מאחר והולגר מונק התחיל את הספר כשוטר מיוסר עם חיים דפוקים ומשפחה כפוית טובה ומעצבנת, ומאחר ומיה קריגר התחילה את הספר כשוטרת מיוסרת עם חיים דפוקים ומשפחה שכבר לא קיימת, לא צריך להיות סופר מזן סופר המתח הסקנדינבי המצוי (הרבה יותר ממה שבאמת נחוץ) כדי לדעת מה יקרה בהמשך:


1. שניהם ילכו למקום יותר טוב (כי מהתחתית שבה הם נמצאים אין להם כבר לאן לרדת)
2. שניהם יישארו בדיוק במקום שבו הם נמצאים (אבל הו

מה יעשו ספרי המתח כשיגמרו כל הרוצחים המעניינים?
כשאני אומרת "מעניינים" אני כמובן לא מתכוונת לגברים שרוצחים את בנות הזוג שלהם. זה לא מעניין אף אחד.
ולא, אני לא מדברת גם על קטטות ודקירות תחת השפעת אלכוהול שמביאות למותם של חפים מפשע. גם לא תאונות דרכים זוועתיות שמרסקות משפחות.
אפילו כל הקטע של רצח על רקע לאומני כנראה כבר לא מביא מספיק קוראים. עם כל הכבוד לסכסוך הישראלי-פלסטיני, די שבענו מזה.
ובתכ

איך שהבטתי על תמונת הינשוף על גבי הכריכה, וקראתי את התמצית על גבי הכריכה, היה ברור לי שאני הולכת לקרוא ספר עם ריח של מיסטיקה, כתות למיניהן, כשפים ובשורות לא משמחות.

עוד לפני שהתחלתי לקרוא את הספר, הייתי סקרנית לדעת למה <mark>סמואל ביורק</mark> בחר ב"ינשוף קטלני" כשם לספרו. ביקור קצרצר בגוגל העלה שביוון העתיקה הינשוף היה בעל חיים ששייך לאלת החוכמה, וכיוון שכך הוא הפך לסמל המדע. במקרא הוא עוף טמא ומוזכר גם

לא פעם אני תוהה ביני לבין עצמי, איזה ויטמינים הסקנדינביים האלה נוטלים שיוצאים להם כאלה ספרי מתח.

מה זה קוקטייל טוב?
כשיודעים למהול ולייחס נכון את סוגי הנוזלים. מסתבר, שבסקנדינביה בהשפעת הטמפרטורה יודעים למהול קוקטיילים טובים... כן, כן, בדיוק כמו הספר הזה.

הספר "נוסעת ללא מלווה", לדעתי הוא אחד מספרי המתח הטובים שקראתי השנה. לא הבנתי למה הוחלט לקטלג את הספר כ"פרוזה", שכן לטעמי האישי יש בו א

לא עשיתי מחקר בעניין ואני רחוקה מלהיות מומחית, אבל נראה לי שילדים כנושא לספר הם תופעה מאוחרת, יחסית. בודאי לא בתנ"ך (שם ילדים הם "חוטר" רק אם הם ממין זכר, ומתחילים לכתוב עליהם רק כשהם בוגרים.) אי שם במאה התשע עשרה הם התחילו להופיע, עם שם ואישיות מובחנת (אוליבר טוויסט, דוריט הקטנה) והתאוצה שהתופעה תפסה אולי ניבאה ואולי בנתה את המקום הכה חשוב שתופס הילד בתרבותנו הנוכחית. כך שכשמישהו מחליט לכתוב ספר

אני אתחיל מהדבר שהכי הטריד אותי במהלך קריאת הספר. טוב, לא יודעת אם "הכי", אבל היה מטריד למדי פה ושם בזמן הקריאה: נניח שאת שוטרת בדימוס עם סיפור רקע טראגי ונטייה להתאבדות, ולא רק נטייה אלא גם תוכנית אופרטיבית. ונניח שעמיתך למשטרה הגיע אלייך, לבית המבודד שבו שהית באובדן חושים ועילפון פרמקולוגי בהמתנה לתאריך הסמלי שבו תכננת לקחת את נפשך בכפך, והוא שלף אותך משם לטובת חקירה שגם הסכמת שהיא חשובה ולכן נע

אז עוד ספר מתח סקנדינבי...
בשנים האחרונות הם מתרבים מאוד וכמעט כולם מקבלים את הסופרלטיבים "הספר הכי טוב שתקראו..." "הספר המותח של השנה...".
קצת קשה לדעת מי באמת מצטיין ומי פשוט זוכה מההפקר.
לטעמי הספר הזה די קרוב למצטיין
אז לי לקח זמן לסיים את הספר הזה יחסית לספר מתח ממוצע. הספר די ארוך, עמוד בפרטים ואם אתה לא מקפיד על קריאה רציפה יש סיכוי לשכוח הרבה דברים בהמשך.
מצד שני העומס של הפרטים, הדמ

don't judge a book by its cover זה כנראה המשפט הכי הולם לספר הזה.
הכריכה שלו הבטיחה לי עלילה משתקת על ילדות ללא פנים, משחקי קלאס ברחובות נטושים ונסיעה ללא מלווה.
בפועל קיבלתי עשרות סיפורי רקע, אפס מתח ומיה מהממת אחת.
הסיפור מגולל את עלילות מונק הולגר, בלש מיוסר (איך לא?) ומיה קריגר- בלשית בעלת כישרון ניחן, מיוסרת לא פחות.
הם נקראים לפתור תעלומת ילדות אשר נתלות על עצים, לבושות בשמלת בובה, עליהן

מיה קריגר שותה את עצמה למוות יחד עם כדורים קטלניים באי מבודד. היא מחכה לתאריך המוות של אחותה על מנת לסיים את חייה בעולם הזה ולהפסיק לסבול את הכאב על חייה.
את התוכניות שלה משבש החוקר, המכר הוותיק שלה, מונק שמגיע ללא הודעה לאי ומבקש את עזרתה בפרשת רצח מזעזעת של שתי בנות קטנות שנמצאו תלויות ועליהן סממנים מוזרים.
מיה, שלא יכולה לוותר על עברה כחוקרת במשטרה נכנעת ללחצים ונוסעת עם מונק חזרה לעיר הגדולה