ביקורת ספרותית על בית האדס - גיבורי האולימפוס #4 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

מאוהבת. אני פשוט מאוהבת בספר הזה.
כמובן שלא אהבתי את כל הבחירות העלילתיות שריק עשה בספר הזה, ועדיין, אין ספק שהוא ואות אתנה מתחרים על שני הספרים האהובים עליי בסדרה הזאת.

(הביקורת הזו מכילה ספוילרים! על אחריותכם!)

אז, בואו נתחיל משני הילדים שמהם הכל התחיל - פרסי ואנבת'. האמת הפשוטה היא שבכלל לא פחדתי על השניים הללו. כמובן שהסוף של אות אתנה שבר לי את הלב, אבל לא כמו שזה היה עלול לשבור. אם פרסי היה נגרר לבדו לטרטרוס או אם אנבת' הייתה נגררת לבדה לטרטרוס, הייתי בספק אם הם היו שורדים וזה היה שובר לי את הלב הרבה יותר. אבל מהרגע בו קלטתי שהם הולכים לעבור את זה ביחד, ידעתי שלא משנה מה - הם ישרדו.
התיאורים של טרטרוס היו מצמררים ממש. אני חושבת שריק ממש השתפר בכתיבת דימויים - או שאני פשוט התחברתי לדמויות יותר, אחד מהשניים. בכל אופן, נהניתי נורא מהקטעים בטרטרוס. בוב היה מדהים - והוא גם בא עם מסר נורא חשוב שעורר קצת את פרסי, וממש אהבתי את זה. הקטע היחיד שממש הרג אותי בעלילה של אנבת' ופרסי היה כשהקללה של קליפסו גרמה לאנבת' לחשוב שפרסי עזב אותה. זה שבר לי את הלב כל כך חזק עד שהייתי צריכה להפסיק לקרוא ולקחת הפסקה של שעה כדי להירגע. יש לי הרבה מה להגיד בנוגע לקליפסו, ואפרט עוד בהמשך.

עכשיו בואו נעבור לזוג השני האהוב עליי - פרנק והייזל. קודם כל יש לציין שאני חולה על השניים הללו ברמות על, גם בנפרד וגם ביחד. פרנק הוא פשוט ילד נהדר, הוא כל כך מתוק, והייזל ממש מעוררת הזדהות. בכללי מאוד אהבתי את מה שריק עשה איתם בספר הזה, שניהם נורא התפתחו. קודם פרנק שהפך לבאדאס ובעל קוביות בנקישת אצבע (האמת היא שזה היה קצת פתאומי בעיני, ואני קצת מתגעגעת לפרנק החמוד והתמים, אבל בתכלס פרנק תמיד היה באדאס אז זה לא היה מפתיע או משהו כזה), ואז הייזל, שבסוף הספר פשוט התחילה לסגור עניינים ולחסל חשבונות וכל עניין האשליות שלה והשיחה הקטנה שלה עם פלוטו... אין, מדהים. האמת היא שהייתי רוצה את פרנק והייזל ביחד בתור פיראטורים (...ככה כותבים את זה ברבים?), אבל אני גם חולה על ריינה, אז לא הייתי רוצה שריק ייקח ממנה את זה.

עוד דמות שממש אהבתי את מה שהלך איתה היא פייפר. אני חושבת שפייפר היא דמות לא ממש מפותחת, והרגשתי שגם ריק ידע את זה והחליט שבספר הזה הוא ייקח אותה כמה צעדים קדימה. אני ממש מקווה שבדם האולימפוס היא תתקדם אפילו יותר. בכל אופן, ממש אהבתי את העובדה שהיא לומדת איך להשתמש בכוחות שלה בצורה העוצמתית ביותר. תמיד חיבבתי את הילדה - לא כמו שאני מאוהבת באנבת' או אוהבת את הייזל, אבל עדיין. היא די מקסימה בעיני, וכל עניין של 'כוח האהבה' ממש קורץ לי משום מה.
בניגוד לכך, לא אהבתי ממש את העובדה שכלום לא הלך עם ג'ייסון. גם לו ציפיתי שתהיה התקדמות. הוא דמות כל כך לא מפותחת. אני ממש מקווה שבדם האולימפוס ריק יעשה איתו משהו משמעותי, כי אחרת הוא באמת יהיה דמות מיותרת וזה חבל כי יש לילד המון פוטנציאל. נכון - הוא גרי סטו, אבל הוא לא מושלם בצורה מעצבנת, כי בתכלס רואים שאין לו מושג מהחיים שלו ושהוא אידיוט חמוד ולא מזיק בסך הכל. אבל קיוויתי שהוא יהיה יותר מזה. כן קיבלתי קצת יותר פירוט עליו - בעיקר בכל הקטעים עם ניקו, האופן שבו הוא עודד אותו... הוא ילד מקסים בעיני. הוא רגיש והוא טוב לב בסך הכל. אבל בתכלס חבל לי נורא שהפעם היחידה שאשכרה הצלחתי להתחבר איתו הייתה בספר הראשון, כשהוא נפגש עם תאליה. זה לא יהיה הוגן אם כל הגורל שלו יסתכם בילד המושלם שלא תורם לעלילה.

ועכשיו אני אהיה קצת יותר ביקורתית.
ממש ממש ממש לא אהבתי את מה שריק בחר לעשות עם העלילה של ליאו. קודם כל, בכללי הייתי רוצה יותר פרקים של ליאו - לילד הזה מגיע יותר. אבל גם מעבר לכך... לא נהניתי מהזיווג שריק הצמיד לו.
ושלא תבינו אותי לא נכון. פעם חיבבתי את קליפסו. חשבתי שהיא חביבה ולא מזיקה, קיוויתי שפרסי יעשה משהו כדי לשחרר אותה, והתאכזבתי כשהוא לא, והכל היה יפה וטוב עד הרגע שבו היא פגעה באנבת'.
כן, כן, אני יודעת, היא שנאה את פרסי, היא הייתה אומללה, אני לא אומרת שלמה שהיא עשתה אין סיבות טובות, אבל אלוהים אדירים! לפגוע באנבת'?! אולי פשוט יש לי נקודה חלשה בעבור אנבת', אבל זה הכאיב לי כל כך. אם קליפסו כל כך כעסה על פרסי, למה היא לא קיללה את פרסי? למה היא קיללה את החברה שלו שהיא בחיים לא פגשה? זה הורג אותי. לא אכפת לי כמה זה מוצדק - מאותו הרגע, פשוט שנאתי את קליפסו.
ואז ריק החליט לשדך אותה עם הדמות הגברית האהובה עליי.
אני חולה על ליאו. כבר מהספר הראשון בסדרה התאהבתי בו, הוא ילד מדהים ואני חולה לו על התחת. הכאיב לי נורא שריק החליט לשדך אותו עם קליפסו. מעבר לכך שזה הרגיש קצת כמו תירוץ עלוב כדי לנפנף את העובדה שלליאו אין מערכת יחסים מסדר היום... קליפסו הייתה כל כך גסת רוח אליו, והם היו כל כך מעט זמן ביחד, וליאו... אוה, זה ממש כואב לי פיזית לחשוב על זה.
מה אם הוא לא יצליח להציל אותה? מה אם היא תפגע בו כמו שהיא פגעה באנבת'? למה שזה לא יקרה שוב? אני מפוחדת. ומעבר לכך, הוא נשבע בנהר הסטיקס, ואני פוחדת פחד מוות שאם הוא לא יצליח להציל אותה נגלה לראשונה מה קורה למי שמפר שבועה בנער הסטיקס.
במילים אחרות, אני מתה מפחד שמשהו רע יקרה לליאו. ואני שונאת את השידוך בין ליאו וקליפסו, הוא מרגיש מאולץ ולגמרי לא במקום. לליאו מגיע יותר.

השארתי את הטוב לסוף...
ניקו! אלוהים אדירים, אני כל כך שמחה עם מה שריק עשה איתו בספר הזה! זה הסביר כל כך הרבה על הדמות שלו, חשף את כל המניעים שלו ואת הסיבות לאיך שהוא התנהג לאורך השנים. זה מדהים בעיני שריק נתן ייצוג כל כך חשוב של דמויות להט"ביות באחת הסדרות הכי פופולאריות שלו. זה מראה לי עד כמה הוא התבגר וכמה הוא מודע לבעיות חברתיות. וגם מעבר לעניין הזה, אני חושבת שהעובדה שניקו היה מאוהב בפרסי מסבירה המון על האופי שלו. לפני כן לא ממש הבנתי את ניקו, לא הבנתי מדוע כל כך קשה לו, עכשיו הכל מסתדר לי, ואני אוהבת אותו ומזדהה איתו כל כך.
אוה, ורק מילה אחת על ריינה - הילדה אמיצה בטירוף. אני חושבת שהיא עברה המון ואני ממש מקווה שבספר הבא היא תקבל את הכבוד המגיע לה ושריק יעשה שיהיה לה טוב.
דבר נוסף שנהניתי ממנו היה הופעת האורח של רייצ'ל וגרובר. כבר המון זמן שלא ראינו אותם, והנוסטלגיה עשתה לי חם בלב.

קשה לי לסכם את הספר בכללי. אני מרגישה שהוא הספר הטוב ביותר בסדרה (עם הסתייגות קלה, כי עדיין קשה לי לבחור בינו ובין אות אתנה), ואני חושבת שריק ממש פיתח בו את הדמויות בצורה הרבה יותר בולטת מבשאר הספרים. אני מתוחה מאוד לקראת הספר הבא והאחרון, אבל אני גם אופטימית, כי שמעתי ספוילרים מעודדים על דברים שיקרו עם ניקו ועם ריינה.
אין ספק שזה הספר שבו ריק הכי הוסיף עומק לדמויות והכי שכלל אותן, פחות התעסק בשטויות ויותר אשכרה עבד על הדמויות בצורה מאוד טובה, ואני חושבת שזו מעיין הכנה לספר הבא בו כל אחת מהדמויות תתבגר מאוד ותקבל תובנות חדשות.
אני ללא ספק מאוהבת בספר הזה, ומחכה בקוצר רוח לספר הבא.

» ביקורות נוספות של קוראת בקפה
» ביקורות נוספות על בית האדס - גיבורי האולימפוס #4