אני כועסת.
אני כועסת מאוד.
אני מבולבלת מאוכזבת עייפה מותשת ורעבה.
אבל בעיקר כועסת.

אני זוכרת שבשנה שעברה למדנו על דמות עגולה ודמות שטוחה.
דמות עגולה - דמות שעוברת שינוי ריגשי במהלך הספר.
דמות שטוחה - דמות קבועה ויציבה שאינה משתנה.
כמובן שהסופרת כתבה את הדמויות במטרה שהם יהיו עגולות, אבל בואו נשים את הניסיון הפטתי הזה בצד וניצמד להגדרות.

ספויילרים (אבל ברצינות, תמשיכו לקרא, תאמינו לי א

"הסוד של אלה ומייקה" הוא רומן נעורים נחמד, המעגן בתוכו אהבת נעורים, נקייה, טהורה עם המון תשוקה.

זהו סיפור בין שני חברי ילדות, שגדלו יחדיו באזור מוכה אבטלה בארה"ב, כשסמים ואלכוהול מצויים בכל פינת רחוב.

העלילה מסופרת לקורא לסירוגין על ידי אלה ומייקה, משני צידי המטבע, בפרקים קצרים לצד עבר והווה, ולכן ישנה תחושה של קריאה עם טמפו.

ביום בהיר אחד אלה דניאלס מחליטה אחרי "המקרה" להיעלם. מלבד

הספר "הסוד של אלה ומייקה" הוא ספר נחמד. באמת. רק חבל שיש לו חיסרון אחד גדול - מייקה. כי חוץ ממנו, מדובר בספר די סביר.
כלומר, נכון - יש לו גם חסרונות אחרים חוץ ממייקה. הסופרת התעקשה להציב את מיקום העלילה בתוך שכונת מצוקה, אבל תוך כדי כל הזמן הקפידה להדגיש כמה לכולם יש עור לבן כמו קיר וחולצות פולו מסודרות ויפות, כי ככה ממש נראים בני נוער משכונות עוני.
היא גם השתמשה במטאפורות עצלניות וקלישאתיות להח

אני אח שלי לא מסתדרים אז......ברחתי
אני והשיעורים שלי לא מסתדרים אז.......קרעתי
אני והחורף לא מסתדרים אז........נשארתי בבית

עם כל דבר צריך להתמודד, זה לא משנה אם בורחים או קורעים ומפחדים כי בבסופו של דבר עדיין צריך לעבור את זה....

אלה ומייקה היו החברים הכי טובים מגיל 4 אבל לילה אחד הורס את הכל ואלה בורחת הרחק מהבית והרחק ממייקה. מייקה לא מוותר ומנסה למצוא אותה אך המשימה קשה יותר ממה שחושבי

אהבות צעירות תמיד עושות לי טוב, ונדיר למצוא אהבה ראשונית וטוטלית כמו זו של אלה ומייקה.
אלה ומייקה מספרים את הסיפור לסרוגין אולם סגנון הכתיבה דומה בשני הקולות.
בצורה מפתיעה התחברתי יותר לקול של מייקה ופחות לקול של אלה.
מיייקה יודע מה הוא רוצה, סבלני, מתחשב, שובב. מקסים בעיני.
אלה עדינה, אפשר לומר אפילו שברירית, מלאה דילמות ולא בשלה. פחות חיבבתי אותה בסיפור.

אגב, שם הספר הוא ספויילר:
לאורך

התבאסתי. מאוד. כ"כ רציתי שזה יהיה ספר טוב:( ומה יש להגיד, הוא באמת טוב. עד עמוד 25 בערך. כי בעמוד 26 אלה ומייקה נפגשים שוב, ומשם זה מתדרדר ומתדרדר ולא עוצר לרגע.
הפרולוג של הספר מתחיל במילים האלה בדיוק:

"מעניין אם אני יכולה לעוף.כשהשיער שלי מתנפנף ברוח ובגשם ואני פורשת את הזרועות הצדה,נדמה לי שזה אפשרי. אולי אם אצליח לאזור אומץ ולקפוץ מהקצה אוכל להמריא אל תוך הלילה,כמו ציפור עם כנפיים אדירות.

איך אני אוהבת ספרי קולג׳!! מזכיר לי את התקופה שהייתי מכורה
לסדרת בברלי הילס 90210.

אלה ומייקה גדלו יחד בשכונת מצוקה והיו חברים טובים. יום בהיר אחד אלה נעלמה
למייקה. היא לא הודיעה איפה היא ולא יצרה קשר. מייקה השתגע מדאגה.
אלה הלכה ללמוד בקולג׳, שינתה את התנהגותה ופיתחה אישיות שונה ממה שהכירו אותה.

לאחר 8 חודשים אלה חזרה לחופשת קיץ, ומתחילים להתגלות סודות.
וכמובן... שאלה ומייקה זה סיפור אה

לאלה ומייקה אין שום סוד.
להיפך.
היחסים שלהם גלויים לעין ואין אחד שמפספס אותם.
הם כל כך לא בסוד, שכמות הפעמים שהם מתמזמזים בפומבי שווה רק לכמות הפעמים שהם נשאלים על זה אחר כך.
כל פרק שני בספר מתחיל במשפט, "אחי, היא חמה עליך". "אחותי, הוא חם עלייך".
יאללה, עשו לכולנו טובה וגמרו עם זה כבר.
אני בעד סקסיות ומתח מיני, ואין שום רע בשני אנשים צעירים שנמשכים זה לזה.
יש רע מאווד ב-2 צעירים שעושים ר ק

חושך, אפור,לבד. לחלק הצירוף של המילים האלו ישמעו ליריים, אפילו דרמתיים,לחלק זה ישמע עצוב וקר ולא יותר מזה, ולחלק זה ישמע כמו הקול של הגיהינום שנמצא להם תמיד בפינה קטנה בנשמה, ומדי פעם כשהם חלשים הוא משתלט עליהם לגמרי. כך התיאורים בספר הזה ישמעו לכל אחד אחרת, ופה הביקורת הזו תהפוך קצת ליומן. בדומה לאלה אמא שלי לא הייתה יציבה בנפשה. ואני גדלתי להיות ילדה קטנה ודיכאונית וחרדתית מכתה א'.בגיל 16 הייתה