ביקורת ספרותית על בית האדס - גיבורי האולימפוס #4 מאת ריק ריירדן
ספר מעולה

---

8.10.2013
חיכיתי לתאריך הזה מאז שידעתי שהספר יוצא לאור בתאריך הזה (משפט גאוני).
תשכחו מזה, חיכיתי לספר הזה ברגע שסיימתי לקרוא את אות אתנה.
איך אות אתנה מסתיים?- סוף מותח. או כמו שקוראים לזה באנגלית קליף האנגר. או כמו שקוראים לזה בקרב כל אוהבי ריק ריירדן- ריק עשה זאת שוב!

אז התאריך הזה הגיע, לא לפני שחפרתי לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע על הספר המושלם הזה שקוראים לו בית האדס.
עובדה שאני מתגאה בה - לקח לי "בסך הכל" שבוע וחצי לקרוא אותו. באנגלית. קרוב ל-600 עמודים. והכי אני גאה בזה שלא ויתרתי כמו שעשיתי באות אתנה וחיכיתי חודש וחצי עד שהמשכתי לקרוא אותו ובסוף כבר יצא הספר בעברית..
אבל מצד שני, איך יכולתי לוותר על לקרוא אותו כמה מהר שאני יכולה? אחרי מה שריק עשה לנו בסוף אות אתנה?!
אז קראתי. צחקתי. הייתי עצובה. כעסתי על ריק. ואז, בסוף הספר- התרגשתי.

לכל אורך הספר הזה יש דברים לא צפויים, כי בכל זאת, ככה זה כשריק ריירדן הוא הסופר.
יש קטעים מצחיקים, קטעים מוזרים, קטעים עצובים, קטעים שגורמים לך להרים גבה ולשאול על מה לעזאזל חשב ריק כשעלה לו הרעיון הגאוני הזה...

מכירים את הספרים האלה שאתם קוראים, כאלה שחיכיתם להם כל כך הרבה זמן, שכשאתם מסיימים לקרוא אותם אתם מרגישים ריקים ולא בדיוק סגורים מה אתם באמת מרגישים לגבי הספר הזה, אבל אתם יודעים שזה אחד הספרים הטובים שקראתם?
כזה הוא בית האדס.
אני לא מעריצה גדולה של דמדומים, הארי פוטר, שר הטבעות, שיר של אש ושל קרח, משחקי הרעב ועוד כל מיני סדרות ספרים שאנשים מחשיבים כסדרות ספרים טובות מאוד.
אז בשבילי, שתי סדרות הספרים הכי טובות שייכות לריק. בשבילי זה הכי טוב שיש. בשבילי אלה הספרים שהשאירו אותי עם ההרגשה הזאת.

טוב, אז אחרי הטקסט הדרמטי למעלה (באמת התנהגתי באופן דרמטי לפני שהספר יצא, כל פעם שהזכירו משהו שקשור איכשהו לספר או לריק 0.0) הנה כמה דברים שאנחנו לומדים על הדמויות בספר:
**מכאן זה עלול להכיל ספויילרים קטנים שלא באמת יהרסו למי שעדיין לא קרא, אלא יגרמו לכם לתהות "אבוי, מה ריק מעולל לנו הפעם?"**

1) מגלים למה ניקו כל כך אפל ומרוחק (אז כן, גם העובדה שהוא הבן של האדס קשורה לזה, אבל זה לא זה).

2) פייפר סוף סוף לומדת להשתמש בכלי נשק שימושי, שהוא לא קרן השפע המאוד מפחידה ומאיימת שלה.

3) ליאו.. תופים!! יש לו כמה פרקים מסוימים מאוד בספר שיגרמו לדמות שלו להיות שמחה אפילו יותר (אז מה אם הוא רק דמות בספר? אסור לו להיות שמח?) ולגרום לכמה מאיתנו להזיל דמעה (מאושר/ מרגש אחר שלא נדבר עליו כדי לא לעשות ספויילר)

4) כמובן שנראה מה עובר על פרסבת' בטרטרוס, ונפגוש את בוב [אם גם אתם תוהים לעצמכם מי זה בוב, אתם לא לבד! הוא לקח חלק בסיפור שפורסם בסוג של ספר המשך בין "הקרב על המבוך" ו"תקוות האולימפוס" (למי שבא לדעת קוראים לספר באנגלית The Demigod Files ולסיפור עם בוב קוראים The sword of Hades) אבל למי שלא קרא את זה, כמובן שריק מזכיר מי זה בספר ואתם תתאהבו בו ♥]

5) הייזל זוכה לתפקיד די מגניב בספר.. תפקיד שיעזור לה להציל את החברים שלה בנקודה מסוימת בספר.

6) פרנק עובר מייקאובר בדרך מוזרה (או נורמאלית, תלוי את מי שואלים..)

7) ג'ייסון נשאר אותו ג'ייסון, רק שעכשיו הוא צריך לתפוס יותר פיקוד, בגלל שפרסי לא בסביבה.

והסוף של הספר.. טוב, אם אני אגיד לכם שהוא ישאיר אתכם במתח זה לא יפתיע אתכם כי בכל זאת זה ריק, אבל יש לי משהו אחר להגיד על הסוף.
השורות האחרונות גרמו לי לחייך ולהתרגש, במקום לרצות לחנוק את ריק ולצעוק עליו "למה אתה עושה לנו את זה?"
לדעתי זה ללא ספק הרגע הכי יפה בכל הספר הזה (חוץ מהרגע שליאו מביא לפרנק "מתנה" כלשהי.. אני אוהבת את ליאו ♥) והספר עם הסיום הכי טוב שיש. התרגשתי P: .

אז חוץ מהחפירה למעלה, אין לי יותר מידי מה להגיד על הספר שאחרים לא אמרו כבר. זה כן ספר מדהים, זה כן ספר מושלם.
וכל הביקורת הזו נשמעת די דרמטית, אבל ככה זה כשמדובר בספר של ריק ריירדן.
תאריך הבא לחכות לו- 7.10.2014
דבר אחד אני יודעת- התאריך הזה לא יגרום לי להרגיש פחות ממה שהתאריך הקודם גרם לי להרגיש. ואולי אפילו קצת יותר :).

» ביקורות נוספות של פלינדר εїз
» ביקורות נוספות על בית האדס - גיבורי האולימפוס #4