמינה. כתבתי את זה בפירוש בביקורת ל"אשמת הכוכבים". 3. אהבתי את הספר. ארבעה כוכבים זה המינימום, ויש מצב שהוא לא קיבל את החמישי רק בגלל ש"אשמת הכוכבים" קיים (וגם בו, אגב, כתבתי שהיו מגיעים לו ארבעה). 4. והכי חשוב. גם אם אני מסכים איתך שהיתה פה מניפולציה, ואפילו אם את צודקת במאה אחוז, הדרך המרושעת, הפוגענית והאווילית שבה ניסחת את דעותייך הקימה עלייך עדת מתנגדים שלא לחינם הם מתנגדים. או אם להשתמש בהשאלה באמירה הידועה, אם שני אנשים אומרים לך שאתה שיכור, כדאי שתלך לישון. אני לא מבין אנשים כמוך. אולי את סתם אוהבת לעצבן, אולי את טרולית אינטרנט מקצועית כמו יערה רק בלבוש אחר, או שאולי פשוט את מאלה שמעוררים אנטגוניזם ולא מבינים למה כי חסר להם המרכיב הרגשי לפענח את הסימנים המאוד ברורים לזה. אבל הגישה שלך, ראבק, זה חתיכת דבר לא נעים. |
|
|
אילה אבני
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
איך זה ייתכן שנפלת בפח של גרין ג'ון כאשר הוא ממציא ילדונת חולה עם תובנות של אישה בת מאה ועשרים, אך נער צעיר ודחוי שקורא ביוגרפיות לא מצליח לשכנע אותך?
אשמח לענות לך על שאלה זו. אין כאן סרטן. אין כאן משהו שיכה ויכה עד שיוצא ממך דמעות. ולכן 4 כוכבים. ולכן לא האמנת לדמות. ולכן לא אהבת את הספר. זה הכל. |
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אזהרה כדי להתאים את הציפיות.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
לא אזהרה, מה פתאום? זה אחלה ספר.
נכון שאם הייתי צריך לבחור, אז "אשמת הכוכבים" מנצח בכל פרמטר, אבל מדובר בהחלט באחלה ספר שמרוויח ביושר וללא מאמץ את ארבעת הכוכבים שנתתי לו.
|
|
|
נצחיה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
טוב, תודה על האזהרה.
אני מניחה שזה ספר שצריך את הטיימינג המתאים לו. כמו "איפה את ברנדט" שסיימתי הרגע.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
ההבדל עובר בהרבה מקומות. לאנשים שהם בשר ודם יש פגמים שהם אולי זעירים אבל עין של קורא, אפילו לא מיומן, תצליח להבחין בהם בלי לדעת אפילו מה בדיוק נכון
בעוד שלדמויות פיקטיביות או שלא ניתן להן נפח (בספר הזה זה כמעט נכון) משהו מרגיש כמו תפקיד בהצגה. הן אומרות את הדברים ה״נכונים״ לדמות בעוד שבעולם האמיתי, זה כמעט אף פעם לא קורה ולכן את מבחן טיורינג הן לא מסוגלות לעבור
|
|
|
סול.
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
איפה עובר ההבדל הדק?
הם מושלמים מדי כדמויות ובלתי אפשריים (כמעט לא אמינים) כבני אדם בשר ודם. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
למה, חני? זה ספר טוב. טוב מאוד אפילו.
|
|
|
חני
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
אלון ממרום גילי המופלג אתה הכי "טיינאיג'ר" וירטואלי שאני מכירה לגילך..
העיקר שהביקורת גרמה לי לחייך, לא אתקרב לספר. אולי בתי בת ה 14 תאהב אותו אחרי "אשמת הכוכבים" שאצלה כרגע ליד המיטה.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
הם מושלמים כדמויות, לא כבני אדם בשר ודם.
|
|
|
סול.
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
מסכימה... זה דווקא מצחיק
קצת לראות עד כמה הדמויות מושלמות אך בכל זאת "מועדות" כביכול. המעידות האלה דווקא מעגלות אותן עוד יותר.
מי לא הייתה רוצה להיות מסוממת עם גאונות במתמטיקה שמצד אחד לא נותנת לאף אחד להתייחס לגוף האישה כחפץ, ומצד שני מספרת בהומור ש"צפרו לה בציצי"? ויותר מזה, אם יימצא בן העשרה שמצטט את מילותיו האחרונות של בוליבאר אסכים להתחתן איתו גם אם הוא יקיא עלי כתגובה לזעזוע מוח. ואחרי הכל זה מקסים. זה פשוט מקסים ומחוייך |
|
|
יערה
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
מה נהיה עכשו אתה כותב ביקורת בצורה של מקובלים של בית ספר ? אם אתה כזה מסבך אז זה שייך למקובלים?
|
|
|
שרון
(לפני 11 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת נחמדה(:
"מסתבר ש"מחפשים את אלסקה" נכתב לפני "אשמת הכוכבים"."
אולי בגלל זה הספר כתוב בצורה פחות... טובה, כמו אשמת הכוכבים? כי היה לו פחות ניסיון... זה מזכיר לי את גורדי מהספר "עונות מתחלפות(של סטיבן קינג), שהיה כותב הרבה כשהוא היה צעיר והראו קטע שהוא כתב והוא אמר שזה בתכל'ס לא כ"כ משהו ודיי בוסרי ושהוא הלך והשתפר אח"כ.. אולי זה היה ככה גם עם ג'ון גרין... |
54 הקוראים שאהבו את הביקורת
